שרון חסיד אדמוני - My true nature

שרון חסיד אדמוני - My true nature כשצלילות פוגשת חמלה

כמה פעמים הבטחתי לעצמי “הפעם זה יהיה אחרת”… ובסוף זה לא קרה?כמה פעמים אמרנו לעצמנו: “די, הפעם אני עושה שינוי”…ורגע אחר כ...
16/10/2025

כמה פעמים הבטחתי לעצמי “הפעם זה יהיה אחרת”… ובסוף זה לא קרה?
כמה פעמים אמרנו לעצמנו: “די, הפעם אני עושה שינוי”…
ורגע אחר כך מצאנו את עצמנו פועלים בדיוק אותו דבר?
אנחנו באמת רוצים להשתנות.
אנחנו חכמים, מודעים, קוראים ספרים, שומעים הרצאות, מבינים המון.
ועדיין…
משהו בפנים, לא פעם, נשאר תקוע.
וזה לא כי “אני לא מספיק טובה/טוב”.
ולא כי “אין לי משמעת”.
אלא כי אף אחד לא לימד אותנו את השפה של התודעה שלנו.
אנחנו מנסים להשתנות “מבחוץ”,
או לנסות לרסן חזק את הפנים ולהחזיק.
אבל הדפוסים יושבים עמוק בפנים,
ב־“קוד” פנימי שמפעיל את המחשבות, הרגשות והבחירות שלנו.
וכשלא מבינים את הקוד הזה,
הדפוסים, הרגשות, התבניות מהעבר… הם אלה שמנהלים אותנו.
אבל כשמתחילים לפענח אותו, את קוד התודעה…
פתאום יש מרווח נשימה.
פתאום אפשר לבחור אחרת.
פתאום “ככה אני” מתחיל להתרכך, להתרפא, להשתנות.
וזה רגע מכונן:"אני לא התקיעות שלי.
אני לא ההרגלים שלי.
אני פשוט זקוק/ה לשפה חדשה כדי לפגוש את עצמי.”
בדיוק לשם נועד הקורס שאני פותחת בנובמבר.
10 מפגשים עמוקים, עדינים ובה בעת נועזים ופורצי דרך,
שמלמדים איך התודעה שלנו באמת עובדת,
ואיך לפענח את הקוד הסודי שמנהל את חיינו,
כדי ליצור חופש אמיתי מבפנים.
ולפני הקורס, אני פותחת וובינר חינמי
שבו נתחיל לפצח יחד את השפה הזו.
יום שלישי | 21.10.25 | שעה 20:00
אם את/ה מרגיש/ה שזה מדבר אליך,
מזמינה אותך להצטרף לוובינר ולהתחיל לנשום חופש.
קישור בתגובה הראשונה.

הרגע שבו את שותקת, למרות שכל הגוף רוצה לצעוק -הוא רגע של מהפכה.לא, לא מהפכה בחוץ.מהפכה בפנים.באחד המפגשים בקורס 'זן מהלכ...
15/10/2025

הרגע שבו את שותקת, למרות שכל הגוף רוצה לצעוק -הוא רגע של מהפכה.

לא, לא מהפכה בחוץ.
מהפכה בפנים.

באחד המפגשים בקורס 'זן מהלכה למעשה' דיברנו על הדקות האלו,
לפני שהדפוס משתלט.
לפני שהכעס מתפרץ.
לפני שהלב נסגר.

משתתפת אחת סיפרה:
"כל החיים שלי הגבתי באוטומט. במיוחד עם הבן שלי.
הוא היה אומר משהו-ואני כבר בלהבות.
אחר כך הייתי מוצפת באשמה, ובסוף… עוד ריחוק בינינו."

בשיעור עבדנו על לזהות את הרגע לפני.
הרגע שבו הגוף נדרך, הנשימה מתקצרת, משהו בפנים נסגר- ועדיין יש סדק קטן של אפשרות.

שבוע אחרי היא אמרה:
"קרה שוב. הוא התווכח איתי.
הרגשתי את האוטומט מתחיל…אבל הפעם - נשמתי.
הצלחתי להישאר.
דיברתי מתוך שקט.
ופתאום הוא הפסיק להילחם. הוא פשוט… הקשיב."

ואז היא אמרה משפט שלא אשכח:
"בפעם הראשונה בחיים - אני בחרתי. לא הדפוס."

