https://sites.google.com/view/yonipt/home

יונתן קריא פיזיותרפיה וספורט, Haifa (2025)

13/08/2025

אתמול התפרסמה הרגל הרזה מידי של אלפונסו דייוויס. בואו ניכנס לזה.

אז לא מעט אנשים שלחו לי והזדעזעו מרגל ימין של דיוויס וזה פשוט כי אנחנו לא רגילים לראות אטרופיה שרירית- מצב של הידרדרות גם במסה וגם בכוח של השריר.

בדרך כלל אנחנו רואים את זה בגלל פציעה וניתוח, כפי שאפשר לראות אצל דיוויס, שלפני 5 חודשים קרע את הרצועה הצולבת ועבר ניתוח לשחזור הרצועה, אבל באותה מידה זה יכול לקרות בעקבות מחלה שגורמת להשבתה ארוכה.

עוד שתי סיבות עיקריות שבגללם נראה כזאת אטרופיה שרירית משמעותית היא מחלה נוירולוגית כלשהי שמפריעה לפעילות השריר, כמו ALS (ניוון שרירים) או סרקופניה.

סרקופניה זה מצב שמתאר הידרדרות של שריר בין אם זה בכוח ובין אם זה במסה, כתוצאה מהזדקנות.

אז באטרופיה שרירית אנחנו נראה ירידה במסת השריר ובהתאם בכוח וזה יכול להגיע לרמה של פשוט קושי בתפקוד יומיומי כמו הליכה או עליה וירידת מדרגות.

קצב ההידרדרות תלוי בהרבה גורמים בין היתר מצב הכושר הגופני לפני, גודל השריר, מחלות נלוות, הפציעה שהובילה להשבתה ועוד ועוד.

כשמדברים על קצב ההיתדרדרות צריך להפריד בין הנפח לכוח.
מחקרים עדכניים מראים כי קצב הירידה בפחת השריר הוא כ-0.5%-0.6% מנפח השריר ליום בימים הראשונים.
כלומר שבשבוע הראשון נאבד כ-3% מנפח השריר.
חשוב להבין כי הקצב מתחיל במהירות ולאט לאט התהליך הזה מאט. כלומר נאבד פחות ופחות לאורך זמן.

מבחינת כוח המצב הרבה יותר קיצוני.
אנחנו מדברים על איבוד של 10%-20% מכוח השריר בעשרה ימים הראשונים.
בערך אחוז עד שני אחוז ביום ואיפשהו בין שלושה עד חמישה שבועות אנחנו כבר נגיע ל-50% מכוח השריר שנאבד.

דרך אגב, חלק מהמחקרים האלה נעשו על אסטרונאוטים בעבר, נתונים ומחקרים מאוד מעניינים, כי פעם לא היה להם יותר מדי מודעות על המשך פעילות גופנית בחלל לעומת היום יש להם ממש חדר כושר שמבוסס על לחץ אוויר בתוך המעבורות עם תוכנית אימונים מוסדרת.

עוד נקודה שחשוב להבין היא ששרירים גדולים יותר רגישים יותר לאיבוד מסה משרירים קטנים
כלומר, איבוד מסה וכח ב-4 ראשי הרבה יותר בולט ומהיר מהמסה של האמה לדוגמא.

בנוסף, אוכלוסייה מבוגרת הרבה יותר, או חלשה יותר מסיבה אחרת, תהיה רגישה לאיבוד מסה וכוח שריר
מאנשים בריאים יותר.

אז מה עושים?
פיקוח על תזונה ופעילות גופנית לפי גבול היכולת.
כלומר, ללכת לפיזיותרפיסט או רופא ולקבל את ההמלצות שאתם צריכים, כדי לעשות כמה שיותר פעילות לפי רמת הכאב או הפציעה שלכם ובמקביל להתייעץ עם תזונאי כדי לבנות תפריט המתאים למצב.

אז למה אנחנו רואים כזה הבדל דרמטי אצל שחקן כדורגל מקצועי?

שחקני כדורגל, ובמיוחד דיוויס, הם עם מסת שריר יחסית גבוהה ואחוזי שומן נמוכים, ככה שכל שינוי שרירי מאוד בולט אצלם.

דבר שני, 5 חודשים לפני שצולמה התמונה הזאת הוא עבר קרע ברצועה צולבת וניתוח, מה שאומר שבתקופה האחרונה הוא עבר משני אימונים עצימים ביום למעט מאוד פעילות גופנית וגם היא מוגבלת.

אז איבוד המסה אצל בן אדם שרירי עם אחוזי שומן נמוכים והמעבר מפעילות מאוד עצימה לשיקום עושה את שלו ‫ומה שהיה בולט, אבל לא כל כך ‫דרמטי אצל בן אדם רגיל, מאוד בולט אצל ספורטאי מקצועי ורזה.

דיוויס אמור להיעדר עוד כ-3-4 חודשים ובזמן הזה הוא יחזיר הרבה מהמסה שאיבד.

בהצלחה

12/08/2025

בעקבות חופשה פספסתי כמה דברים אז הנה השלמות זריזות על אלון אבוטבול ז"ל, האלק הוגאן, עומר אצילי, ת'ור ועוד

23/07/2025

איך גנטיקה ייחודית הצילה את אוזי אוסבורן?

שאוזי אוסבורן נגס בראש עטלף חי מול קהל מוטרף, הרבה נדהמו אבל עבור חוקרים האיש הזה הפך לחידה מהלכת. איך אדם שבילה את רוב חייו באוקיינוס של סמים, אלכוהול וטירוף הצליח בכלל לשרוד עד גיל 76?
התשובה נמצאת עמוק ב־DNA שלו.

ג’ון מייקל אוסבורן נולד בדצמבר 1948 בשכונת עוני בעיר התעשייתית ברמינגהאם, אנגליה. הוא חלק בית של 2 חדרים עם עוד 5 אחים כשהשירותים בחוץ וההורים פועלים פשוטים. אוזי סבל מדיסלקציה ובעקבות כך נפל קורבן לבריונות ונשר מהלימודים בגיל 15. הוא עבר בין עבודות מזדמנות כולל משחטה ונגריה והסתבך בפשעים קטנים ששלחו אותו לכלא לתקופה קצרה.

אבל אז הוא שמע את הביטלס והכול השתנה.
המוזיקה הפכה למפלט שלו.

מימיו כסולן Black Sabbath, דרך קריירת הסולו המרשימה שלו ועד לריאליטי The Osbournes- אוזי היה סוג של גיבור תרבות מוזר.
באותה תקופה הוא שתה, בלע, הסניף והזריק כמעט כל חומר אפשרי ולרוב במינונים קטלניים.
זה הגיע לרמה שהסובבים אותו לא הבינו איך הוא חי.

