21/12/2019
26 שעות
כשאני עייף, אני מתפקד גרוע מאוד. אני נהיה כעסן, קצר רוח, עושה טעויות בסיסיות. לכן, בגלל שאני קם כל בוקר ב־4:30 כדי להגיע בזמן לאולפן תוכנית הבוקר, כפיתי על עצמי משטר קשוח של הליכה לישון ב־21:30, כל ערב. אין הצגה שנייה, אין תיאטרון, אין מסיבות, אין שום דבר שלא נגמר ב־21:00 ומאפשר לי להיות במיטה בזמן. למדתי מניסיוני שפליטות הפה הכי גרועות שלי קרו כשהייתי עייף, כשערב קודם היתה סיבה טובה להישאר ער עד אישון הליל, נגיד 23:00.
מנחה תוכניות עייף זה לא נורא. רופא עייף זה אסון. רופא שלא ישן 26 שעות במשמרת זה מתכון מנצח לטעויות רפואיות, שסופן בבית ההלוויות, וגם לתאונות דרכים בדרך הביתה.. עד היום לא היה ברור לי מי חשב שלהביא רופאים ורופאות למדרגת עייפות כזאת כמעשה שבשגרה זה רעיון טוב.
היום קראתי פוסט מעניין על מי שיצר את המשמרת הכפולה הזאת, הנהוגה בבתי החולים כמשמרת אחת. היה זה ד"ר וויליאם סטיוארט הלסטד, מנתח אמריקני רב זכויות, שחי בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20. הוא היה רופא באמת מצוין, רק שהיתה לו בעיה קטנה שהולכת איתנו עד היום. הוא היה מכור לקוקאין.
קוקאין יודע להשאיר את המסניף ער כמה שצריך, שעות, ימים, במלוא המרץ, ללא שום צורך בשינה ובמזון, ולתפקד ברמה הכי גבוהה. הוא גם גורם למשתמש להאמין שהוא בעל מסוגלויות גבוהות יותר מאלה שיש לו באמת, לחשוב שהוא נזר הבריאה, להתמכר במהירות שיא ולהפסיד את כספו, את כבודו ואת מערות האף שלו. שומר נפשו ירחק.
דווקא ד"ר הלסטד, שחי על ספידים, היה האיש שקבע שמשמרות של רופאים יהיו בנות 26 שעות. עם כמות הקוק המתאימה, זאת ממש לא בעיה, וגם סוגיית האוכל לא מטרידה מדי.
מאה שנים אחר כך הרופאים בחדר המיון ובמחלקות עדיין מקיימים את הנוהג הפסיכי הזה, בלי להסניף כלום. לא ישנים ולא אוכלים כמו בני אדם. לא רואים את הילדים שלהם יממה שלמה. תורנות בבית חולים היא אירוע מסכן בריאות מהדרגה הראשונה, לחולה ולרופא.
סביב התורנות המטורפת הזאת נבנו תילים של הצדקות, כאילו רק כך אפשר לעסוק ברפואה. אני אומר: כשתוקם ממשלה, ובעזרת השם יהיה שר בריאות חדש, משימתו הראשונה היא לצמצם מייד את המשמרות ל־12 שעות לכל היותר. כך ימותו הרבה פחות אנשים מטעויות רפואיות, כי המספר הנוכחי הוא כ־5,000 קורבנות בשנה, חלקם הנכבד תוצרים של התמכרות לקוקאין של איש אחד, לפני מאה שנה.
מתוך הטור השבועי שלי ב"ישראל היום"
איור: שירה קורח
(לינק לטור המלא בתגובות)