25/04/2025
מסתבר שאפריל הוא חודש המודעות ללידות קיסריות… אז היי אני מיה ואת שני הילדים המתוקים שלי ילדתי בלידות קיסריות :)
כשהייתי בהריון עם רוני, כל כולי הייתה מכוונת ללידה טבעית. קראתי, חקרתי, התכוננתי והתכווננתי לרגע הזה – לידה הכי טבעית שיש, בלי אפידורל ובלי התערבויות רפואיות מיותרות. ככה רציתי וככה דמיינתי.
אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד, ובשבוע 29 (בלילה הכי מפחיד בחיים שלי) היתה לי ירידת מים פתאומית, והסיפור השתנה בבת אחת לאשפוז, הבשלת ריאות, ניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה… וחודש וחצי בפגיה (למתעניינים - לכו להיילייט - ״הדרך לרוני״). הכי רחוק מאיך שדמיינתי וקיוויתי שהכניסה שלי להורות תיראה.
אחרי שרוני נולדה היה לי קשה לקבל את זה שכך נראה סיפור הלידה שלי. התאבלתי על החלום של לידה טבעית. התאבלתי על מה שחשבתי שהיא הדרך הבריאה והנכונה ללדת. התאבלתי על כל מה שהרגשתי שנלקח ממני.
לקח לי זמן, עיבוד וטיפול כדי להשלים עם הלידה של רוני והעובדה שאלד רק בלידות קיסריות. אנחנו עושות הכל כדי להתכונן ולתכנן, את הלידות שלנו בפרט אבל גם את החיים שלנו בכלל. ובתוך כל התכנון, לפעמים המציאות מביאה אותנו למסלול אחר. והרבה פעמים הסבל שאנחנו חוות לא נובע מהחוויה עצמה – אלא מהפער בין מה שחלמנו לבין מה שקרה במציאות. מהביקורת העצמית, ומהאכזבה.
אבל בחיים – לפעמים הכוח האמיתי הוא דווקא בוויתור על שליטה, בקבלה של המציאות וביכולת להיות בנוכחות אמיתית ומלאה בתוך הרגע גם כשהוא שונה לגמרי ממה שציפינו.
בעקבות הלידה של רוני גם את נועם נאלצתי ללדת בלידה קיסרית, אבל הפעם היתה לי אפשרות בחירה, וילדתי בניתוח קיסרי צרפתי. צפיתי בהתפעמות ברגע שנועם יצא לאוויר העולם וזו הייתה חוויה מתקנת, מרגשת ומרפאה.
לקח לי זמן, אבל בסוף קיבלתי את זה שזו החוויה שהייתי צריכה לעבור, שזה הסיפור שלי ושל רוני ושל נועם. והצלקת שלי מזכירה לי כל יום שיש לי כוחות על, ושהבאתי ילדים מהממים ויפים וחכמים וקסומים לעולם הזה. ושזה לא כל-כך משנה מאיפה הם יצאו ;)
