31/12/2025
מתבוננת על 2025,
רגע לפני שהשנה מתכנסת פנימה ומפנה מקום לחדשה,
ובוחרת לעצור – ולהודות לה.
לא כדי לסמן ✔️
אלא כדי לפגוש.
לפגוש את מה שהיה נוכח באמת.
זו הייתה שנה של עשייה משמעותית,
אבל יותר מזה – שנה של למידות ותובנות.
שנה שבה דברים זזו לאט מבפנים,
ורק אחר כך העזו להתעצב ולקבל צורה בחוץ.
שנה של צמיחה.
לא תמיד נוחה.
לא תמיד מצטלמת.
אבל אמיתית, אותנטית, מדייקת.
וזו הייתה גם שנה שאנחנו – כמדינה, כעם –
עברנו בה מסע שאי אפשר היה לעקוף או לדלג עליו.
שנה של טלטלה מטורפת,
עם אינספור רגעים של כאב, עצב, דאגה ואי־ודאות,
ולצידם גם שמחה, אמונה, חיזוק החוסן ותקווה גדולה.
שנה של חזרתם של חטופות וחטופים –
חיים 🪬
ובכאב רב גם חזרתם של המתים לקבורה 💔
ועודנו ממתינים לחטוף האחרון,
רן גווילי ז״ל,
שישוב במהרה לקבורה ראויה 🙏
שנה שבה הלב הלאומי נסדק שוב ושוב,
ואנחנו חיים בתוך פוסט־טראומה מורכבת –
עם עכבות,
ופצעים פתוחים,
ודברים שעדיין צריכים זמן, נשימה וחמלה
כדי להתחיל להגליד – ולצמוח מתוכם 🌱
ובתוך המציאות הזו
בחרתי, ואני בוחרת שוב ושוב – לא להיאלם דום.
להשתדל כמיטב יכולתי להתנדב למען החיילות והחיילים,
כי זה המעט שאני יכולה לתת מעצמי
בעבור מי שהקריבו עצמם.ן בשביל כולנו.
אמן שנהיה ראויים 🙏
נתינה לא מתוך גבורה,
אלא מתוך אחריות, אזרחות ואנושיות פשוטה.
ויש בי גם ידיעה ברורה:
כדי להמשיך “להחזיק” אחרים –
זו חובתי לשמור על החוסן והבריאות
הנפשית והפיזית שלי.
למעני.
למען המשפחה שלי.
ולמען המטופלים והמטופלות היקרים לי,
שמפקידים בידי את הלב שלהם 🧡
וזו לא קלישאה.
זו בחירה מודעת, יומיומית.
זו הייתה שנה שבה
הבת האמצעית שלנו התגייסה לצה״ל,
והלב למד שוב מה זה לשחרר,
להאמין,
לתמוך,
ולנשום –
לצד הדאגה והגאווה גם יחד.
שנה של הסתגלות לפורמט חדש של “הקן המתרוקן”,
כשהבן הבכור חי בניו יורק,
עושה חיל במוזיקה,
ומגדל עמוד שדרה במרחק חוצה אוקיינוס.
ואני לומדת לאהוב מרחוק –
בלי להחזיק,
רק לסמוך ולתמוך.
שנה של החלטות משמעותיות – מאוד.
Game changers
שהתבשלו שנים בשקט,
והבשילו סוף־סוף לאומץ.
שנה של הידוק וחיזוק הזוגיות והמשפחתיות –
בחירה יומיומית זה בזו, זה בזה,
גם כשאין תשובות או פתרונות,
רק נוכחות אוהבת 🧡
שנה שבה ההורים מתבגרים,
והלב לומד תפקיד חדש:
להיות גם הילדה,
וגם זו שמחזיקה.
בקליניקה –
העמקה.
דיוק.
נוכחות.
עוד יותר קשובה,
עוד יותר נאמנה למה שעולה בחדר
ולא למה ש“אמור” להיות.
שנה של צמיחה מקצועית:
לימודי טיפול זוגי ומשפחתי ממוקד טראומה,
פיתוח סדנאות והרצאות,
מפגשים עם מגוון אנשים וארגונים,
עם נוער נפלא,
מוצרים שנולדו מתוך צורך אמיתי,
ריטריטים,
ושיתופי פעולה מוארים
שיש בהם לב, עומק ודרך משותפת
(ובקרוב – יש למה לצפות).
ושנה שבה נולד בייבי יקר במיוחד 👀
הפודקאסט “לפגוש בעיניים טובות”.
לא עוד תוכן,
אלא כוונה והתכווננות.
מרחב להניח את הלב בגובה העיניים,
בחירה לראות בני אדם –
קודם כול כבני אדם,
ולהגיע לכמה שיותר לבבות 💕
כשאני מביטה על 2025,
אני רואה הרבה מעבר להישגים ותוצאות.
אני רואה תנועה.
אני רואה דרך ולב.
מערכת עצבים שלמדה לווסת.
לב שלמד להכיל.
ועשייה שמחוברת לערכים
ולמה שחשוב לי באמת 🧡
לא לרעש החיצוני.
ול־2026
אני לא מבקשת “יותר”.
אני מבקשת דיוק.
עומק.
אנושיות.
נוכחות.
קלילות.
בריאות גופנפש.
חיבור.
ושיתופי פעולה מוארים –
עם עיניים טובות,
פנימה והחוצה.
תודה לכל מי שהיה חלק מהדרך הזו –
בקליניקה, בארגונים, בהתנדבות, בסדנאות,
ובחיים עצמם.
תודה לכם.ן על המילים הטובות ועל הנוכחות,
שאתם.ן חלק משמעותי מהמסע שלי 🌈
ניפגש בשנת 2026
באותה כוונה:
לפגוש.
באמת.
בעיניים טובות 🤍
באהבה ובהערכה גדולה,
איריס
