לאכול ולרזות

לאכול ולרזות סוד הירידה הבטוחה במשקל
Granot8@netvision.net.il | 050-5295513

סוד הירידה הבטוחה במשקל - איך לרזות בקלות ובנעימות

שמי רחל גרנות, בעלת תואר שני בבריאות הציבור בהתמחות של חינוך לבריאות
עסקתי שנים רבות בהדרכה בנושאי בריאות ורפואה במסגרת קופת חולים כללית

במהלך הקריירה פיתחתי תוכנית ייחודית לירידה במשקל ושמירה על המשקל
התוכנית מתאפיינית בכך שהיא לא "עוד דיאטה", זו תוכנית ידידותית למשתתף ולסביבתו שמטרתה ללמד איך לחיות בשלום עם האוכל. מותר לאכול הכל זו רק שאלה של כמויות.

לרזות בלי לסבול ולמצוא את הדרך הנכונה, לשמור על התוצאות.

06/09/2020

שמנות וטוב לנו
אתמול בערב ראיתי כתבה על נשים עם עודף משקל שמאושרות וטוב להן עם עצמן ועם הגוף.
בעולם שלנו שמאדיר רזון ונעורים , זה מרענן לראות קבוצה של נשים לבושות בביקיני ומצטלמות בכיף.
וכן, אני מכירה את כל המצקצקים בלשונם שאומרים שזה מהשפה ולחוץ ושבעצם בתוך תוכן הן משתוקקות להיות רזות. וכן, גם אדל הזמרת הייתה גאה במשקל והנה היום היא אחרי דיאטה לא פשוטה ומפגינה גוף רזה. ולא משנה אם הן הגיעו למסקנה מתוך ייאוש כי לא הצליחו בדיאטה או באמת מתוך הבנה וקבלה שככה טוב להן יותר.
מי מחליט מה טוב לכל אחד מאיתנו? ואני קוראת לכל אחד לקבל את האחר ולהבין שלא תמיד מה שעושה אותי מאושרת גורם גם לאחר לאושר.
וזו גם ההזדמנות להבין שאפשר להיות בכושר גופני טוב ובריאות טובה גם עם עודף משקל.

24/08/2020

להסתכל קדימה ולא אחורה
מכירים את אלה שתמיד אומרים " הייתי צריך/ה לעשות אחרת, חבל שלא אמרתי כך". כולנו חוטאים בכך,אבל יש כאלה שמגזימים והתעסקות היתר בעבר מונעת מהם להתקדם.
הם גם לא בדיוק מתבוננים בעבר באהבה יתרה, בהבנה , אלא, בהמון זעם וכעס. מין אשת לוט שההתבוננות לאחור הקפיאה אותה ומנעה התקדמות.
וכך, האנשים האלה עסוקים במחשבות כגון " למה לא שמרתי על ההישג של הירידה לפני עשר שנים. איך נתתי לעצמי לעלות חזרה במשקל" .
היום אמרה לי נעמי, אישה מבוגרת " למה חיכיתי עד עכשיו , למה רק עכשיו בגילי המתקדם ירדתי במשקל. למה לא עשיתי את זה לפני עשר שנים?"
במקום ליהנות מההישג, מהירידה שמשפרת את בריאותה ואיכות החיים, היא מתבוננת אחורה בזעם ותיסכול. כמה חבל וכמה מיותר.
אז, לסיכום, אפשר להסתכל אחורה, אבל בחיוב, בלמידה מהניסיון ובואו נהנה מכל הישג עכשווי.
אני מקווה שאחרי הפגישה נעמי לא תאמר עוד " כמה חבל שלא עשיתי זאת לפני עשר שנים", אלא תאמר " כל הכבוד לי על ההישג ועל השינוי שאני חווה".