וזה הרגע שבו הבנתי שוב,
אי אפשר לשנות את העולם, אם לא נלמד לשנות את הרגעים הכי קטנים בנפש.

וזו בדיוק ההתבוננות והמקום בו נגע לעומק בקורס:
לא תיאוריה.
לא 'להיות רוחניים'.
אלא ללמוד את המקום שממנו הכול מתחיל,
כיווץ, תודעה, תגובה… חופש.
זה לימוד קוד התודעה.

כשרואים את זה - שום קשר בחיים כבר לא נשאר אותו דבר.

רוצה שגם את/ה תלמד/י לבחור לפני שהאוטומט בוחר בשבילך?
הצטרפו לוובינר החינמי וגלו את השער לעומק התודעה שלכם.
הקישור בתגובה הראשונה.

רחם השינוייש רגעים בהיסטוריה שבהם כולנו מחזיקים נשימה. ככה זה עכשיו.בעודנו מחכים ליקרים לנו שישובו, לתותחים הרועמים לשקו...
12/10/2025

רחם השינוי
יש רגעים בהיסטוריה שבהם כולנו מחזיקים נשימה. ככה זה עכשיו.
בעודנו מחכים ליקרים לנו שישובו, לתותחים הרועמים לשקוט.
ויש תנועה עדינה בין פחד לתקווה,
בין תפילה שדברים ישתנו לבין החשש שהכול שביר כל כך,
שמשהו ישתבש.
השבריריות הזו מטלטלת.
בזמן כזה, אני נזכרת במושג העתיק שקיים בתוכנו,
"רחם הבודהה".
לא, זה לא מושג דתי,
אלא מושג שמתאר את הפוטנציאל הנסתר ובה בעת הפשוט כל כך,
שחבוי בכל אחד ואחת מאיתנו.
נטול התפיסות הקדומות, נטול נרטיבים
זרע ההתעוררות שנמצא שם,
מתחת לכל הפחדים וההרגלים המוכרים.

ולמולו, ישנם קולות שמבקשים לשמר אותנו במקום הנוכחי,
לכלוא אותנו בסיסמאות של הפחדה,
"עולם ישן" ומוכר שמנסה לשמר את עצמו-מנסה לשרוד,
מנסה להסתיר עמוק יותר את היכולת שלנו להשתחרר- כי כך יאבד את היכולת שלו לשלוט בהמונים.
וגם אם אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה,
עדין חשוך כאן, ועוד נצטרך לגעת בפצע,
אולי דווקא התקופה הזו,
שבה נאלץ לפגוש את הכאב,
היא הרחם שיאפשר למהות החדשה שלנו לצאת לאור.
שנוכל לא לנהות יותר אחר תפיסות מפלגות, הפחדות, ונרטיבים
השאלה היחידה היא-
האם אנחנו מוכנים להיוולד מחדש?
בכנות!!
האם אנחנו מוכנים לוותר על הישן, ולהתמסר אל הלא וודאי החדש, כדי שיהיה כאן מרחב אחר ממה שהכרנו.

האם את/ה יודע/ת שהקוד הסודי של התודעה נמצא אצלך? בכל אחד מאיתנו טמון מפתח נסתר,זהו לא סוד שמישהו מסתיר, אלא שפה שמחכה שנ...
08/10/2025

האם את/ה יודע/ת שהקוד הסודי של התודעה נמצא אצלך?

בכל אחד מאיתנו טמון מפתח נסתר,
זהו לא סוד שמישהו מסתיר,
אלא שפה שמחכה שנגלה אותה בעצמנו.

כשאנחנו מבינים את שפת התודעה,
אנחנו מתחילים לראות את התבניות שמעצבות את חיינו:
המחשבות החוזרות, הפחדים וההרגלים.

הבודהה קרא לזה טטאגטה גרבה-
אותו "רחם הבודהה", הזהב הטהור המכוסה בבוץ.
זו היכולת שלנו להשתחרר ממטעני העבר,
לפעול מתוך בהירות ואהבה, ולעבור מטמורפוזה.

כשמפענחים את הקוד-נולדים מחדש.

זה לא עוד שינוי או למידה. זו לידה של דרך חיים חדשה.

