להסכים. להתמסר. לתנועה הפנימית
השבוע, כשהמחלקה שלי נמצאת בשיאה, אני נפרדת מהתפקיד האהוב בHaMiffal ומסכמת שנתיים של עבודה כחלק מהצוות המנהל. שנתיים שהפכו ליותר משמעותיות מאשר שתיארתי לעצמי.
עד שהגעתי למפעל, כמעט בכל המסגרות האינטנסיביות שהייתי בהם, לא הרגשתי שייכת אלא מצומצמת. בחודשים הראשונים כשהתחלתי לעבוד כמנהלת מחלקת האירוח, יחסית מהר כבר רציתי להתפטר ולכן, נטע ואני נפגשנו לדיוקים של התפקיד.
מאותו הרגע, דברים החלו להשתנות, התפקיד גדל וצמח, השתנה לפיתוח עסקי וכלכלי, וכך גם המחלקה. פעם ראשונה מזה הרבה זמן, שהרגשתי שאני יכולה לנשום לרווחה במסגרת, שיש לי חופש תנועה, יצירה ויוזמה.
תודה על הזכות להיות שותפה בפלא הזה שקוראים לו המפעל, להיות שותפה בתחום האמנות, התרבות, הקהילה והיזמות בירושלים. תודה על תחושה של שייכות למקום, שייכות לעיר. תודה על ההשראה המטורפת שהייתה נוכחת בכל יום, בכל מפגש. תודה על העבודה הגמישה והדינאמית. תודה על האמונה, על תזכורות ביכולות ובמסוגלות שלי. תודה על קרקע פורייה ליצירה, להתפתחות ולשינוי. תודה על הצוות היקר שלמרות כל הציניות, הצליח להיכנס עמוק ללב. תודה גם על כל המורכבויות.
ומסיימת בעסק 💛 אני נכנסת לתקופה של חצי שנה - שנה, העונה לשם - החופש הגדול / הטיול הגדול אחרי הצבא. מה זה אומר בתכלס? שני דברים. 1. שאני
מחשבות מפוזרות על רצון ועל הצלחות
מחשבות מפוזרות על רצון ועל הצלחות
1. מכירות את אלו באינסטה שצועקות וצועקים עליך ברילזס? לעשות כך וכך כדי להצליח. מכירות את אלו שמפרסמים מוצר שלהם ואחרי יום מפרסמים שהוא סולד אווט? מכירות את אלו המוצלחות שמפרסמות הרצאה ואחרי יום שכל הכרטיסים נרכשו?
אז אותו דבר עם הסדנה שלי, רק הפוך 🫠
כאמור, מהרגע שהצטרפתי למרחב המנצנץ של האינסטה, ידעתי שאני חורטת על דגלי את המילים אותנטיות, כנות ואנושיות. כעקרונות מנחים. בנוסף, חשוב לי לשתף פה, בעקרון שאני מלמדת בקליניקה - התמקדות בדרך ושחרור היאחזות מהתוצאה. לשתף בדרך, עוד לפני שהגעתי ל"תוצאה", עוד לפני שאני יודעת מהי. ככל שאני מתרגלת להתמסר יותר לדרך, כך אני גם משתחררת מסבל, שנוצר מרצון מדומה לשלוט על התוצאה. אני סומכת על הדרך.
בקיצור, עד כה לא נרשמו מספיק משתתפות לסדנה ואני שוקלת את צעדיי. חושבת לדחות אותה. מה דעתכן?
למרות שאמרתי לעצמי, שאני לא יוצרת דברים חדשים עד שאני מתפנה, רציתי ממש ליצור את הסדנה. רציתי לפגוש אתכן בחלל מופלא, במקום מיוחד שנגע בלב שלי בשנתיים האחרונות. בתקופה הזו, רציתי שניצור ביחד מרחב אינטימי, עוטף, מעצים ומחבר. דווקא עכשיו, רציתי להעביר הלאה וללמוד ביחד, אנרגיות שאני מרגישה בעוצמות גבוהות בחודשים האחרונים - של חיבור לתשוקה, לרצון, לאמונה,
מה התפקיד של רגשות?
אחד הנושאים שהכי חוזרים על עצמם בקליניקה הוא מערכת היחסים שלנו עם רגשות. אחד הנושאים שאני הכי נהנת כמטפלת, ליצור בו ריפוי. אנחנו אלה שעוצרים את התנועה הרגשית שלנו, ולא להפך ❤️
מוסיפה גם לפה את הטקסט, למי שיותר נוח:
מה התפקיד של רגשות?