10/08/2020

לנסות להחזיר את השליטה בחיים
"אני חושבת שאני חווה מצב של דיכאון קל", אמרה לי משתתפת בתוכנית. לדבריה, התחושה הזו היא חדשה ולא מוכרת. "אין לי בעצם סיבה אמיתית לדכדוך ודיכאון", הוסיפה. שלא כמו רבים מתושבי המדינה אין לה בעיות כלכליות ושלושת ילדיה הבוגרים מסודרים אף הם.
"אבל יש לי הרגשה שאין לי בעצם שליטה על החיים שלי" המשיכה להסביר. "יכולים בהירף עין להחליט אם מותר לי לצאת מהבית, לאן מותר ללכת ולאן אסור. וכאשר אני מקשיבה לפוליטיקאים שלנו, אני ממש לא רואה סוף לחוסר הוודאות - מישהו השתלט לי על החיים!!! סיכמה.
ובכן, הרגשת אי השליטה הזו אופיינית לתקופה של חוסר וודאות.
אז מה עושים? מנסים להחזיר לעצמנו את הרגשת השליטה במידה מסויימת.
אז נכון שכן סגר, או לא סגר - לא בשליטה שלנו, אין לנו שליטה על המהלכים של פרופ' גמזו, גם לא על המהלכים של ראש הממשלה בפועל וזה החלופי.
אבל, יש לנו שליטה על הדברים הקטנים בחיינו, על המסגרת והשגרה שבנינו.
וכאן, לארוחות מסודרות יש תפקיד נכבד.
בואו נתכנן ארוחות בריאות, מגוונות ומסודרות. זה גם יעזור להשתלט על כל החטיפות והאכילה הלא מסודרת שרק מגבירים את הרגשת אי השליטה. ננסה גם לתכנן סדר יום שיש בו גם פעילות גופנית קבועה ומסודרת.
והאמינו לי, לתכנון שכזה, קטן ככל שיהיה יש השפעה מדהימה על הרגשת השליטה בחיינו.
זה יעשה הבדל אדיר במצב הרוח ובהתמודדות שלנו עם התקופה הזו.

03/08/2020

ועוד פעם על מוצרים נטולי גלוטן
מדי כמה ימים פונים אלי בשאלות או מראים לי כתבות שהמכנה המשותף שלהם הוא, כמה הגלוטן מסוכן.
הכתבה האחרונה שקבלתי ניסתה להסביר עד כמה מזונות המכילים גלוטן עלולים לשבש את חילוף החומרים ולפגוע בתהליך הירידה במשקל.
אז בואו נעשה קצת סדר בעניינים. גלוטן הוא החלבון שנמצא בדגניים ובחלק מהפחמימות.
הגלוטן מזיק לכאלה שרגישים לגלוטן או אלרגים למרכיב זה. כמו חולי צלייאק למשל. זו יכולה להיות רגישות קלה כמו, הרגשת נפיחות, חוסר נוחות בבטן ועד להרגשות מעיקות יותר.
לאלה, בוודאי שמומלץ להפחית או להימנע לחלוטין ממוצרים שמכילים גלוטן.
אבל, לרובנו ואני בתוכם, אין בעייה עם הגלוטן. ולכן, אין צורך לנסות להימנע ממוצרים אלה.
ועכשיו, האם יש הבדל קלורי בין פרוסת לחם המכילה גלוטן לבין כזו שאינה מכילה גלוטן?
אין הבדל!!! כל פרוסת לחם שכזו מכילה כ-80 קלוריות.
כך, שאם מישהו יאכל הרבה לחם נטול גלוטן הוא לא יירד במשקל. ואם יאכל במידה, יירד. וזה, אגב, נכון לא רק ללחם.
מקווה שסיימנו עם עניין הגלוטן.
שיהיה שבוע טוב ובריא