אנחנו מזמינים אותך לפענח את הקוד הזה בקורס: "זן מהלכה למעשה".

בקורס הזה (10 מפגשים) נחקור את מבנה התודעה,
נפענח את הקוד הפנימי, ונהפוך אותו למפתח לחופש אמיתי.

לפני תחילת הקורס,
אני מקיימת ערב מבוא פתוח בזום שבו אפשר לטעום ולהתחיל לפענח את השפה.
הערב חינמי ופתוח לקהל הרחב.

רוצה להצטרף לערב המבוא הקרוב? לחצ/י כאן:
https://lp.vp4.me/tmge

אֶל מָלֵא רַחֲמִים,אִלְמָלֵא הָאֵל מְלֵא רַחֲמִיםהָיוּ הָרַחֲמִים בָּעוֹלָם וְלֹא רַק בּוֹ.אֲנִי, שֶׁקָּטַפְתִּי פְּרָחִ...
30/09/2025

אֶל מָלֵא רַחֲמִים,
אִלְמָלֵא הָאֵל מְלֵא רַחֲמִים
הָיוּ הָרַחֲמִים בָּעוֹלָם וְלֹא רַק בּוֹ.
אֲנִי, שֶׁקָּטַפְתִּי פְּרָחִים בָּהָר
וְהִסְתַּכַּלְתִּי אֶל כָּל הָעֲמָקִים,
אֲנִי, שֶׁהֵבֵאתִי גְוִיּוֹת מִן הַגְּבָעוֹת,
יוֹדֵעַ לְסַפֵּר שֶׁהָעוֹלָם רֵיק מֵרַחֲמִים.
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מֶלֶךְ הַמֶּלַח לְיַד הַיָּם,
שֶׁעָמַדְתִּי בְּלִי הַחְלָטָה לְיַד חַלּוֹנִי,
שֶׁסָּפַרְתִּי צַעֲדֵי מַלְאָכִים,
שֶׁלִּבִּי הֵרִים מִשְׁקְלוֹת כְּאֵב
בַּתַּחֲרֻיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת.
אֲנִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ רַק בְּחֵלֶק קָטָן
מִן הַמִּלִּים שֶׁבַּמִּלּוֹן.
אֲנִי, שֶׁמֻּכְרָח לִפְתּוֹר חִידוֹת בְּעַל כָּרְחִי
יוֹדֵעַ כִּי אִלְמָלֵא הָאֵל מָלֵא רַחֲמִים
הָיוּ הָרַחֲמִים בָּעוֹלָם
וְלֹא רַק בּוֹ.(יהודה עמיחי)

***
וביום ראשון הבאתי את השיר בקבוצת התרגול שלנו,
התחברתי לאנושיות שבו, אולי אפילו יש בו מן האשמה קטנה
שטען בה ביהודה כלפי האל מלא הרחמים- שכל כך מלא בהם , שלא נותר מהם לעולם..
הבאתי את זה כיוון שאני חושבת שכך נוטה התודעה האחוזה ברעיונותיה וובכאבה.

תלמידי ראואצבע כלפי האדם- שהשאיר את הרחמים רק בידי שמיים,
ולכן העולם חסר בו.

אז אולי לא רחמים בתפיסת עולמה של מדיטציה,
כי רחמים יש בהם משהו מן ההפרדה.(שאני אני כלפי אחר)
אולי אנחנו מכוונים יותר שיהיה העולם הזה מלא חמלה, וכוונה מיטיבה,
וראיית האחר.. שלא מטיחה את כאביה על העולם, וגם לא משילה מעצמה אחריות.

ותמלא הארץ באלה ולא בחמס ולא תשחת...

לפני כמה שנים מישהי אמרה לי: “תעבירי ריטריט בכיפור.”זה נשמע לי אז הכי לא מתאים בעולם.כיפור בשבילי היה אינטימי, ביתי, משה...
29/09/2025

לפני כמה שנים מישהי אמרה לי: “תעבירי ריטריט בכיפור.”
זה נשמע לי אז הכי לא מתאים בעולם.
כיפור בשבילי היה אינטימי, ביתי, משהו שלי עם עצמי…

אבל לפני כמה חודשים, כשחיפשתי תאריך לריטריט השנתי שלנו,
בנאות סמדר הציעו את כיפור.
ופתאום, זה הרגיש הכי מדויק שאפשר.