בשנת 2010, אוזי הפך לאחד האנשים הראשונים בעולם שגופם עבר ריצוף גנטי מלא לצורכי מחקר. התוצאה הייתה מדהימה: המדענים גילו 3 וריאנטים גנטיים נדירים שמסבירים חלק מהעמידות הפיזית הבלתי נתפסת שלו.

1. הגנים ADH4 ו־ALDH2
שני גנים שאחראים לפירוק אלכוהול בכבד. לאוזבורן נמצאו מוטציות שמאפשרות פירוק יעיל ומהיר יותר של אתנול, מה שמסביר איך שרד כמויות מסחריות של אלכוהול שיכלו להרוג אדם רגיל.

2. אנזים CYP2D6
אנזים קריטי לפירוק וניקוי חומרים מהדם. הגרסה שאוסבורן נושא פועלת ביתר יעילות, כך שגופו מצליח לפרק סמים במהירות גבוהה בהרבה מהממוצע.

שני הוריאנטים האלו עזרו לו להתמודד עם החומרים שצרך, אך השלישי הוא זה ש"הפיל" אותו.

3. רצפטור DRD2
וריאנט בקולטן לדופמין, הקשור לרגישות גבוהה יותר לתגמול. כלומר נטייה גנטית חזקה להתמכרות. זה לא הופך אותו "מכור מלידה", אבל בהחלט מעיד על סיכון ביולוגי גבוה יותר.

אחד החוקרים סיכם ביעילות את הגנטיקה המיוחדת של אוסבורן:
"אם היינו שמים את מה שאוזי הכניס לגוף שלו בבנאדם רגיל היינו מקבלים גופה תוך שבוע."

הייחודיות הגנטית של אוסבורן הגנה עליו באותה תקופה, אך בסוף מחיר החומרים עשה את שלו ובשנים האחרונות לחייו סבל הכוכב ממחלות קשות, כולל סוג של פרקינסוניזם, תאונות, נפילות ועבר לא מעט ניתוחים. הוא נפטר אתמול, ב-22 ביולי 2025, אחרי הופעת פרידה מרגשת בבירמינגהם העיר שבה נולד.

סיפורו של אוזי אוסבורן הוא לא רק אגדת רוקנרול אלא שיעור על הגנטיקה האנושית, על גבולות הגוף, ועל מה קורה כשמדע וטירוף נפגשים באדם אחד.

ובנימה אישית, גדלתי על תוכנית הריאלטי על משפחתו ושם נחשפתי למוזיקה של אוזי ולאישיות המיוחדת שלו.

יהיה זכרו ברוך

תוספת קטנה:
לפני 5 שנים אוסבורן ואלטון ג'ון הוציאו שיר שבו אחת השורות ששר אוסבורן הולכת כך:
"Yes, the truth is I don't wanna die an ordinary man"
הדבר האחרון שאתה, אוזי, זה איש רגיל ❤

18/07/2025

במהלך הקיץ האחרון, לוקה דונצ'יץ' הפתיע את עולם הכדורסל. שוב.

הכוכב הסלובני, שספג לאורך השנים ביקורת על חוסר כושר, משקל עודף וירידה בקצב בשלבים הכי קריטיים של העונה עבר שינוי פיזי דרמטי.
לפי דיווחים מהימנים ותמונות שפורסמו ברשתות החברתיות, דונצ'יץ' השיל סביב 13-18 ק"ג ממשקלו והציג גרסה רזה, חטובה וממוקדת יותר של עצמו.

אז איך הוא עשה את זה? האם זה באמת משנה משהו? ואיך ירידה כזו משפיעה על גופו של שחקן כדורסל ברמה הכי גבוהה?

זוהי לא הפעם הראשונה שבה עולות ידיעות על כך שדונצ'יץ' ירד במשקל, אך הפעם זה נראה שונה גם בכמות וגם ברצינות שבה הוא ניגש לעניין. על פי מקורות כמו ESPN, The Athletic ו־SI.com, לוקה ירד מעל 40 פאונד, שהם כ־18 קילוגרמים, במהלך הפגרה. להערכתי זה יותר קרוב ל14-15.
ממשקל התחלתי של כ־122 ק"ג עד המשקל הנוכחי המוערך כ־104–109 ק"ג.

הירידה הזו נחשבת דרמטית ומרשימה ופוטנציאלית יכולה להפוך את לוקה לכלי הרבה יותר מסוכן בעונה הבאה.

אז מה דונצ'יץ' עשה אחרת הקיץ לעומת העונות הקודמות?

נתחיל מתזונה:
לוקה עבר לתפריט מוקפד שנבנה על ידי אנשי מקצוע (כולל הפיזיותרפיסט/מאמן חאבי באראו שעובד איתו עם הרכז עוד מימי ריאל מדריד.
הדיאטה, כמו כל דיאטה, כוללת איזון בין חלבונים, פחמימות ושומנים.
הדגש העיקרי הוא על הימנעות מסוכר, מזון מעובד ואלכוהול, שלפי דיווחים היוו בעבר חלק לא מבוטל מהתפריט של לוקה.

אבל הדבר הכי חשוב בתזונה של לוקה, או אצל כל מי שרוצה להרזות, הוא מאזן קלורי שלילי. כלומר, להוציא יותר קלוריות משאוכלים.

כושר:
לפי כל הדיווחים דונצ'יץ' הקדיש חודש שלם ללא כדורסל והתמקד נטו בכושר גופני.
ספצפית האימונים שלו היו סביב ריצה, אימוני תחנות ואופניים.

אז האם הורדת המשקל הזאת באמת תעזור לו? כן. ברור!

אני בטח לא פיזיקאי אבל התייעצתי עם שניים שעזרו לי עם הנוסחא הבאה שמראה כמה ההרזיה הזאת יכול לעזור לו ואם אתם לא פיזיקאים תרגישו חופשי לעבור לחלק של המסקנות אחרי.
h = \frac{E}{m \cdot g}
כאשר:
אנרגיית הקפיצה (נניח 3000 ג'ול)
לוקה שוקל 122 ק"ג:
h = \frac{3000}{122 \cdot 9.81} \
לפי החישוב הזה הפוטנציאל קפיצה שלו הוא 2.5 מטר.

אם מציבים במקום 122 את המשקל שהוא כאמור ירד אליו, 104 ק"ג, ההבדל התיאורטי הוא כ-44 ס"מ בגובה הקפיצה.

בפועל, כמובן, זה פחות. מערכות הגוף הרבה יותר מורכבות מנוסחא אחת, אבל גם שיפור של 5–10 ס"מ בגובה הקפיצה יכול לעשות הבדל עצום.

בנוסף, ככל שמסת הגוף קטנה, פחות אנרגיה דרושה לא רק לקפיצה אלא גם לתנועה מה שמוביל למהירות גבוהה יותר ובמיוחד אצל לוקה- תאוטה מהירה יותר. תאוטה מהירה, כן? היכולת להאט ביעילות.

