09/02/2026
לקבל את החיים במתנה – יש דבר כזה
בתאריך 24.10.1998, הייתי אמא צעירה לילד בן שנתיים ותינוק בן שלושה שבועות.
זה היה שבת בבוקר, יצאתי לשתות קפה אצל חברים ביפו, לקחתי איתי את בני בן השנתיים.
בשעה 14:00, בדרך חזרה הביתה, בעודי חושבת על השניצל שאני הולכת לטגן לארוחת הצהריים, תוך כדי נהיגה, התחלתי להרגיש לא טוב. לא טוב אבל לא רגיל. הרגשתי שאני עומדת להתעלף. נבהלתי נורא, אבל גם ידעתי שאסור לי לעצור ושאני חייבת להגיע מהר הביתה.
נהגתי בטירוף וכשהגעתי לשכונת מגורי, ראיתי את בנייני השכונה הפוכים, הגגות בגינה והגינה בשמיים.
הצלחתי להתקשר לבעלי מהאוטו ולהספיק להגיד לו:
רד מהר לאוטו, משהו לא טוב קורה.
בשניות שלקח לו לרוץ אלי, הרגשתי שגופי מזיע למוות ותחושת נימול מזדחלת לאורך הגוף במהירות ותוך שניות פני השתתקו.
בעלי הפגין תושייה, הוא הבין שמשהו ממש רע קורה ושאין זמן להזמין אמבולנס, הוא רץ עם הבן שלנו לשכנה וטס לבי"ח איכילוב.
בדקות האלה הרגשתי שמתפוצץ לי הראש מכאבים. האירוע היה מהיר וכואב, הייתי שטופת זיעה ומשותקת בצד ימין של גופי, מכף הרגל ועד הראש.
האירוע היה קצר יחסית, כואב, הרגשתי נורא, הקאתי עד שברגע אחד הכל הפסיק.
היה שקט ואור גדול. הכאבים פסקו ותחושה נעימה שטפה את גופי.
אתן בטח שואלות אם ראיתי מלאכים או ישויות, אז התשובה היא לא!
הרגשתי שני דברים:
האחד שהכאבים הפסיקו ושקט גדול ונעים השתלט עלי והתחושה השנייה שאני זוכרת שאמרתי לעצמי, שאני יודעת שזה לא הזמן שלי להיפרד, זה לא הגיוני, אני צעירה מידי.
את הנסיעה לבי"ח אני לא זוכרת, אבל אני כן זוכרת את הריצה של האלונקה בבית החולים, את צעקות הרופאים, סליחה, אנחנו חייבים לגזור לך את הבגדים (שהיו דבוקים בגלל הזיעה) את המילים שהצלחתי לסנן בשקט, הראש... הראש ואת צעקות הצוות הלב...הלב.
בדיעבד הסתבר שהיה לי אירוע מוחי ולבבי בו זמנית. הערכים שלי היו בשמים וכמעט לא היה דופק.
הכניסו אותי לטיפול נמרץ. בכל הזמן הזה לא הייתי בהכרה ולא היה לי מושג היכן אני.
הייתי עם עיניים עצומות ומידי פעם שמעתי קולות בכי. (הסתבר שחולה לידי נפטר)
לימים הסתבר לי שהרופאים יצאו לבעלי שחיכה מחוץ לחדר טיפול נמרץ ואמרו לו "לקרוא למשפחה להיפרד".
בשעות הערב פתחתי את העיניים וראיתי מעלי את אמא שלי, חברות טובות ובני משפחה. כולם בכו. לא הבנתי מה האירוע הזה? איפה אני? מה כל האנשים האלה עושים כאן? את התשובות לשאלות האלה גילו לי רק בשלב מאוחר יותר.
היום ההזוי הזה הסתיים באשפוז בטיפול נמרץ קרדיולוגי עם אחות צמודה שישבה לידי כל הלילה ושמרה על איזון לחץ הדם שלי.
אני לא אמשיך לספר על המשך ההליכים הרפואיים שעברתי, הבדיקות, האשפוז, השיקום, היציאה הביתה על כיסא גלגלים, לילד בן שנתיים ותינוק שבקושי הכרתי, אבל כן אספר לכם על התחושה של איך זה לקבל את החיים שוב במתנה ולדעת שחזרתי עם תפקיד, עם שליחות לעזור לנשים שמרגישות שגם הן מבקשות לקבל את חייהן במתנה.
ללמוד להתמודד עם משברים ולדעת ליצור מציאות חדשה ומטיבה, לא חייבים לעבור אירוע מוחי ולבבי.
החיים מציבים לכולנו אתגרים קשים ומורכבים באין סוף עניינים, אבל אפשר ללמוד לחיות לצידם.
רוצות ללמוד איך לחיות אחרת בתוך מורכבות?
📞 מוזמנות ליצור קשר ולשמוע עוד. (נשים בלבד)
💙 שלומית לשם - הקשבה עוטפת - טיפול במרחב בטוח
טלפון/ווטסאפ 052-502-4040