דווקא ביום הזה, שבו כל-כך הרבה לבבות פתוחים,
היחד, השייכות, הסנגה, הקבוצה שיושבת יחד,
יכולים כמו לאחד תפילות, או כמו שבזן אומרים: לאחד כוונות.
לרוקן יחד את מה שאינו מיטיב,
ולבקש את מה שמביא הקלה, אור ושקט.

פתאום הכל התחבר.
והנה, עוד יומיים אנחנו שם, בנאות סמדר.

מדהים לראות איך דברים משתנים, גם אנחנו, גם התחושות.
ומדהים שיש שליחים קטנים בדרך,
שזורעים זרעים שנובטים בדיוק בזמן הנכון.

מה אתם עושים ביום כפור?
הייתם מצטרפים לריטריט שכזה?

עם השנים למדתי לסלוח.בלא הפרדה , לאני ואחר, פשוט לסלוח-להדהד את החוויה הזו שנקראת 'פרימה'- שזו בעיני סליחה.וכן אני עדין ...
28/09/2025

עם השנים למדתי לסלוח.
בלא הפרדה ,
לאני ואחר, פשוט לסלוח-
להדהד את החוויה הזו שנקראת 'פרימה'- שזו בעיני סליחה.

וכן אני עדין חושבת שסליחה היא חמלה שאחרה לבוא!

כי חמלה רואה את הסבל שבהרגלים,
היא רואה כמה קשה לנו- כשאנחנו מלאים ב"מחסן חיינו".
היא יודעת כמה מהר מילים נשלפות, נשלחות באוויר,
היא מכירה לעומק את כל המגננות וההגנות שאנחנו כל בני האדם שמנו עלינו,
כי חשבנו שזה הדבר "הנכון",
שכך נוכל לחיות טוב יותר בעולם.

והרבה פעמים אני אומרת,
כן, זה עזר לנו לזמן מה, אותו שריון.
אבל עכשיו הוא כבר נעשה חונק מידי.

ואז-
אז היינו צריכים את הסליחה,
שמלמדת אותנו לפרום את הקשרים,
לרכך את ההתכווצויות,
כדי שנקל על הלב,
שהוא יוכל לפעום לא תחת לחץ של רגשות תפיסות או מחשבות.-
זו הסיבה שהאיכות הזו של סליחה, באה לעולם בעיני.

אז למדתי לסלוח,עם השנים...
למדתי לפרום..
אבל יותר מכל למדתי ועודני לומדת, חמלה מהי…
לראות את הדברים מתוך עיניים טובות,
שמכירות את הסבל, מכירות אותו כל כך עמוק,
ולכן לא נסחפות בו,לא מוכנות לו יותר,
ומשתדלות כמה שיותר לא להוסיף ממנו עוד בעולם.
מי יתן- מי יתן ונבוא זה אל זה בעיניים טובות.

הבוקר,התעוררנו לקולו המרגש של גשם שוטף. לא משנה איך נקרא לו-"יורה" או טיפות נופלות-הוא נשפך מהשמיים בלא שם, בדיוק כשם שא...
25/09/2025

הבוקר,התעוררנו לקולו המרגש של גשם שוטף.
לא משנה איך נקרא לו-"יורה" או טיפות נופלות-
הוא נשפך מהשמיים בלא שם,
בדיוק כשם שאנחנו באים למדיטציה:
בלי תיוגים, בלי ציפיות.
הוא הרטיב את האדמה הצמאה ואת הלבבות שלנו-
כמה סמלי לתחילת שנה.

וכשהכל עוד היה עטוף בחשכה,
התיישבנו יחד לתרגול המדיטציה הראשון של השנה שלנו
בזן סנטר בזום- כל אחד בביתו ועם זאת -אנחנו יחד.

קולות הגשם שוטפים את האדמה ואת הנוף,
ואנחנו מאפשרים לשקט הפנימי לשטוף את הלב ואת התודעה.
וכמה פרדוקסלי לעולם הרועש שעכשיו- הבחירה הזו בשקט.
אבל בו זמנית, כמה ריפוי עמוק יש בה בשתיקה עדינה.

וזו לא התחלה של תנועה או הצהרות גדולות, הבוקר הזה
אלא של שתיקה שמניחה לדברים להתנקות, להישטף מעצמם.

