27/10/2023
אני מוצאת את עצמי כותבת בשישי. אולי זאת הדרך שלי להדהד את מה שאני פוגשת הכי הרבה בטיפולים ובסביבתי במהלך השבוע, מתוך תקווה שהמילים שלי יעזרו לתמלל קצת את החוויה הנוראית שכולנו נמצאים בה.
עוד שישי… עוד שבת… שבעצם יש תחושה שאין ימים רק ספירה של זמן מאותה שבת שחורה.
אמנם אותה שבת היא אירוע אובייקטיבי שכולנו חווינו כמקשה אחת אבל אני רוצה להתעכב רגע על החלקים הסובייקטיביים, על הקרקע האישית שהאירועים האלה פגשו בתוך כל אחד/ת מאיתנו.
עד לאותה שבת, חווינו דברים, עברנו כל אחד את מסע חייו. יתכן שהייתה כבר תחושה שהצלחנו לעבד אובדנים שעברנו, אולי הצלחנו לווסת את החרדה שסבלנו ממנה, או לצאת מהדיכאון שנכנסנו אליו. חלקנו אולי הצלחנו לעבד כבר טראומות עבר, או לנהל את ההפרעת אכילה- כל אחד ואיפה שהאירוע הזה פגש אותו.
ופתאום הגיע אירוע הרסני, פולשני, רצחני. אירוע שהצליח לערער את תחושת הביטחון של אנשים בבתיהם. מלחמה בה ילדים הפכו לקלף מיקוח ונשים הפכו לכלי מלחמה.
ולכן, האירוע הזה החזיר הרבה מהאירועים שאולי כבר חשבנו שעובדו ומאחורינו.
אז כמה תזכורות חשובות לזמן הזה:
כל תגובה במצב הזה היא נורמלית.
רגרסיה במצב הזה- לפעמים באה לשרת את ״האני״ את החלקים שצריכים להתארגן כדי להמשיך לתפקד.
זה לא אומר שכל העבודה שנעשתה- איננה.
תזכרו שיש בכולנו גם חלקים חזקים וגם חלקים חלשים-
לפעמים חלק אחד בקדמת הבמה ולפעמים חלק אחר.
הטרור הוא גם בפן הפסיכולוגי. יש ניסיון להחליש את הנפש ולבטל לא רק חיים אלא חיות.
ניסיון לבטל את הדבר שעליו המדינה הזאת מתקיימת-תקווה.
אני מוצאת שחלק מאשמת הניצולים שכולנו חווים מייצרת ניסיון לסולידריות דרך סבל. משמע, אולי הצפייה הרפיטטיבית בסרטונים תאפשר לי להיות חלק מזה.
כולנו חלק מזה, ולנצח נהיה.
אז גם אם צחקנו לשנייה- לא נשכח.
גם אם חזרנו להתאמן- לא נשכח.
גם אם נהננו לרגע מהקפה- לא נשכח.
גם אם היינו בהודיה על חיינו- לא נשכח.
בואו ננסה להפוך את תחושת חוסר האונים לאונים- כל אחד בדרכו.
האירוע הזה עוד יהדהד וינכח בחיי כולנו לדורות קדימה. הבריאות הנפשית שלנו חשובה לא פחות מהפיזית.
תשמרו ותדאגו לעצמכם ושתהיה שבת שקטה🙏🏼