20/07/2020

לעבור ניתוח לקיצור קיבה או לא?
זאת הייתה השאלה שהציבה בפני נעמה.
"בעצם, אני די בטוחה שאת מתנגדת", הוסיפה. ובכן, אני לא מתנגדת. אני בהחלט מבינה את נעמה וחבריה שמתנסים בכל דיאטה אפשרית ומוצאים את עצמם עולים במקום לרדת.
נעמה איבדה את התקווה והביטחון שהיא מסוגלת לרדת במשקל ולכן היא מתלבטת אם לבחור באופצייה הניתוחית.
ובכן, אחרי הניתוח כמעט כל המנותחים יורדים מבמשקל. פשוט, הכמויות שאפשר לאכול הן מזעריות.
אולם, אחרי מספר חודשים מתחילים לאכול קצת יותר והקיבה שהוקטנה מתחילה להתרחב. והתוצאה? מתחילים לעלות במשקל.
זה אחד הדברים העצובים לראות אדם שעבר ניתוח באריאטרי (ניתוח קיצור קיבה), ירד במשקל ואחרי שנתיים-שלוש מוצא את עצמו במשקל עודף.
מנתוני משרד הבריאות מסתבר שאנחנו אלופים במספר הפונים לכיוון הזה. למרות שבשנים האחרונות חלה ירידה במספר המנותחים.
אולם, כ20% לא מצליחים לשמור על ההישג.
ומדוע? הרי הניתוח משמש כקביים בתקופה הראשונה, כלי עזר להפחתת כמויות המזון.
אבל, בינינו, הסיבות להשמנה הן רבות. הרי אצל רבים מאיתנו האכילה משמשת מפלט לבעיות רגשיות מכל הסוגים.
אם באמת רוצים להצליח בתהליך, זה חייב להיות משולב בייעוץ תזונתי ורגשי/התנהגותי. חייבים לשנות את ההתייחסות שלנו לאוכל, להחזיר את האוכל למקום הטבעי שלו.
וכך, אם נעמה תבין שהניתוח אינו פיתרון קסם שיפתור את בעיית ההשמנה שלה, והיא תשכיל לשלב מסגרת מייעצת ותומכת, יש סיכוי שהמטרה שלה - לרדת במשקל ולשמור על ההישג תצליח.

06/07/2020

הגיע הזמן להתבגר
אסתר יצאה לחגוג את יום הולדתה עם בני המשפחה (עם מסיכות, כמובן). בחגיגה השתתפו הילדים וגם שלושת הנכדים.
כפי שאתם רואים היא כבר מזמן עברה את גיל הילדות.
והנה, עם סיום הארוחה הופיע המלצר עם מנה אחרונה מקושטת בזיקוקים והניח אותה מול כלת השמחה.
"היית צריכה לראות את בני משפחתי מזנקים על העוגה, כדי שחס וחלילה לא אגע בה". המסר שקיבלה בצורה ברורה בלי שתיאמר אפילו מילה -
זה לא בשבילך! לך אסור! הרי את בדיאטה!
"ומה זה עשה לך?"שאלתי. "את מתארת לעצמך, כל כך התרגזתי שאכלתי כמעט את כל העוגה. מה פתאם שיגידו לי מה לעשות".
בעצם, אסתר תיכננה לאכול מעט מהעוגה ולהשאיר את רובה לבני המשפחה. אולם, התגובה שלהם הוציאה ממנה התנהגות ילדית אופיינית
כמו "דווקא", "אני אעשה מה שבא לי" וכו'. מוכר, לא כן?
האם היא נהנתה באמת מהמנה הזו? סביר להניח שלא. הרי היא אכלה מתוך כעס וזעם ובמצב כזה, ההנאה פחותה.
התנהגות כזו יכולה לקרות אחרי הערות לעיתים תמימות , לעיתים פחות. אבל, זו ההזדמנות להפסיק לשחק את המשחקים האלה ולהגיב אוטומטית באכילת יתר על כל הערה ותגובה של הסביבה.
אין לי שליטה על מה שאנשים אומרים/עושים, אבל צריכה להיות לי שליטה על ההתנהגות שלי.
זה הזמן להתבגר, לקחת אחריות, לנתח את המצב ולהסיק את המסקנה ההגיונית - חבל לאכול רק בגלל הערה של מישהו.
ועל זה נאמר "שיאמרו...."

29/06/2020

לוותר מתוך בחירה ולא ממסכנות
כמה בחירות אנחנו עושים כל יום? חלקם מודעים וחלק פחות. ובכל בחירה יש ויתור שאני מאוד מקווה ששווה את הויתור.
גם בנושא שלנו יש בחירות וויתורים. אם ברצוני להיות רזה, אני חייבת לבחור לאכול חכם ונכון ואם אני רוצה לאכול מהכול, חופשי ובכמויות - זה בהחלט אפשרי ולגטימי (אבל לא לבכות ולהתלונן...)- מה לעשות, אהייה עם עודף משקל.
ניסיתי להסביר את מושג הבחירה לנערה צ עירה:"יש לך כסף לקנות חולצה אחת, אבל בחנות יש שלוש חולצות מדהימות. את רוצה את כולן, מה תעשי?"הילדה הביטה בי, הציצה בזווית העין לכיוון האימא ואמרה:" אימא תקנה לי את השלוש". האימא צחקקה במבוכה ואמרה שהיא רוצה לחסוך ממנה את כל כאבי הלב שיהיו בעתיד.יתכן והיא באמת חוסכת כאב לב קטן, אולם היא לא מכינה אותה לחיים.
הילדה מתרגלת לכך שיש לה הכול - אימא מסדרת והיא לא צריכה להתמודד עם בחירות והחשוב ביותר עם הוויתור שבא עם הבחירה.
והנה, כבר עכשיו, היא צריכה להתמודד עם הצורך במספר וויתורים כדי לרזות.
וגם בויתור, חברים, יש דרגות שונות. אני, למשל, לא ויתרתי לגמרי על מתוקים, ויתרתי על כמויות. לא חפיסת שוקולד שלמה שהיא כל כך מפתה, אלא חטיף שיש לי שליטה.
בעצם, הויתור המשמעותי ביותר שלי הוא הויתור על הספונטניות. כן, מה לעשות, אני צריכה לתכנן ולהתארגן .
החוכמה היא לוותר מתוך בחירה, בכיף ולא בכעס. ויתרתי על פרוסת העוגה הנוספת שהייתה מונחת לפני לטובת משהו שמאוד חשוב לי.
ואת הרגשת השליטה אתם יכולים לתאר.
ואם נחזור לילדה שהזכרתי, היא מוותרת כדי שתוכל להיכנס לכל חנות ללא חשש ולבחור את מה שבאמת מוצא חן בעיניה ולא רק את מה שמתאים למידותיה.
אז בואו נעשה בחירות חכמות ומקדמות

21/06/2020

למה הצלחתי להפסיק לעשן וכל כך קשה לי לרדת במשקל
זו טענה שאני שומעת לעיתים קרובות.
יש המון כעס, אכזבה ותסכול בטענה הזו. המעשנים לשעבר מאוד מאוכזבים מעצמם. "הרי גם הסיגריות היו חשובות לי", אמר יוסי, גבר בן 45 שהפסיק לעשן אחרי עשרים שנה של עישון כבד, " ולמרות זאת, הצלחתי והנה, עם האוכל קשה לי במיוחד."
האם ניתן בכלל להשוות בין גמילה מסיגריות לירידה במשקל?
חישבו על כך. סיגריות צריך להפסיק. כן, זה קשה, אבל אוכל אי אפשר להפסיק. אוכל זה דבר קיומי, צריך להמשיך לאכול.
לדעת לקחת קצת, לעיתים, הרבה יותר קשה מאשר לא לנגוע במשהו לחלוטין.
סיגריות - זה דבר אחד! ואילו, אוכל זה המון דברים. לחם, פיתות, בשר, גבינות, פיצוחים וכדומה. וגם אם החלטנו לוותר לחלוטין על הלחם, מה עם שאר הדברים?
אוכל הוא חברתי, ארוחות משפחתיות, יציאה למסעדות/בתי קפה. אכילה זה דבר מקובל חברתית ואילו העישון היום הופך לעיתים למוקצה. אי אפשר לעשן בכל מקום, לאכול - בהחלט אפשר.
אז, אי אפשר לרדת במשקל? שאל יוסי. ממש לא, בהחלט אפשרי!!
אבל, בואו לא נשווה בין השניים. ירידה במשקל דורשת התמודדות ושינוי חשיבה והתנהגות שונים.
ובנימה אופטימית, אני מכירה הרבה מאוד שנגמלו מסיגריות וגם ירדו במשקל.

14/06/2020

סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו
"היה לי יום נהדר", סיפרה לי יערית. "אכלתי ארוחת צהריים טובה וארוחת ערב מעולה. סיימתי את היום בהרגשה של שליטה. ואז, התיישבתי מול המחשב כי הייתה לי עבודה נוספת לסיים". היא לא המשיכה רק נאנחה. "ומה קרה"? שאלתי. ובכן, בשעת העבודה מול המחשב שהייתה כבר מאוחרת, יערית סיימה את כל הפיצוחים שהיו בבית. בערך 200 גרם .
"ומה אמרת לעצמך כשהבאת את הפיצוחים לפינת העבודה"? "אמרתי שאקח רק קצת..." מוכר, לא כן? היא באמת רצתה להאמין שהיא תסתפק בחופן קטן של פיצוחים. "ומדוע בעצם לא לקחה מראש חופן פיצוחים, מדוע לקחה את כל האריזה"? שאל אחד המשתתפים בסדנא.
ובכן, זה בדיוק הסיפור שסיפרה לעצמה. היא באמת רצתה להאמין שחופן
יספק אותה. ואכן, זה היה מספיק לה, אולם, מולה על השולחן עמדה החבילה כולה. מה הסיכוי שהיא תסתפק בחופן במשך שעה כשהיא כבר עייפה ומותשת מכל היום.
זו רק דוגמא לסיפור שנוח לנו להאמין בו. בוודאי כולם מכירים את הסיפור שאנחנו קונים לחברים. הרי לא יתכן לייבש את הבית. הבעיה היא שעד שהחברים מגיעים הכיבוד נגמר וצריכים לעשות קנייה חדשה.
ומה עם אלה שקונים לנכדים. עכשיו במיוחד אחרי שלא התראינו חודשיים. ושוב, הנכדים לא תמיד מגיעים בזמן.
אז, חברים, בואו נפסיק עם התמימות הזאת. אם רוצים פיצוחים, אז, בבקשה, ליהנות ולא לאכול תחת מחאה.לא לאכול ולבכות. לא לנסות להתחבא מאחורי סיפורים, תירוצים ושאר מעשיות.
ומכיוון שאנחנו מכירים את עצמנו ויודעים שקשה לשלוט על כמויות, בואו נגדיר את המנה שתספק ואת שאר החבילה להרחיק.
רחוק מהעיין רחוק מהלב, אמרו אבותינו. בואו נקשה על עצמנו, נכריח אותנו לקום ולקחת עוד. אולי, זה יעניק לנו עוד כמה של שניות של חשיבה. וכאשר אני מדברת על מנה, בואו לא ננסה לקחת הרבה פחות ממנה שמספקת אותנו. מנה מציאותית, בבקשה!
ואת הסיפורים, נא להשאיר לשעת סיפור...