ואפשר שנניח שאלה לשנה החדשה:
בדיוק כמו הטיפות הרכות שמרוות את האדמה-
איך אנחנו יכולים לחיות את השנה הזו? איך נהיה כמו הגשם,
מרווים את עצמנו ואת החיים שלנו ברכות ובנחת,
שוטפים את העומס ומאפשרים צמיחה חדשה?

ואנחנו נפגשים בכל בוקר לתרגול מדיטציה..
הצטרפו אלינו השנה לתרגול יומי- לניקוי פנימי שהתודעה של כולנו זקוקה לו.
לפרטים והצטרפות לתרגול הבוקר הקרוב, שלחו לי הודעה.

זרימה ושינוילפעמים אני מסתכלת על הפודקאסט שלי, הריח לא נרטב,והוא כבר מעל 100 פרקים -וחושבת: “איך גלי האזנה משתנים…"חלק מ...
21/09/2025

זרימה ושינוי
לפעמים אני מסתכלת על הפודקאסט שלי, הריח לא נרטב,
והוא כבר מעל 100 פרקים -
וחושבת: “איך גלי האזנה משתנים…"
חלק מהמאזינים נפרדים,
חלק חוזרים, חלק חדשים,
חלק נשארים נאמנים לו?

והרי החיים עצמם זורמים כך.
האנשים שנכנסו לעולם הבודהיסטי,
לשמוע אותו דרכי, נכנסו כשהיו צריכים.
את חלקם היא שרתה לזמן מה…וסימה תפקידה.
אחרים עדין כאן, רואים בזה את הקסם שאני רואה.
שותפים למסע החיים הזה.
מתמסרים לשינוי, שהלימוד עצמו מדגיש כעיקרון יסוד בו.

ומשהי כתבה לי:" משהו בפודקסט השתנה לאורך השנים"
ונדמה שהשינוי לא תאם את ליבה.

היא רק שכחה שהכל ארעי משתנה חולף,
גם אני,
ומכאן הפודקסט.

אני לא יכולה להחזיק את מי שהייתי בפרק הראשון,
זו שהיתה שם איננה עוד…
כמו שלא ניתן לעצור את הנהר באבן אחת.

אני יכולה רק להמשיך לדבר,
להקליט, ליצור מתוך המקום שלי-כאן ועכשיו.
כל פרק, כל מילה, כל נשימה,
היא הנתינה שאני עכשיו.
וזה מספיק.
מי שמקשיב לו- מקשיב...
מי שצריך את הלימוד הזה בצבעיו של הירח לא נרטב-צבעים המשתנים- נמצא.
מי שזורם הלאה – זורם הלאה.

אז אל תחששו משינויים,
בעיקר לא שלכם,
כך זה אמור להיות.
כי הלימוד הזה אינו קופסת שימורים,
אלא לימוד חי נושם משתנה ומשנה את זה ההולך בו.

ובסוף שבוע העליתי פרק שהוא מתנה לחג:
אירחתי את שניקה שקד, כותבת בחסד לשיחה אינטימית,
וכמה רוך היה שם.

קישור לספוטיפיי אני שמה בתגובה הראשונה. תהנו.

נסה לקבל את העונות המתחלפות של לבך,היה כמו אדמה תחוחה, רכה מתחת הרגליים,כדי שפרחי בר יוכלו לפרוח בדיוק במקום בו אתה עומד...
18/09/2025

נסה לקבל את העונות המתחלפות של לבך,
היה כמו אדמה תחוחה, רכה מתחת הרגליים,
כדי שפרחי בר יוכלו לפרוח בדיוק במקום בו אתה עומד.
הפכת נוקשה לכדי אבן, שנים ארוכות מדי, (התאבbת)
עכשיו נסה משהו אחר:
הִכָּנַע.
(רומי)

שנים ארוכות מדי,
אנחנו אחוזים ברעיונות, אמונות ותפיסות שלנו
על עצמנו' על העולם..
התאבנו, התקשינו, נתקענו, ואנחנו ממשיכים לאחוז…

לא הגיע זמן שלך להיות אחר/ת?