משקל עודף משפיע לרעה גם בתחום הפציעות. יותר משקל= יותר מומנט על הגוף בזמן שינויי כיוון וזה מסכן את הרצועות, שרירים וכל הרקמות.

נקודה שלישית בנושא היא שירידה של 10% במשקל יכולה להפחית עומס של מאות ואלפי ק"ג על הברכיים והקרסוליים במהלך קפיצות וריצות ובעונה עמוסה זה מצטבר להמון.
יש סיבה שלאורך השנים אנחנו רואים שחקנים גדולים וכבדים שורדים פחות בליגה.

אבל השאלה הכי חשובה היא האם מעבר לשינוי הפיזי אנחנו עדים גם לשינוי מנטלי?

שינוי כזה הוא לא רק תוצאה של דיאטה ואימונים אלא סוויצ' לגישה אחרת לגמרי.
לוקה בחר להתחיל את הקיץ מהיסוד, לוותר על כדורסל לתקופה ולעבוד על הבסיס. הגוף שלו.

בסופו של דבר המעבר שלו ללייקרס הקיץ עשוי להיות המהלך הכי טוב שקרה ללוקה. קבוצת על עם דרישות תקשורתיות גבוהות, ועין ציבורית בוחנת זה לא המקום לשחק עם כרס בירה.

אז האם זה באמת ישנה את הקריירה?
מצד אחד לוקה יגיע לעונה קל, חד, בריא ואולי לראשונה- בכושר שיא אמיתי. יכולות ההגנה והמהירות שלו, שהיו נקודת תורפה, עשויות להשתפר והשיפור הפיזי יכול לסייע גם ביציבות לאורך העונה, בשמירה על אנרגיה, ובהפחתת פציעות.

מצד שני לוקה כבר בעבר הרזה בקיץ והחזיר הכל עד ינואר. אנחנו נראה שינוי אמיתי אם וכאשר הוא ישמר את המשקל הזה לאורך זמן ולא במהלך זמני של קיץ אחד. בנוסף, סגנון המשחק שלו, שמבוסס על האטה ובידודים, לא בהכרח דורש אתלטיות אלא יותר שכל, יציבות ושליטה.

בשורה התחתונה, השינוי הפיזי של לוקה דונצ'יץ' הוא המשמעותי ביותר שעשה בקריירה. הוא ירד סביב 15 ק"ג, שינה גישה, נצמד לתכנית אימונים ותזונה והכניס את גופו למסלול חדש.
הנתונים הפיזיקליים מראים שזה יכול לשפר את הקפיצה, המהירות ואפילו את ההגנה שלו אבל במבחן התוצאה, הכול יהיה תלוי ביכולת שלו לשמר את זה לאורך זמן.

אז מה אתם חושבים? האם לוקה יעמוד בזה?

אני מרצה בתחומים שונים, ממניעת פציעות, למנהיגות דרך ספורט ועוד. אם אתם רוצים הרצאה אצלכם, דברו איתי במייל yonatankarrie@gmail.com

14/07/2025

הפיצוץ בפציעות גיד האכילס ב־NBA: מגפה או צירוף מקרים?

העונה נרשמה עלייה דרמטית במספר הקרעים בגיד האכילס בליגת ה־NBA- זינוק של 350% לעומת הממוצע הרב־שנתי, עם שבעה מקרים העונה.
גיד האכילס, מהחזקים בגוף, הפך לפתע לנקודת תורפה ופציעה אחת כזו יכולה להכריע קריירה ולחרב עונה שלמה לקבוצה.

אז האם מדובר במגפה או פשוט רצף חסר מזל של מקרים בודדים?

אבל קודם כל, מה זה גיד האכילס?

גיד אכילס הוא הגיד החזק והעבה ביותר בגוף האדם והוא מחבר מצד אחד את שני שרירי השוק האחוריים שלנו, הגסטרוקנמיוס והסולאוס (התאומים והסוליה) ומצד שני מתחבר אל העקב בעצם הקלקנאוס.

בכיווץ השרירים הגיד נמתח ומושך את העקב מעלה וכך קופצים, רצים או כל פעולה שדורשת הרמת העקב.
קרע בגיד האכילס היא פציעה מוכרת אך נדירה יחסית.
בקרב שחקני NBA, שיעור הפציעות עומד על כ־0.5% בשנה, כלומר כ־2–3 מקרים בעונה. ולכן שבעה קרעים בעונת 2024/25 הם חריגה ברורה.

הקרע: אבחון פשוט והשלכות קשות

המנגנון המוכר של קרע באכילס לרוב הוא מה שנקרא False Step- צעד מהיר לאחור לקראת תנועה לפנים, שגורם לעומס פתאומי על הגיד.
זוהי אחת הפציעות הקלות ביותר לאבחון- סיפור פציעה מובהק, שקיעה במישוש הגיד ומבחן תנועה שמראה ניתוק של השריר מהעקב.
הטיפול כולל ניתוח או שיקום שמרני, ובשני המקרים משך ההחלמה נע בין 8 ל־12 חודשים.

אבל הבעיה האמיתית אינה הזמן אלא החזרה לרמה.
מחקר על מאות ספורטאים מצא כי כ־30% מהם לא חזרו כלל לפעילות מקצועית.
ובכדורסל מתוך 18 קרעים ב־NBA בין 1988 ל־2011, רק 7 שחקנים חזרו לשחק וכולם חוו ירידה חדה במדדים האישיים.
קווין דוראנט הוא היוצא מן הכלל שחקן שחזר בגדול. הוא חזר בצורה מעולה ועדין שחקן משמעותי בליגה גם 6 שנים אחרי הפציעה.

*****************

אז עכשיו אחרי שהבנו את האנטומיה, בואו נבין את הנקודות החשובות בעליה הדרמטית של 350% בכמות הפציעות העונה.

1. עומס כרוני וטנדינופתיה סמויה

פציעות בגיד האכילס אינן מתרחשות בוואקום ויש מספר מחקרים שמצביעים על אחד הגורמים המשפיעים ביותר (ואולי הכי משפיע)- פציעה קודמת או עומס מתמשך כרוני על הגיד.
במחקר בריטי מ-2024 נראה כי 46% מהנפגעים דיווחו על פציעה קודמת בגיד (מיקרו - קרעים) ו-23% דיווחו על כאבים שבועות בודדים לפני הקרע.
טייריס הליברטון לדוגמא סבל מקרע בשריר התאומים- שינוי שמגביר את העומס על הגיד, מקרה זהה לקווין דוראנט בגמר 2019. ואצל טייטום, ששיחק 72 משחקים עם ממוצע של 36.4 דקות, הגיד פשוט קרס תחת עומס מצטבר.

2. נעלי ספורט: לוחיות קרבון, גובה הנעל ו־Drop– עזר או מכשול?
כשאנחנו מדברים על השפעות הנעלה יש שלושה גורמים שצריכים להתחשב בהם, גובה הנעל, לוחית הקרבון בסוליה והדרופ.
מחקר מ-2010 מצא כי נעליים גבוהות (high-top) הפחיתו את מתח גיד האכילס בשיעור ממוצע של 9.9% בהשוואה לנעליים נמוכות (low-top). בנוסף, קשירת השרוכים בצורה הדוקה הפחיתה את המתח ב־12.8% בנעליים גבוהות ו־3.7% בנעליים עם נמוכות, בהשוואה לשרוכים קשורים בריפיון. הפחתה זו נבעה בעיקרה מהגבלה שהידוק הנעל גורמת להפחתה בזווית הדורסיפלקסיה (כיפוף) של הקרסול.
למרות שהפחתה זו במתח גיד האכילס הייתה מובהקת סטטיסטית, המחברים ציינו כי ההשפעה הקלינית עשויה להיות מוגבלת, שכן מדובר במודל קדם־קליני על גופות ולא בניסוי קליני חי. לכן, ייתכן שהממצאים אינם משקפים באופן מלא את ההשפעה על אנשים חיים בתנאי פעילות ספורטיבית.

הנקודה השניה היא לוחית הקרבון. הדור החדש של נעלי כדורסל כולל לוחות קרבון להגברת החזר האנרגיה. בעוד שהלוחית נותנת יתרונות אנרגטיים, מחקרים מראים כי קשיחות הסוליה גורמת לתנועה מופחתת בכף הרגל מה שמעלה את העומס על גיד האכילס בכ־15%.

הנקודה השלישית היא כאמור הדרופ (ההפרש בין החלק האחורי לקדמי של הנעל). לרוב נעלי הכדורסל יש דרופ של כ-6-8 מ"מ. כלומר, חלק העקב גבוה ב-6-8 מ"מ מהחלק הקדמי.
דרופ גבוה מפחית את התנועה הנדרשת מהקרסול אך גם יכול להוריד את מהירות התנועה בכך שהוא מגביל את מתיחת האכילס ואפקט הגומיה. מה שאומר ששחקן עם רגישות באזור שחייב לשחק, כמו הליברטון, יכול לשים מדרס מגביה ובכך להפחית את הלחץ על הגיד ולהוריד את הסיכוי לפציעה.
בסופו של דבר אין עדויות חד משמעיות לקשר בין הנעלה כלשהי לפציעות אכילס. אבל זה מקום לעוד מחקר.

3. גיל הפציעות בירידה

בעוד שבעבר פציעות גיד האכילס היו שכיחות בגילאי 30 ומעלה, העונה נרשמו פגיעות גם בקרב שחקנים צעירים כמו ג'יימס וויסמן ואייזאה ג'קסון.
ממוצע גיל הפציעה העונה עומד על 25.8. משמעות הדבר: זה לא רק תהליך ניווני טבעי של הגיד במשך שנים של משחק בליגה הטובה בעולם אלא עומס שמוביל לקריסה מוקדמת של המערכת המכנית.

4. סטרואידים: טיפול שמחליש

כבר מ־1998 מחקרים מצביעים על קשר בין זריקות קורטיזון לנזק מבני בגידים.
סקירה רחבה מ־2021 מצאה שזריקות קורטיזון (סטרואידים) יכולות להעלות את הסיכון לקרע- במיוחד בגידים פגועים.
אם שחקן סובל מכאב בגיד ומקבל זריקה, הוא אולי מרוויח הקלה מיידית אבל מעלה את הסיכון לפציעה קטסטרופלית.

ספציפית על גיד האכילס נעשה מחקר שמצא כי זריקות סטרואידים בגיד גרמו לעליה בקשיחות הגיד ולפגיעה במבנה הקולגן, דבר שמוביל לסיכון מוגבר לקרע, במיוחד לאחר מספר זריקות.

הליברטון חזר מפציעה מוקדם ויכול מאוד להיות שקיבל זריקה כדי להקל על הסימפטומים ובכך רופאי הקבוצה העלו את הסיכוי לקרע באכילס.

5. דפוסי חזרה מוקדמת מדי לפעילות והכנה לקויה

הליברטון חזר מוקדם מדי לאחר קרע בשריר התאומים. אין שאלה.
לילארד חזר לעצימות גדולה מידי לאחר היעדרות בגלל קריש דם.

ג'יימס וייסמן ואייזאה ג'קסון, שני צעירים מאותה קבוצה (אינדיאנה), נפצעו בתחילת העונה. יכול מאוד להיות שמשהו בעבודה של צוות האימון באינדיאנה כשל והשחקנים הגיעו לתחילת העונה לא מוכנים.

כשמוסיפים להכנה לקויה או לחזרה מוקדמת מפציעה את עומס הליגה הסיכון עולה פלאים, מה שהפך את הקרע מפציעה נדירה לסיכוי סביר.

6. המשחק משתנה

השינויים בענפי הספורט השונים גורם ליותר עומס על השחקנים ובהתאם ליותר פציעות אבל בואו ניקח דוגמא את טייריס הליברטון והכדורסל המודרני.
אם בעבר היינו רואים סנטרים "חונים בצבע", מגנים על הטבעת ובכללי יותר צפיפות מתחת לטבעת- היום המשחק שונה והרבה יותר מרווח.
פורוורדים וסנטרים יוצאים מהצבע יותר לכיוון קשת ה-3 והחדירות המהירות הפכו לכלי יעיל לגארדים זריזים עכשיו שהצבע פרוץ.

הליברטון עצמו משתמש בכלי הזה לא מעט ומנצל צעד ראשון מהיר כדי לעבור את השומר מולו ולחדור לטבעת. צעד מהיר דורש מתיחה אגרסיבית של הגיד ולאורך עונה שלמה זה נותן את אותותיו ומעלה את הסיכון לקרע.

********************

מתוך 7 הפציעות השנה היה לנו שני שחקנים שחזרו מוקדם מדי מפציעה (לילארד והליברטון), עוד אחד שנפצע בכלל בליגת הקיץ (דרון הולמס), שני שחקני אינדיאנה בתחילת העונה (וייסמן וג'קסון), אולי בגלל הכנה לקויה, אחד שנפצע בגלל עומס מצטבר של עונה שלמה ומלא דקות (טייטום) וחריג אחד של אמצע עונה (דג'ונטה מארי).

אז לאן ממשיכים מכאן?

הקומישינר, אדם סילבר, אמר בראיון לאחרונה: "אנחנו לוקחים את זה ברצינות. הליגה חוקרת לעומק את הסיבות לזינוק בפציעות אכילס. נבחן את ההנעלה, העומסים, ואפילו את משטחי המשחק."
אז דיברנו לגבי הנעלה ועומסים, אבל אני לא מצאתי שום עדויות לזה שמשטחי המשחק קשורים לפציעות.

בכל מקרה, מה עושים עכשיו?

השלב הראשון והכי חשוב הוא הפחתת העומסים על השחקנים.
אידיאלית, חלק מזה יהיה דרך הפחתת המשחקים וריווח הנותרים אבל מהלך כזה לא נראה באופק, אז האופציה היותר ריאלית היא הגדלת הרוטציה והסגלים בקבוצות. פחות דקות משחק- פחות עומסים.

השלב השני זה לחקור יותר לעומק את עניין ההנעלה. עדיין לא ברור איך והאם הנעלה מעלה מעלה את הסיכוי לפציעות ואולי בכלל הנעלה מתאימה תהיה הפתרון?

החלק השלישי בתוכנית צריך להיות סבלנות. נכון, לך תגיד לקבוצה לוותר על שחקן מפתח במשחק 7, אבל בכללי צריך לשפר את מעמד אנשי הרפואה בהליך קבלת ההחלטות על תאריך חזרה של ספורטאים.

והאחרון, והכי פשוט, הוא להפחית את מתן הזריקות והתרופות לשחקנים למינימום הנדרש.

לסיכום, העלייה הדרמטית בפציעות אכילס בעונה זו היא אינה תוצאה של מקריות אלא צירוף של עומסים פיזיים, תנועה קיצונית, מתן טיפולים רפואיים ואולי גם הנעלה בעייתית.

אם הליגה לא תנקוט בצעדים אמיצים, פציעה שפעם הייתה נדירה יכולה להיות דבר שבשגרה.
והמשחק שאנחנו אוהבים? הוא עלול להישאר בלי הכוכבים הכי גדולים שלו בדיוק כשצריך אותם הכי הרבה.

תודה לערן סורוקה על העזרה במחקר וייעוץ בכתבה.
ערן סורוקה - Eran Soroka - NBA

בהצלחה

אני מרצה בתחומים שונים, ממניעת פציעות, דרך מנהיגות בספורט ועוד. אם אתם רוצים הרצאה אצלכם, דברו איתי: yonatankarrie@gmail.com

מקורות:
Miyasaka et al. (2023), Briggs‑Price et al. (2024), Rowson et al. (2010), Ricard et al. 2006, Mikolyzk et al. 2009, Cohen et al. 2015, Panteleimon et al. 2018, Hochberg et al. 2020, Barnes et al., 2020, Martin & Burr, 2016, Kaux et al., 2011, Soslowsky et al., 2002, JAMA Intern Med, 2012, Fu et al., 2014, Jiang et al., 2020.

08/07/2025

אתמול ראינו את אחת הפציעות הנדירות כאשר דמיטרוב הגיש וקרע את שרירי החזה.

שרירי החזה הם בעיקר שניים: פקטורליס מייג'ור ופקטורליס מיינור.
שניהם מחוברים באזור החזה, הצלעות ועצם הבריח מצד אחד ומצד שני לזרוע ועושים תנועת קירוב כשהם מתכווצים.

פציעה בשרירים האלה היא מאוד נדירה כי צריך עומס לא קטן כדי לגרום לקרע.
כאשר יש פציעה באזור זה בדרך כלל בגיד וזה מאוד כואב.

אז כמה הפציעה הזאת נדירה?
בפוטבול שם יש הרבה פציעות כאלה יחסית. בין 2010 ל-2018, במשך שמונה עונות היו 63 קרעים
בגיד הפקטורליס בליגת ה-NFL.
אבל באוכלוסייה הכללית המספרים הרבה יותר נמוכים.
0.6 מתוך 10,000 פציעות.
כלומר, יש סיכוי של 0.006% שתיפצעו בזה.

אחרי הקרע יש שטף דם מאוד בולט באזור ונראה איזשהו כיווץ של השריר לכיוון המרכז, ממש התמרכזות ובליטה של השריר הקרוע.

כדי לבדוק בוודאות את הפציעה יעשו בדיקת אולטרסאונד באזור החיבור של הגיד אל הזרוע כדי לבדוק את שלמותו.

אנחנו רואים פציעות כאלה באחד משני מקרים: עומס יתר רפטטיבי על הגיד ואז רקמת הגיד נחלשת והוא פגיע יותר או בתנועה אחת טראומטית ואגרסיבית.

פציעות של עומס מתמשך על הגיד אנחנו בדרך כלל נראה בענפים כמו פוטבול שזורקים הרבה את הכדור או בטניס. לעומת זאת, פציעות טראומטיות חד פעמיות נראה בדרך כלל בהרמת משקולות.

אם הקרע הוא חלקי, פיזיותרפיה תספיק. תרגול זהיר יפתח את התנועה ויחזק את האזור סביב הפגיעה.
במידה ויש קרע מלא, לרוב יבחרו בניתוח ומהר.

בניתוח יתפרו את הגיד ויחברו אותו בעזרת עוגנים חזרה אל הזרוע.
הניתוח ייעשה לרוב ביום-יומיים לאחר הפגיעה כי ככל שהזמן עובר הגיד מתכווץ קרוב אל החזה ויהיה יותר קשה
למשוך אותו חזרה אל הזרוע.

שיקום מניתוח כזה הוא לא פשוט ודי כואב.
בשבועות הראשונים כמעט ואסור להזיז את היד בכלל והשיקום סך הכל הוא פחות או יותר חצי שנה.

אם יש קרע חלקי במהלך פעילות גופנית אפשר לפעמים לנסות לחבוש את האזור, אבל לרוב חבישות שכאלה לא עוזרות יותר מידי ובנוסף החבישה תגביל את התנועה.
ברגע שמגבילים את התנועה הטכניקה משתנה ובספורט זה אף פעם לא טוב.

בכל מקרה באסה לדמיטרוב שככה הוא צריך לפרוש מטורניר מעולה ומשחק מעולה.
אגב, בגיל 34 יהיה לו מאוד לא פשוט לחזור מפציעה כזאת, במיוחד בענף כמו טניס.

בהצלחה.

אני מרצה בתחומים שונים, ממניעת פציעות, למנהיגות דרך ספורט ועוד. אם אתם רוצים הרצאה אצלכם, דברו איתי: yonatankarrie@gmail.com

25/06/2025

האם אנחנו עדים לסוף האולימפיאדה? או אולי רק המהפכה האולימפית הבאה?

משחקים חדשים הממתגים את עצמם כ"אולימפיאדה החדשה" יתחילו שנה הבאה, אז האם זאת תהיה מהפכה במשחקים?

בעבר ספורטאים מקצוענים לא הורשו להשתתף במשחקים האולימפים עד שבשנת 1986 הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שינה את הכללים.
ההחלטה יושמה בהדרגה, בענפים שונים בזמנים שונים עד ההתפוצצות ב-1992 עם ה-"dream team"- נבחרת ארה"ב בכדורסל שהשתתפה באולימפיאדת ברצלונה.
הפעם הראשונה בה כוכבי NBA הורשו לשחק בטורניר.

מאז, רמות הביצועים עלו, העניין הציבורי גדל בהתאם, והאולימפיאדה הפכה ממוסד חובבני עתיק לאירוע מקצועי־גלובלי עם אינטרסים כלכליים עצומים. ועכשיו יכול להיות שכל קונספט האולימפיאדה בסכנה.

ה-Enhanced Games שואפים להיות הצעד הבא באבולוציה הזו. כזו שלא רק מסירה את ההפרדה בין חובבנים למקצוענים, אלא גם את ההגבלות על טוהר גופני.
במקום להסתיר שימוש בחומרים אסורים- לחשוף, לבקר, ולהפוך את הגוף האנושי לשדה ניסויים פתוח ומפוקח, לדבריהם.

מה הם בעצם ה-Enhanced Games?

מדובר ביוזמה חדשה שמובלת על ידי היזם האוסטרלי אהרון ד'סוזה, ומקבלת תמיכה כלכלית מדמויות מוכרות כמו דונלד טראמפ ג'וניור ופיטר ת'יל.
החזון: לבטל את האיסור על שימוש בחומרים משפרי ביצועים ובכך לאפשר לספורטאים להתחרות בגבולות חדשים של יכולת אנושית.

לפי היזמים הכל תחת ליווי רפואי, בשקיפות ובפיקוח קפדני. המשחקים יתקיימו מדי שנה, החל ממאי 2026, במספר ערים במקביל כדי למנוע את הנטל הכלכלי-הרסני על העיר המארחת.
יהיו תחרויות בשחייה, אתלטיקה, הרמת משקולות, ואירועים נוספים.
הפרס: אחוז מסוים מההכנסות לכל משתתף, 250 אלף דולר עבור שבירת שיא עולם ומיליון דולר עבור שבירת שיא עולם ב-50 מטר שחיה או 100 מטר ריצה.

בעקבות השימוש בחומרים האסורים שני גופי ענק מתנגדים בתוקף למשחקים: הוועד האולימפי הבינ"ל ו-WADA.

WADA, הסוכנות העולמית למלחמה בסימום בספורט, היא הגוף האחראי לקביעת תקנות, איסורים ונהלים בנושא שימוש בחומרים אסורים בספורט העולמי.
הגוף נוסד בשנת 1999 בתגובה לשערוריית הדופינג (שימוש בחומרים אסורים) בטור דה פראנס. WADA אוכפת את הקוד הבינלאומי לאנטי-דופינג (בעזרת בדיקות שתן), ושותפה של הוועד האולימפי והתאחדויות בינלאומיות שונות.
מה זה בכלל "חומרים אסורים"?

כדי שחומר יחשב אסור הוא צריך לעמוד ב-2 מתוך 3 הקריטריונים הבאים: מזיק (או עשוי להזיק) לבריאות, משפר (או עשוי לשפר) ביצועים ונוגד את רוח הספורט.

המילה 'עשוי' מתווספת להגדרה כי חלק מהחומרים לא נבדקו מספיק כדי להפיק מסקנה חד משמעית.

כשאנחנו חושבים על המונח "חומרים אסורים" הדבר הראשון העולה לראש הוא סטרואידים אך הרשימה כוללת הרבה יותר. מדובר גם בהורמונים כמו EPO, חומרים ממריצים כמו אפדרין, קנאביס ועוד. לפעמים אפילו חומר כמו בטא-בלוקר, שמאט את הדופק, נאסר בענפי קליעה, גולף ואפילו גיימינג תחרותי, בגלל יתרון לא הוגן בריכוז.

בכל מקרה, המשחקים החדשים נוטים להתעלם מהאיסורים והטיעונים בעד ונגד המשחקים מורכבים ואנסה לפרק את הגורמים העיקריים.

1. אוטונומיה גופנית מול מוסר ציבורי

בעוד סטרואידים מודרים מהשיח הציבורי, יש חומרים מזיקים אחרים שזוכים ללגיטימציה מלאה כמו מאכלים עתירי סוכר, מזון מעובד, טבק וניקוטין, אלכוהול ועוד. האם זו לא צביעות? האם הקיבעון שלנו מעוור אותנו?
באולימפיאדה האחרונה שני הספונסרים העיקריים של נבחרת ארה"ב למשחקים היו מקדונלד'ס וקוקה קולה.
אז מי מחליט מה מותר ומה אסור? מה לגיטימי ומה טאבו? אולי יש פה אינטרסים גדולים יותר מבריאות.

בבסיס הרעיון עומדת שאלה פילוסופית עמוקה: האם אדם בוגר אינו רשאי להחליט בעצמו מה מותר או אסור לו להכניס לגופו? כשמותר לצרוך אלכוהול ולעשן סיגריות, מדוע אסור לקחת חומר שמטרתו שיפור גופני? האם מדובר באכיפה בררנית או באמת בהגנה על הספורטאים?

אבל, מהצד השני, אנו צורכים את החומרים המזיקים לנו כדי… לצרוך אותם… ללא תכלית מסוימת חוץ מסיפוק. הספורטאים יהיו חייבים לקחת חומרים משפרי ביצועים כדי להיות תחרותיים.
זה יגיע למצב שילד בן 16 יצטרך להחליט: או לקחת חומרים המעלים את הסיכוי לתחלואה או לפרוש. לא טוב.

התזונה שלנו לא אידיאלית, בלשון המעטה אך היא בחירה שלנו. זאת לעומת החומרים אותם ספורטאים יהיו חייבים לקחת כדי לשפר ביצועים. זה עידוד חסר תקדים לקבל טיפולים רפואיים מסכני חיים כדי לרוץ יותר מהר.

חשוב להבין, אני לא משווה בין סטרואידים לשוקולד אלא רק משתמש בדוגמא כדי לשאול איפה עובר הגבול. יש סיבה טובה מאוד שרוב החומרים האלה לא חוקיים ברוב העולם. הם חד משמעית מסוכנים.

2. צדק כלכלי לספורטאים

59% מהספורטאים האולימפים בארה"ב מרוויחים בממוצע כ־35,000 דולר בשנה (10,000 ש"ח בחודש) ובארץ המצב הרבה יותר גרוע. ניקח להשוואה ענף אחר בארה"ב- כדורסל. ב-NBA ממוצע המשכורות הוא 11.9 מיליון דולר לעונה.
המשכורות מושפעת ממחירי כרטיסים, זכויות שידור ועוד. בממוצע 1.53 מיליון איש צופים בכל משחק בליגה לעומת האולימפיאדה בה צופים 3.05 מיליון איש לשידור בממוצע.
אבל יש 82 משחקים בשנה ב-NBA (בלי פלייאוף) וסה"כ 1230 בשנה. לעומת האולימפיאדה המתנהלת פעם ב-4 שנים.
אז כן, יש הבדלים.