24/05/2020

שבועות עלינו - וכל המשפחה איתה......
כל שנה אנחנו מוצפים בפרסומות על גבינות, פשטידות, שולחנות ערוכים מכל טוב בתקופה הזו שלפני חג השבועות. אבל, השנה, זה נראה אפילו גדול ומוגזם יותר.
וכל זה אחרי שחגגנו לבד את הסדר, יום העצמאות - אני חוששת לחשוב על מה שעומד לקרות בסוף השבוע המתקרב.
הפיצוי על הבדידות, יגיע ובגדול!!!
כו-לם יוזמנו. המשפחה המורחבת על כל דורותיה כולל הדודה הנודניקית שמגיעה עם חמולה...
והשנה זה יצא קשה במיוחד. החל מחמישי בערב ועד מוצאי שבת.
בקיצור, חגיגה גדולה ומתמשכת...
"זה חג בריא, נכון? אז אפשר לאכול מהכול?? שאלה/אמרה אחת המשתתפות. לפני שאני מתייחסת לשאלת הבריאות, בואו נסיים אחת ולתמיד עם השאלה האם אפשר לאכול מהכול. בוודאי שאפשר- אלא אם יש בעיות שיניים...השאלה הנדרשת האם כדאי לאכול, מה וכמה.
ונחזור לבריאות, מה בדיוק בריא בכמויות אדירות של גבינות צהובות עתירות שומן, פשטידות עתירות קמח, חמאה, שמנת מתוקה וגבינות שגם הצרפתים היו מאמצים במהירות?
כל פרוסת פשטידה כזו לא גדולה במיוחד "עולה" לפחות 300 קלוריות. ויש על השולחן לפחות שלוש פשטידות.
והסלטים, מה עליהם? אז נכון שהם מכילים ירקות שזה דבר בריא ומומלץ. אבל מה עם כל הרטבים עתירי הקלוריות, הגבינות שבפנים (הרי זה חג הגבינות) שקדים ואגוזים למיניהםשמצטרפים לחגיגה הגדולה.
וכמעט שכחתי את עוגת הגבינה שבלעדיה זה לא באמת שבועות. ובינינו, יש גם עוגה אחת נוספת לפחות, כי הרי לא כולם אוהבים עוגות גבינה.
וכפי שאתם רואים, ניתן בקלות להגיע לכמות אדירה של קלוריות.
אז מה לעשות? לא לארח ולא להתארח? להמשיך בבידוד?
ממש לא, צריכים ללמוד לשלב אירועים כאלה באורח החיים שלנו.
בואו נעשה בחירות חכמות, לאכול לאט, ליהנות מכול ביס, להקשיב לגוף כשהוא אומר שמספיק למרות העיניים שרוצות עוד.
ובמיוחד, בואו נהנה מהחברים והמשפחה שכל כך התגעגענו אליהם. בלי נשיקות וחיבוקים, כמובן...
ושיהיה חג שמח

14/05/2020

האם אפשר לסמוך רק על ההרגשה?
הבוקר קיבלתי הודעת ווטסאפ מאחת המטופלות שלי שהתחילה כך "זה היה יום מזעזע, אני יודעת שפשוט אכלתי המון, ממש יותר מדי...".
לשמחתי, היא שלחה לי את יומן האכילה שלה שבה פרטה את כל מה שאכלה באותו יום "מזעזע"..
כשעברתי על יומן האכילה לא בדיוק הבנתי מה בדיוק היה כל כך נורא כפי שהרגישה. אני "תמחרתי" את האוכל מבחינה קלורית ובסך הכול היא הגיעה לכ1300 קלוריות. הארוחות היו גם די מסודרות, כמעט ולא חטפה בין הארוחות. אז מה היה כל כך נורא? האם באמת היה זה יום מזעזע ומוגזם? ממש לא!
אולם, זה הכיל מזונות שלא בדיוק מזוהים עם דיאטה...
ברגעים כאלה ספירת הקלוריות מאוד עוזרת , היא מפקסת את הראייה ומרגיעה. הרי ההרגשה היא של אובדן שליטה, פאניקה קלה. אבל ברגע שאנחנו בודקים את האכילה מזווית אוביקטיבית ושונה קצת - אפילו נרגעים.
וכך, לא כדאי תמיד להסתמך על ההרגשה. לעיתים קרובות אני נתקלת בדיווחים על יום נהדר שבסופו של דבר היה הרבה פחות טוב ולעיתים, כמו במקרה הזה היה בעצם יום מוצלח ולא גרוע כפי שהיא חוותה אותו.
זה נכון גם במקרים אחרים. מכירים את אלה שמרגישים שנכשלו בבחינה ובסופו של דבר מקבלים ציון גבוה במיוחד ולהיפך?
אז, ההרגשה היא יועץ שכדאי וחשוב להקשיב לו. אבל, חשוב לא פחות היא לבדוק את מהימנות ההרגשה ולא לתת לה לטוב או לרע לנהל אותנו.