בימים הקרובים לפני ראש השנה - זו הזדמנות נפלאה לנער כל היאחזות,
להפוך את אדמת חיינו, לשבור את החומות שבנינו ואין לנו צורך בהם עוד,
להשיל שריונות שכבר כולאים אותנו מתוכם ולא מגינים…
זה הזמן להכנע..
אל אנושיותנו, אל המציאות כפי שהיא, אל החופש שבה עם זה.

כבר כמעט חודש שאנחנו מתרגלים.קראתי לזה תרגול אלול.יש שהתמסרו אליו,יש שרק קוראים,ויש שמתרככים לאט אל ההנחיות.אני בחרתי לת...
17/09/2025

כבר כמעט חודש שאנחנו מתרגלים.
קראתי לזה תרגול אלול.

יש שהתמסרו אליו,
יש שרק קוראים,
ויש שמתרככים לאט אל ההנחיות.

אני בחרתי לתרגל כל יום בתשומת לב.

ובימים האחרונים, כאילו ביקשתי להגביר את הניעור הפנימי,
כמו בד שמנערים ממנו אבק:
לנער כל אחיזה, כל היצמדות, כל רעיון או תפיסה,
כל הגנה, כל עצמי קטן שרוצה להיאחז.

וזה חזק. וזה בועט.
וככל שאני מאפשרת,
מתבהר שההיווצרות שלי ברגע הזה
קמה ונולדת בכל פעם מחדש,
בזכות כל תנאי, קולות, ריחות, טעמים, מבטים,
מתהווה ואז חולפת,
בלי לבקש בעלות על דבר.

ויש עוד לנער,
ויש עוד לשחרר.

וכמה עוצמה יש בהחלטה להתמסר לזה.
התאים שבגוף כמו צמאים לזה.

ואני בהודיה גדולה
על ההחלטה הזו להגביר את התרגול דווקא עכשיו,
לפני ראש השנה.

ובאמת מאחלת,
שכל היצורים הברואים ישתחררו מאחיזות.
נראה לי שהעולם יהיה טוב יותר כך.
לפחות, אולי....

פעם, ליד נהר שוצף וסוער, חי לו נזיר זן זקן. הוא ישב בשקט על סלע גדול, התבונן בזרימה הבלתי פוסקת.באותו היום עבר שם לוחם צ...
16/09/2025

פעם, ליד נהר שוצף וסוער, חי לו נזיר זן זקן.
הוא ישב בשקט על סלע גדול,
התבונן בזרימה הבלתי פוסקת.
באותו היום עבר שם לוחם צעיר,
עייף ממלחמות.
ליבו היה מלא פחד וכעס. הוא ראה את הנזיר יושב בשלווה ואמר בזעם:
"איך אתה יכול לשבת כאן רגוע, כשהעולם מלא מלחמות וסבל?"
הנזיר הרים אבן קטנה, חלקה ועגולה, והניח אותה בכף ידו של הלוחם.
"רואה את האבן הזאת?" הוא אמר בשקט.
"פעם היא הייתה חדה ומחוספסת, גבוה על פסגת ההר.
הנהר סחף אותה למטה,
גלגל והיכה בה שוב ושוב,
והיא נעתרה לגילגוליו, עד שהפכה לעגולה וחלקה."
הנזיר הביט בעיני הלוחם והמשיך:
"כאב וסבל הם חלק בלתי נמנע מהחיים. הם שם כמו השמחות והאהבות
אם תתנגד להם,
קצוות הכאב יישארו חדים בתוכך ויפצעו אותך שוב ושוב.
אתה יכול להמשיך להתכווץ אל מול הכאב,
להפוך למריר ומפוחד,
או שאתה יכול לאפשר לו לרכך אותך, להיות למורה לתודעה שלך,
לראות במה היא אחוזה,
ומה צף ומציף בה- ואז להרפות
ככל שתסכים לתנועה,
הכאב יעגל את פינותיך הנוקשות , כך שתוכל לקבל ברכות כל מה שיבוא בדרכך. כשיעור ולא כמהמורה.
***
שנתיים (ויותר) שהחיים כאן מכים בנו,
אני מאחלת שנוכל לעגל בנו פינות, שלא ימשיך הכאב לפצוע מבפנים.
שנוכל לרכך בנו את מה שמאפשר.

Address

HARARIT
Hararit
2019300

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when שרון חסיד אדמוני - My true nature posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to שרון חסיד אדמוני - My true nature:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram