28/10/2024
מה אם לא הכל תלוי רק בך?
לעיתים קרובות, אנו רואים בקשיים שלנו עדות לכך שמשהו "לא בסדר" בתוכנו, שהאתגר טמון עמוק בתוכנו דורש תיקון. זהו קול שמבוסס על ביקורת פנימית ומוביל אותנו לעיתים למסע בלתי נגמר של חיפוש אחר "החוליה החסרה", אותה תחושה ש"לו רק..." הכל היה משתנה. קול זה מזין את הפרשנויות שאנו נותנים לחיינו – אך מה אם הפרשנות הזו אינה התמונה המלאה?
נכון, ישנם מקרים שבהם מקור הכאב שלנו הוא אישי ועמוק. טראומות מהעבר, דפוסים שנחקקו בגוף ובנפש, לעיתים דורשות מאיתנו עבודה פנימית. במקומות אלו נדרשת פַּעֲלָנוּת יוֹזֶמֶת (agency) – תחושת מסוגלות להכיר במצב הקיים, לבחור להיעזר, להתמודד, ולעיתים גם לשחרר. לפנות לעזרה, להושיט יד לאדם שמבין אותנו, להכניס אדם אחר למעגל חוויותינו – כל אלה הם ביטויים ליכולת שלנו לנוע עם עצמנו מתוך הכרה ברקמה האנושית שמהווה חלק משמעותי מהמרחב האישי שלנו.
עם זאת, זוהי רק שכבה אחת של המציאות. כאב, פחד, בדידות וביקורת עצמית הם לרוב תגובות לא רק לעולם הפנימי, אלא גם לסביבה החיצונית ולמערכות החברתיות והתרבותיות שאנחנו חלק מהן. מסגרות אלו – כלכליות, תרבותיות, פוליטיות – לא תמיד מעניקות לנו את מה שציפינו לקבל: ביטחון, שייכות, נראות, הדרכה והכוונה. ייתכן כי תחושות של עצב ובדידות או הקשיים שמתגלים אינם מעידים על פגם בנו אלא דווקא על הצורך שלנו לקבל מהעולם סביבנו את מה שציפינו (ולפעמים לא ידענו שציפינו לו), שלא קיבל ומקבל מענה מתאים.
אנו חיים בעולם וסביבה בו הדגש על "התפתחות אישית" ואינדיבידואליזם הם מסר מרכזי שחוזר שוב ושוב – הטוען כי השינוי תלוי כולו בנו, באחריות האישית שלנו בלבד. אך גישה זו עלולה ליצור חוויות נוספות של כישלון, של חיפוש בלתי פוסק אחרי "תיקון" עצמי דרך ספרים עזרה עצמית, ערימות טיפולים וסדנאות בהן נעשה עוד צעד אחד בדרך. ומה קורה כאשר ה"בעיה" אינה תוצאה של היותנו לא "מספיק", אלא תוצר של מערכת לא מתאימה?
אולי חלק מהקוראים ימצאו עצמם שואלים – ׳אם לא אני, אז מי?׳ או אולי איך ׳הכרה בהשפעות החיצוניות לא הופכת אותי לפסיבי, תלוי במערכת שסביבי?׳ השאלות האלו נובעות מדאגה אמיתית ומצורך עמוק באחריות עצמית ובתחושת משמעות. ההכרה בכך שחלק מהסבל שאנו חווים מושפע מגורמים חיצוניים אינה באה להקטין את כוחנו הפנימי או לבטל את תחושת האחריות האישית שלנו. להיפך, ההבנה הזו מזמינה אותנו לקחת את האחריות העצמית למקום עמוק יותר – לפעול מתוך הכרה מלאה בתנאים ובתמיכה שהחיים מציעים או לא מציעים. וכמובן, יש ספרים טובים וחשובים, תהליכים טיפוליים משמעותיים ועמוקים, וסדנאות מרחיבות תודעה.
אולי חלקכם מרגישים צורך בשורה תחתונה או בפתרון ברור לטקסט הזה. מאחר וגם אני נתון לכוחות אלו בדיוק כמו כולם, הקרוב ביותר שאוכל להציע הוא אולי להתחיל להכיר בקיים, להישאר עם סימני השאלה במקום למהר לפתרונות ולהסכים לנוע בתוך המתח בין ההכרה בקיים לבין הצורך בפתרון, בין מה שציפינו לקבל מהחיים לבין מה שקיבלנו בפועל. בעיני זהו אינו ביטוי לחולשה או לתלות וגם לא להעברת האחריות הלאה ממני - אלא הזמנה עמוקה לחיות במלואנו, להכיר בכך שאנחנו חלק ממארג חיים גדול שבו כאב וריפוי כרוכים יחד. השינוי, כך נראה לי, הוא לא משהו שאנו ״מתקנים״, אלא משהו שיוצרים יחד עם החיים שסביבנו.
מה הטקסט הזה מעלה בך? איך הוא גורם לך להרגיש ולחשוב?
ארט של RITHIKA MERCHANT