07/05/2020

אז מה למדנו מהשבועות האחרונים?
השבוע, סוף סוף, פגשתי חלק גדול מהמטופלים שלי פנים אל פנים. ולפני שמתרגזים, זה היה במרחק של שני מטר כמובן....
בשיחה הזו ניסינו לראות את היתרונות והחסרונות שבתקופה הזו.
וכך, אמרה לי נעמי (כל השמות בדויים, כמובן) שהיה לה קשה במיוחד בשבועיים הראשונים. אבל, אחרי זמן מסויים "פתאום ראיתי שאני לא צריכה לרוץ כל הזמן, לעשות משהו. אפשר סתם ליהרגע ולעשות כלום..." אני מאוד מקווה שהיא תיקח את זה הלאה ותלמד שזה בסדר ואפילו נחמד להיות בבית. מישהו אחר גילה מחדש את הספרים. "הייתי עסוק כל כך שלא יצא לי לקרוא שנים".
אחד היתרונות הגדולים שכמעט כולם הזכירו היה עניין הארוחות המסודרות.
פתאום אנחנו בבית ויכולים לאכול מסודר. יש זמן, זה אומר פחות חטיפות על הדרך. אני, אישית, יכולה לומר שכבר מזמן לא היו לנו ארוחות כאלה מסודרות, מגוונות ואיכותיות. ברגע שאכלתי צהריים נכון וכנ"ל גם בערב, הצלחתי לעבור את השעות ביניהן בשלום.
וכמובן, אין מסעדות, בתי קפה. אין אירוחים והתארחויות. חוסך המון קלוריות.
אבל, כמובן, המצב הזה הביא למתחים, לחצים וכל מי שמתמודד עם עודף משקל יודע שלחץ מביא לאכילה מוגברת. ועוד לא פגשתי את זה שמחפש מלפפונים בזמן לחץ ומתח...
"המטבח גם קרוב כל כך והוא עובד 24/7", סיפרה נעמה אם לשלושה בנים בגיל ההתבגרות. "יש לך מושג כמה החבר'ה האלה אוכלים?" ספק התלוננה, ספק התבדחה.
הבידוד/סגר מגביר גם את עוצמת החיכוך במשפחה.
"לא נתת לנו לברוח" אמרו לי כמה מהמטופלים. "הרי היה כל קל ואפילו מפתה לומר שזה לא הזמן גם לשים לב לאכילה. נחזור למסגרת אחרי שנחזור לשגרה".
דווקא בתקופות כאלה חשוב כל כך לשמור על השגרה.הרי אין לנו שליטה על המהלכים שנעשים, על ההחלטות שנעשות מעל כולנו. אף אחד לא שאל אותי אם אני מסכימה למהלכים האלה...אבל, יש לנו שליטה על החיים שלנו בתוך כל הבלגן. והשמירה על שגרת יום שכוללת גם שגרת ארוחות, עוזרת בהתמודדות.
ואיך אפשר שלא לסיים בנימה מבודחת (שומר על שפיות), אני מתכוונת לאמץ את אופנת המסיכות. השלוב של מסיכה ומשקפי שמש מוריד עשרות שנים מהגיל...
אז בואו נהנה מהחופש אבל בזהירות תוך שמירה על הכללים.
נכון שפתאום זה כיף לצאת ולטייל?

Address

מדינת היהודים 89
Hertsliyah

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when לאכול ולרזות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram

Category