23/03/2024
שבת בבוקר ואני עם כוס הקפה ביד מול היער אשר משמש לי השראה למחשבות ולכתיבת ההרהורים שלי על גבי המקלדת.
ערב פורים היום.....
אמור להיות חג שמח, חג של תחפושות לילדים "והעיר שושן צהלה ושמחה"
ומחשבותיי נודדות מנסות להבין לעכל את אשר מתרחש בעולמנו.
מה יש בנו העם היהודי אשר מושך איתו כל כך הרבה אש, מושך כזו שנאה ורצון להשמיד אותנו מימי אחשוורוש ועד ימי סינוואר.
זו לא הפעם הראשונה שמחשבות שכאלו עוברות בראשי
אך הפעם מחשבה שכזו מקבלת משמעות מיוחדת
איזה "חטא" חטא כפיר ביבס שבמקום להתחפש עכשיו לליצן חמוד בן שנה, הוא נמצא באיזושהי מנהרה אפלה ובוודאי רעב עצוב ומצומק רק בגלל היותו שייך לעם הזה העם היהודי.
כאשר חמאס נכנסו לישראל ב 7.10 הם לא צעקו נהרוג את הישראלים הם צעקו
"אללה הוא אכבר" (כאילו יש להם אלוהים אחרים מאיתנו...) ואת הסיסמא הידועה " איטבח אל יהוד"
נרצח את היהודים.
והמחשבות שלי נודדות על האנטישמיות שממש מתחזקת בכל מקום בעולם.
ועל כל משך ההיסטוריה בה העם היהודי היה מושא להערצה בשל חוכמתו בשל המצאותיו אשר שינו את פני ההיסטוריה ( מישהו יכול לחשוב היום על עולם בו אין דיסק און קי אין? מובילאי? וויז? מנדיי? )
מישהו יכול להתעלם מאחוז בני העם היהודי שהם זוכי פרס נובל?
ובאותה נשימה צורך עמוק לבדל לקנטר להאשים את העם היהודי בצרות העולם עד כדי כך עם רצון להשמידו.
האם זה טבעו של העולם – שנאת ה"זר"?
האם יש בנו בעם הזה משהו שמעורר את ההתנהגות הזו?
האם יש בנו איזשהו דפוס התנהגותי אשר מזמן את התגובה הקולקטיבית של העולם נגדנו?
לכאורה הייתי יכול לחשוב שכן יש בנו איזושהי ארוגנטיות מסוימת מעין התנשאות אשר לא מאפשרת מקום לאחר ,לוקחת כתרים לא לה וגורמת לאנשים, עמים אחרים להרגיש "נחיתים" מולנו
כל הפעולות התוקפניות מי בתוקפנות מילולית עד פעולות איבה וטרור אשר להן מטרה אחת השמדת הגורם המאיים
אולם אני לא מכיר בהסטוריה של העמים תופעה שהעם היהודי הכריז מלחמה על עם אחר
נהפוך הוא.......
העם היהודי כל השנים הללו חי בפחד בלתי פוסק על כי סירב להתבולל בקרב העמים האחרים ורצה לשמור על זהותו המיוחדת.
אז זה חטאנו ? שסרבנו להתבולל? שרצינו לשמור על התרבות? על המסורת? על הזהות הקולקטיבית שלנו כעם?
כמי שמומחיותו בעבודה קבוצתית אני יכול לזהות את התופעה פסיכולוגית הזו
אשר נכונה לכל קבוצה אשר מגבשת זהות סביב עקרון מסויים : דת , תרבות, אידיאולוגיה כלשהי
זוהי אופייה של קבוצה כך היא מוגדרת בסוציולוגיה
"קבוצה היא מספר אנשים שאופי ההתייחסות ביניהם מבחין אותם מכל האחרים".
הלכידות הקבוצתית מהווה זהות, מהווה הגנה, מהווה השתייכות כלשהי.
כאשר אני יכול לאמר שאני חלק מאיזושהי ישות קבוצתית אני מרגיש שייך.... אני מרגיש שאני חלק ממשהו יותר גדול ממני.
הצורך הפנימי להרגיש חלק ממשהו אשר הוא יותר גדול מהאינדיבידואל לדעתי נעוץ בגנטיקת ההישרדות המוטבעת בנו
כאשר בעל חיים יחיד מותקף על ידי אויב וכל הלהקה. העדר בא לעזרתו ומחלץ אותו מהאויב זוהי תחושה של הגנה מאד משמעותית.
לקולקטיב יש כח להגן לשמור ובאותה מידה יש רצון וכח להרוס ולהשמיד קולקטיב אחר כדי לשמר עליונות.
יתרה מזאת לפי פוקס פסיכואנליטיקן בריטי
החברה והתרבות קודמים לפרט והמניע הבסיסי של האדם הוא להגדיר את עצמו כחלק מקבוצה אנושית.
מכאן ברור שכשהיחיד משייך את עצמו לזהות קולקטיבית כלשהי הוא יכול להגדיר גם את זהותו הפרטנית
אני יהודי ולכן זה אומר ש..
אני נוצרי ולכן זה אומר ש
אני מוסלמי ולכן זה אומר ש...
המשאלה שאני נושא עמי היא שאמת יתרחש "מפגש קבוצתי" ולא מלחמה קבוצתית
כאשר יתרחש ה"מפגש" הקבוצתי ולא המלחמה הקבוצתית נוכל להתעצם ולהעצים זה את זה ולא להרוג זה את זה.
כל זה יכול לקרות כאשר אין "אני הכי צודק והיתר טועים"
אין "הערכים שלי הם האמת ואין בלתה וערכים אחרים הם בבחינת זיוף"
האם משאלה זו היא ריאלית אינני יודע אך אני מוכן להצטרף לדברי הנביא ישעיהו
"ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"
מי יתן והנבואה תוכל להתקיים ואז יוכלו עוד הרבה כפירי ביבסים להשתולל, לצחוק, לשמוח ולרקוד.
בשבת זו אני מאחל לכולנו מודעות מחד על אופיו היחידני חברתי של האדם ומאידך על מטרותיו הקבוצתיות
שתשארנה מטרות של העצמה הדדית ותרומה זה לזה כדי לייצר עולם טוב יותר ונאור יותר
שבת מבורכת לכולם