רגשות מאפשרים לנו ללמוד על ולהתחבר אל עצמינו. טמונה בהם הרבה חוכמה וידע. ככל שאני לומדת להרגיש - כך אני מתחזקת והופכת ליותר יציבה.
מטבעם הם נמצאים בתנועה מתמדת. כמו כל תנועה אחרת שקיימת בטבע, כמו המערכות הפיזיות בגוף. התנועה מתרחשת מעצמה, אם רק נאפשר לה.
התחושה שרגשות “מנהלים” אותנו נוצרת כאשר קשה לי להכיל רגש, ואני עוצרת את התנועה שלו. אפשר “לעצור” רגש בגוף במשך שנים. כך לדוגמא נוצרת מחלה. טירוף.
אז מה עושים איתם?
השאיפה היא לתרגל להיות הבית של הרגשות, לתרגל הרחבה של היכולת להכיל אותם, לעבוד ביחד איתם, לכבד ולהקשיב להם 💒
איזו מערכת יחסים יש לכםן עם רגשות?
מוזמניםות להגיב ולשתף בשאלות, מחשבות 🪷
https://www.instagram.com/zoeyreuveni/
יומן מלחמה - יום 84
יומן מלחמה - יום 84
שנת 2024 בפתח
אסופת מחשבות
בדרך כלל כשאני מתיישבת לכתוב תוכן, יש לי בראש רעיונות לקווים המנחים את הכתיבה אבל אני לא יודעת מה תהיה התוצאה. בדיוק כמו בתהליכים בקליניקה.
יצא לי בשבועות האחרונים לפגוש מטופלות, אחרי תהליכים משמעותיים בקליניקה שנמשכו כשנה. במהלך הסשנים, אנחנו מתמקדות בתהליך ומשחררות את התוצאה. ולכן כל פעם מחדש, אני מופתעת ונרגשת להתבונן באישה שעומדת מולי, בסיום התהליך. אישה שבטוחה בעצמה, רגישה, נוכחת, מחייכת, עוצמתית, חכמה. בזכות עצמה. ברגעים האלו אני מתמלאת בהוקרת תודה, זו זכות משוגעת עבורי ללוות תהליכים כאלו, מרגישה ברת מזל שזו העבודה שלי.
התחלתי השבוע לווי עסקי, צעד שמרגש אותי ברמות של כלה. מקווה שגם אתםן מוכניםות אליו 😌 כבר תקופה שאני מרגישה שצריכה עזרה ממלווה עסקית, שתעשה לי סדר בין כל הרצונות ותקרקע. במהלך השבוע אחרי הפגישה הראשונה, המשכתי להתרגש ובמקביל, הגיעו גם פחדים ששחכתי מקיומם.
גם פה, בדיוק כמו בקליניקה, הזכרתי (לעצמי), שלפעמים זה לא כיף לפחד אבל שזה מבורך. אם אני מפחדת משמע אני נוגעת בנקודות שחשובות לי, משמע אני מרגישה, משמע הלב פועם. שזה מדהים ולא מובן מאליו. בצד השני של המטבע של פחד - יש צמיחה, הגשמה, ריפוי.
במהלך הפגישה העסקית, חשבתי על צמד המילים "לצאת
#הכרתודה
תודה על נשימות לרווחה שמרחיבות את הלב. תודה על מרחבי טבע אינסופיים. תודה על שפע. תודה על אבנים מנצנצות. תודה על מים צלולים. תודה על הרצון לשהות מלא בים שסוף סוף מתממש. תודה על הליכות יחפות ועל החיבור לאדמה. תודה לשמש שמחממת. תודה על שינה טובה. תודה על למידות והעמקות בזוגיות ובמשפחה. תודה על העמקה בקשב לרצונות שלי ובהרפיה. תודה על בגדים יפים שכיף לי ללבוש. תודה על תחושת חופש ושאני מאפשרת לעצמי אותה. תודה על מה שהיוגה הפכה להיות בשבילי. תודה לעצמי שמתמידה בתרגולים כבר ימבה זמן. תודה על תחושה של אהבה בלב. תודה על אוכל טעים. תודה על כל מה שאני מרגישה בזכות החושים שלי. תודה על קצב איטי 🌾