בכל מקרה, עסקי האולימפיאדה "מגלגלים" סכומי עתק (כ-7.6 מיליארד- טוקיו) ומעט מאוד מהם מגיעים לספורטאים.
ב־Enhanced Games מבטיחים תשלומים שוויוניים, חלוקת רווחים שקופה ובונוסים על בסיס הישגים כמו 250 אלף דולר לשבירת כל שיא עולם. סכומים אלו צפויים למשוך ספורטאים אולימפיים מתוסכלים שמתקשים לכלכל את עצמם.

ומהצד השני, לחומרים האסורים יש תופעות לוואי ארוכי טווח. מי ידאג לטיפולים הרפואיים של הספורטאים 20 שנה אחרי התחרויות? מי יבטח את הספורטאים בטווח הקרוב? באיזה מחיר?
בנוסף, איזה נותן חסות יסכים להיות מקושר לספורטאי "מלוכלך". לאחר המשחקים יהיו השלכות כלכליות שליליות לא מעטות על המשתתפים, אבל את התחרויות זה לא מדאיג.

3. הוגנות מול הישגיות

אחד המסרים העיקריים שה־Enhanced Games מנסים להעביר הוא ש"באולימפיאדה מדברים על הוגנות המשחקים ואצלנו מדברים על בריאות הספורטאים". סלוגן יפה, אבל לא נכון.

אם מקלפים את כיסוי הסוכר מגלים תחרות הישגית שמכוונת לשבור שיאים ללא התחשבות בהשלכות. השימוש בפיקוח רפואי ושקיפות מוחלטת לגבי החומרים שנלקחים (במידה ובאמת תהיה כזאת) עשוי להבטיח בריאות טובה יותר לחלק מהמשתתפים.

4. סטרואידים: מפלצת או תרופה?

הסערה העיקרית סביב המשחקים היא השימוש בסטרואידים אנאבוליים, אשר יכולים לגרום לבעיות בריאות חמורות, במיוחד במינונים גבוהים.
בעולם היאבקות (WWE) ופיתוח גוף לדוגמה, היו מקרים תכופים של התקפי לב, קריסות מערכות ואף מקרי מוות. הסטטיסטיקה מדברת על פי 5 אירועי לב אצל אנשים שהשתמשו בסטרואידים לעומת האוכלוסייה הכללית.

מצד שני, סטרואידים נמצאים בשימוש כיום, במינונים נמוכים ועם פיקוח הדוק, בקרב מבוגרים עם סרקופניה, ספורטאים משתקמים, ואף חולי סרטן.

במסגרת המשחקים, אחד היעדים המוצהרים הוא קידום מחקר פתוח סביב השימוש בתוספים בתקווה שהידע הרפואי הזה יחלחל בעתיד לאוכלוסייה הכללית.

5. התאוששות ופריצות דרך רפואיות

יש הגיון מוסרי באיסור שימוש בתוספים בזמן תחרות – אך האם יש הגיון באיסור על שימוש בהם בזמן התאוששות?
מחקרים מראים שחומרים אסורים יכולים לקצר משמעותית זמני שיקום.

Enhanced Games מבקשים להפוך את השימוש לחלק ממסגרת מחקרית פתוחה, שיכולה לשרת גם את הרפואה הקלאסית.

אז כן, בזמן תחרות חומרים מסוימים יכולים לתת יתרון לא הוגן על פני מתחרים, אך למה לא לקצר זמני החלמה ושיקום בעזרת תוספים? בהינתם והמינונים נכונים, תחת מעקב רפואי, למה לא לתמוך בספורטאי פצוע?

ומצד שני, לתת לספורטאים חומרים שלא נחקרו מספיק ובמחקרים שיש ידוע שרובם ככולם מזיקים לבריאות זה ניסוי בבני אדם ואין שום וועדה רפואית שתאשר כזה דבר.

זאת התנהלות רפואית מסוכנת ונוגדת את כל ערכי האתיקה.

6. סכנה של אידיאליזציה

אחת הסכנות הגדולות של המשחקים היא שאנשים יראו רק את ה"הישגים": את הגוף המושלם, שיפור בתוצאות והתאוששות זריזה בלי לראות את המחיר האמיתי ארוך הטווח של תופעות הלוואי כמו פגיעה בכבד, בתפקוד ההורמונלי, בעיות לבביות, דיכאון ואף מוות.

זו סכנה אמיתית בעיקר בקרב צעירים שיחשפו לשיאים וישאפו לקיצור דרך בכל מחיר.

7. אתיות רפואית?

החוק הכי בסיסי ברפואה אומר: "do no harm"- קודם כל- אל תזיק. והמשחקים בהחלט מאתגרים את הרופאים המשתתפים בהם.

סטרואידים הם תרופה וכל תרופה צריכה התוויה רפואית כדי להנפיק אותה. כלומר, שרופא יראה צורך רפואי אמיתי לתת למטופל את התרופה. אם אין כזאת- זאת עבירה אתית וסיבה (מוצדקת) לשלילת רישיון.

לא יודע איך ומה הפרצה בה השתמשו רופאי המשחקים כדי להנפיק את החומרים, אבל הם עושים את זה והרבה.

8. לאן עוד אפשר להגיע?

אחת הנקודות שאותי אישית הכי מסקרנות, ואולי הסיבה העיקרית שבגללה אצפה במשחקים, היא השאלה הפשוטה: מה יקרה אם נפתח את כל הסכרים?
אם נשחרר את הרסן ונאפשר חופש פעולה רפואי נוכל סוף־סוף לגלות לאן האנושות באמת יכולה להגיע מבחינת ביצועים גופניים.

האם נראה את ריצת ה־100 מטר נחתכת ל־9.2 שניות? אולי 8.99? האם נראה ספורטאים מרימים מעל 550 ק"ג? האם אפשר לשחות 50 מטר בפחות מ־20 שניות?
ואם כן – באיזה המחיר?

9. שקיפות רפואית חסרת תקדים או לא?

"בניגוד לאולימפיאדה, אצלנו ייחשף כל נתון רפואי: פרופיל דם, שימוש בתוספים וכמויות, בדיקות לב ועוד" מספרים מקימי המשחקים, "כל ספורטאי שיבקש להשתתף יעבור בדיקות מקיפות, ואם ימצא בסיכון- לא יורשה להתחרות".

הרופאים יהיו חשופים פומבית ואם ספורטאי ייפגע, יישאו באחריות אישית. החומרים שיצרכו יהיו בפיקוח וכל זה ייעשה בשקיפות מוחלטת. האם זה לא נותן בטחונות מסוימים?

כל אלא טענות יוצרי המשחקים ואני מאוד מפקפק. זה נראה כמו תעלול שיווקי הנועד למשוך ספורטאים, חסויות וצופים למשחקים שבפועל הם ניסוי מסוכן אחד גדול.

האם באמת אפשר לפקח על זה? האם הרופאים של המשחקים יוכלו להנפיק חומרים לספורטאים בכל העולם? לשנע חומרים לא חוקיים ולוודא שבריאות המשתתפים נשמרת? לא. חד משמעית.

האופציה היחידה לפיקוח מלא זה מעבר הספורטאים למדינה בה לרופא יש רישיון והנפקת החומרים שם. אולי זה ריאלי לחלק קטן מאוד מהספורטאים.

10. אפס פוליטיקה

ב־Enhanced Games לא יהיו דגלים וייצוג לאומי. הספורטאים יתחרו כיחידים- ללא קשר לאומי.

המשמעות: ספורטאי מרוסיה, לדוגמא, לא יושפע מסנקציות פוליטיות אלא יישפט נטו לפי הישגיו. לטענת המארגנים, זהו שחרור מהקשר הלאומי שיהפוך את הספורט לנקי יותר.
בזה אני איתם.

11. חשיפת הצביעות של עולם הספורט?

הענף שכנראה הכי זרוע בסימום הוא רכיבת אופניים וספציפית הטור דה פראנס. למעלה מ־80 רוכבים נתפסו על חומרים אסורים מאז שנות ה־90, כולל המקרה המוכר של לאנס ארמסטרונג, אשר זכה 7 פעמים בטורניר לפני שנתפס ותאריו נלקחו ממנו.

סה"כ לאורך השנים 56% מהזוכים נתפסו בסימום בשלב מסוים בקריירה וההערכות אומרות כי מעל 80% מהמשתתפים לאורך השנים השתמשו בחומרים אסורים.

במקום להתכחש, אומרים אנשי Enhanced Games, עדיף להניח את הקלפים על השולחן ולבנות מערכת שקופה ומבוקרת.

*********

הדוגמן הראשון של התחרויות: כריסטיאן קולומיב

כריסטיאן הוא שחיין יווני בן 31 שהתחרה בארבעת האולימפיאדות האחרונות ולפני שנה אף זכה באליפות אירופה ב-50 מטרים חופשי עם תוצאה של 21.72 שניות.

לאחרונה קולומיב הצטרף לרשימת הספורטאים המתאמנים לקראת ה-Enhanced Games ועורר שערוריה (ועניין) בעקבות שבירת שיא העולם במקצה ה-50 חופשי.
הוא קבע תוצאה של 20.89 כאשר שיא העולם ה"רגיל" נקבע ב-2009 ועומד על 20.91 שניות.

מאז ששבר את השיא חוטף כריסטיאן הרבה אש בגלל שכתב בעמוד האינסטגרם שלו "השחיין הכי מהיר בהיסטוריה".

אגב, ב-4 האולימפיאדות שהתחרה הישג השיא שלו היה מקום 5 (טוקיו 2021), וזמן השיא שלו, שקבע ב-2018 הוא 21.44. סה"כ בעזרת חומרים אסורים הצליח "להרוויח" כחצי שניה.

כריסטיאן כבר קיבל את הצ'ק שלו על מיליון דולר והוא נער הפוסטר של המשחקים. הסיפור שלו ימשוך הרבה ספורטאים, שכמו כריסטיאן, כמעט הגיעו לטופ, לנסות את מזלם במשחקים החדשים.

ההתנגדות הרשמית

WADA, הוועד האולימפי, והתאחדויות ספורט רבות גינו את המשחקים: "הפרה מסוכנת של כללי ההוגנות", "סיכון בריאותי גבוה", ו"פגיעה בערכי הספורט".

ארגונים אלו גם מאיימים להשעות כל ספורטאי שישתתף במשחקים ובכך ליצור מצב שבו משתתפים יסבלו מ"כתם מוסרי" שילווה אותם בהמשך הקריירה והם יאלצו לבחור בין תחרויות "נקיות" או לא.

*********

האם זו התחלה של מהפכה?

במובנים רבים, Enhanced Games הם לא רק תחרות- הם ניסוי מדעי רחב היקף ומסוכן על גבולות גוף האדם.

לראשונה יופעל לחץ לא רק על השרירים אלא גם על המדע, על עולם הביולוגיה, על רפואת הספורט ועל תחום ההנדסה הביו־רפואית. יש סכנות אדירות, אבל יש גם הזדמנות אדירה לחקור מחדש את הגבולות שלנו ולהגדיר מחדש מה זה להיות "אנושי".

ה־Enhanced Games מציעים משהו שונה לגמרי: משחקים פרטיים, ללא מדינות, עם חופש פרסונלי מוחלט, תגמול כספי הוגן ולטענתם גם שקיפות רפואית ועם אידאולוגיה ברורה: הישגיות ולא ייצוגיות, קידמה ולא שמרנות. האם זו תהיה מסגרת ניסיונית זמנית? או שמא היא תאלץ את האולימפיאדה לבצע רפורמות בכל הקשור לתגמול, בריאות, ניהול תקציבים ופוליטיקה בספורט.

כחובב ספורט המשחקים מרתקים אותי. לעומת זאת כאיש מקצוע בתחום הבריאות, אני רואה את המשחקים כניסוי חולני ומסכן חיים על ספורטאים תוך ניצול הבטחות לתהילה ולממון.

מה שברור הוא שזה לא עוד תופעה שולית אלא התנגשות ערכים: האם אנחנו מעדיפים עולם "טהור" עם לא מעט בעיות או עולם גלוי, כנה, ומסוכן יותר? האם נמשיך להאמין באגדה על ספורט נטול תוספים או נקבל את המצב האמיתי?
האם העתיד של הספורט טמון בשמרנות או בפריצת גבולות?

"אנחנו העתיד של הספורט", אומרים המייסדים. השאלה היא האם נרצה להצטרף?

*הבהרה חשובה:
לאורך הכתבה הדגשתי שוב ושוב את הסיכונים הכרוכים בשימוש בחומרים אסורים בניהם סטרואידים. חשוב לי לנסח זאת כעת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: החומרים האלה מסוכנים. נקודה. הם אסורים לשימוש מסיבה ברורה – מדובר בסכנה בריאותית מוכחת, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. אין ליטול שום חומר או תרופה מבלי ייעוץ רפואי. אל תשחקו עם הבריאות שלכם.

יונתן קריא פיזיותרפיה וספורט

13/08/2025

12/08/2025

23/07/2025

18/07/2025

14/07/2025

08/07/2025

25/06/2025

Address

Telephone

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share

Category