09/01/2024
"אני לא מרגיש/ה את הגוף שלי"
מטופלים, מתרגלים וגם סתם מכרים שמודעים לעצמם בשגרה,
מוצאים את עצמם מבולבלים-
אני לא מבינ/ה מה אני מרגיש/ה, אני לא מרגיש/ה את הגוף שלי במרחב, לא מצליח לתרגל, לנשום כמו שצריך, לא מצליח לעשות מדיטציה. ואני רגיל/ה לזה שנים !!
שלום. זו הטראומה.
בחשיפה לטראומה ממושכת וסטרס מתמשך אנחנו מאבדים את תחושת האינטרוספציה-
התחושה שמדווחת איך אנחנו מרגישים בתוך הגוף שלנו:
חם, קר, כאב חד, עמום, תפוס, מדגדג, נעים, לא נעים.
הכל מנותק.
״אני לא יודע איך אני מרגיש רגשית אז אני לא יודע איך אני מרגיש פיזית״- זה התאכלס .
טראומה מוכיחה
שגוף ונפש קשורים זה בזה.
שכאב רגשי הוא כאב פיזי הוא כאב רגשי הוא כאב פיזי...
שהגוף הפיזי מושפע מהגוף האנרגטי, מהגוף הרגשי, מהגוף התודעתי.
**********
זה קרה לי. במשך חודשיים שלמים.
בתור אחת שמרגישה כל פיפס בגוף ואיפה וכמה ואיך זה מרגיש- בתור מטפלת, מורה ומתרגלת יוגה.
אני.
לא יכלתי להבחין איפה היד והרגל שלי, מה אני מרגישה בגוף. מה אני מרגישה בכלל.
בתור מישהי שרגילה לעשות מדיטציות לחלקים שונים בגוף שלי ולהרגיש אותם- לא מצאתי כמעט שום חלק בגוף שלי.
בקיצןר
עבורי זה הרגיש חרא. תאכלס.
לא מצאתי את עצמי בכלל.
********
אז...מה עשיתי אני ומה עשיתי עם המתרגלים והמטופלים שלי
1. פריקת מתח- שקשוקים של הגוף. המון. כל יום. כל הזמן.
2. תרגילי נשימה- כל יום. לעבוד עם הסרעפת, לחמצן את הגוף ולאוורר את הרגשות. ואם רגש צף- לתת לו לצאת.
3. תרגול של התנגדות לרצפה- דחיסת המפרקים מאותתת דרך רצפטורים בעור,בשרירים, במפרקים ובגידים למוח על מנח הגוף. עוזר כשתחושת הגוף מטושטשת וכשיש כהות חושית.
4. עוד ועוד ועוד פריקת מתח- כל כמה תרגילים לשקשק ולנער. וגם באמצע היום. פתאום כשבא ויש מתח.
5. לשחרר- הבנתי שהתרגול שאני רגילה אליו לא עוזר לי ולא תורם לי כרגע. אני לא מוצאת את עצמי בו. אז לא להילחם. אני אעלה על המזרון כשאעלה, ואני אתרגל את מה שאני זקוקה לו. כל השאר- משוחרר.
6. טיפול במגע- המגע של מטפל אחר על הגוף שלי, לחיצות עמוקות ותנועתיות פאסיבית החזירה לי את התחושה של הגוף שלי במרחב. זו עבודה עמוקה על מערכת העצבים, אל תטעו. פתאום מצאתי את הרגליים שלי. את הידיים שלי. את הגב. את הראש. ואז גם את הרגש ואת המילים שלי שוב.
🪴
אני עדיין במסע הזה, בדיוק כמוכם.
התמודדות והתאוששות מטראומה היא תהליך ארוך.
מסע.
הוא מתיש, מפרק ובונה מחדש, מאתגר, לא נעים באנדר סטייטמנט.
אבל כל עוד אנחנו מכוונים לצמיחה פוסט טראומתית ונותנים מקום לכל מה שעולה ומסכימים לשחרר (רגשות, ציפיות, מטרות)- זה מסע של החלמה, פיתוח חוסן וצמיחה.
חוסן לא אומר שאנחנו חסינים. שאין סבל. ממש ממש לא.
חוסן אומר שאנחנו נופלים, נשברים, ומסוגלים לקום חזרה.
נקום אנשים אחרים, אבל נקום.
פה עבורכם תמיד,
באותנתיות, בכנות ובאהבה,
🪴קרן שמש
