07/11/2022
הוא תמיד מגיע בזמן. מדויק. נקי, לבוש היטב. שום דבר בדיבור המנומס והעדין לא מסגיר את התלאות של הדרך, את המסע הקשה שעבר.
הוא הגיע לארץ לפני 12 שנים. בדרך לא דרך. נמלט ממלחמה, נעצר בגבול.
הוא הגיע מדארפור, מסודן. השאיר מאחוריו אמא ו- 4 אחיות. "אני הבן היחיד, בלעדי אין להן כלום". כך שולח להם כסף, מצליח לדבר איתן בימי שישי. ואיך החיים בדארפור? שואלת. קשה. עונה בתמצות. איך היה המסע לישראל? שואלת. קשה מאד, משפיל מבט. אולי אצליח לפגוש אותן. לא ראיתי את אמא כבר 12 שנה. אולי בטורקיה, אולי מצרים.
עובד בבניה, שעות על שעות, ימים, שבתות. והגוף שלו מראה היטב את הסימנים. כאן נפל, שם נתקל בחתיכת ברזל.
מאז שגילה שחולה בהפטיטיס B, ניתק קשר עם כל החברים. הוא אדם דתי. לא רוצה שחס וחלילה מישהו ידבק ממנו.
לוקחת דופק. עדין כמוהו. רך. הלשון חיוורת, מלאת נקודות אדומות כיאה לאנשים שעוברים תלאות בדרך. ליבי מיד נקשר. הסברתי לו את דרכי ההדבקה בהפטיטיס B, דאגתי מיד שיחזור להיפגש עם חברים. לא טוב היות האדם לבדו. הסברתי לו שגם יכול להתחתן, להביא ילדים. שהתרופה המקובלת כיום בשוק, אנטקביר, מעכבת מאד את הוירוס, ואם אשתו תהיה מחוסנת, רוב הסיכויים שלא תדבק. השבוע יחזור לרופא, יתחיל לקחת את התרופה, עכשיו כשסוף סוף קיבל כרטיס קופת חולים.
מסייעת לגוף להילחם בוירוס. מטפלת בטראומה. עוזרת לו לישון. המחשבות בלילה על המשפחה בדארפור לא נותנות מנוח. מחזקת את האדמה שנפערה תחת רגליו עת פרצה מלחמה ונפרד ממשפחתו.
אולי כך, לאט לאט - יחזור למסלול, יבנה חיים מחדש.
יש אנשים טובים בצד הדרך. רגישים, חומלים, עדינים. פורשים מהחברה כדי לא להרע. זכות גדולה ואני כל כך שמחה שמצא את הדרך להגיע אלי.
