Inda Kriksunov - Bibliotherapist אינדה קריקסונוב - מטפלת בביבליותרפיה

08/06/2023

לתיאור התפקיד ולהגשת מועמדות (עד 30.06.23), יש להיכנס לקישור המצורף👇
https://drive.google.com/file/d/1c1d8qV4NqIbStIXso1uBWNPKjIDrYtOt/view?usp=drive_link

13/04/2023

אנו נשות ואנשי בריאות הנפש העוסקות והעוסקים בטיפול באמצעות אומנויות, חרדות וחרדים מפני האיום על חיינו ועתידנו במדינת ישראל לנוכח מהלכי הממשלה שמשמעותם פגיעה במערכת המשפט, ואיום על הדמוקרטיה במדינת ישראל.
בשעה קריטית זו אנחנו קוראות ומפצירות לנהוג באחריות כלפי כלל הציבור ולטובת הכלל. זה בנפשנו. בנפש כולנו.
מטפלות ומטפלים באמצעות אומנויות - חתמו על גילוי הדעת:
https://docs.google.com/forms/d/12BOVtwzshg4AjAKwPUQ0-7u2TYwEppmxMcdpfCVLyoE/edit?usp=drivesdk

25/11/2019

ברונו בטלהיים הוא פסיכולוג ילדים בין הגדולים והמפורסמים בעולם. הוא היה זה שגילה את חשיבותן העצומה של אגדות עבור התפתחות תקינה של ילדים. ברונו בטלהיים כותב שאדם יכול להתמודד עם החיים רק אם הוא מרגיש שלחייו יש משמעות. לפי טענתו גם ילדים עוברים תהליך התפתחות נכון ובריא רק עם המבוגרים המשמעותיים בחייהם, הורים או סבא וסבתא מחזקים בילד את תחושת המשמעות והחשיבות של הקיום שלו. חוץ מההורים את התפקיד הזה של מתן משמעות לחיים של ילד יכולה למלא הספרות, כי היא אוצרת בתוכה את חוכמת האנושות, מנתחת את הסיטואציות השונות בשלבי חיים שונים ומייצרת תסריטים שונים לחיים ותוך כדי זה נותנת משמעות לחיים האינדיווידואליים.
עבור הילדים את התפקיד הזה ממלאות אגדות ילדים או מעשיות.

בטלהיים כותב: "מפני שחייו לעתים קרובות סוערים ומציפים, הילד זקוק מאוד לאפשרות להבין את עצמו ואת העולם המורכב בו הוא חי ושעמו הוא צריך להתמודד. כדי שהוא יהיה מסוגל לעשות זאת הוא זקוק לעזרה, כדי להבין את הרגשות המבלבלים שלו. את העזרה הזאת יכולים להושיט לו ספרים, אבל קודם כל אגדות ילדים. המשורר הגרמני שילר כתב: אני מוצא משמעות יותר עמוקה באגדות שסיפרו לי בילדות מאשר באמת שהחיים מלמדים אותי".

במשך מאות שנים אנשים סיפרו אגדות לילדים. עם הזמן האגדות הפכו ליותר עשירות, יותר מדויקות, יותר מותאמות לעולם הילדים . העובדה שאגדות עם עוברות מדור לדור, ממקום למקום במשך מאות שנים, ואנחנו מוצאים אלילות דומות במקומות שונים בעולם, מראה שהן מדברות על נושאים שהם הנושאים החשובים ביותר להתפתחות כל ילד וכל ילדה. האגדות לא מספרות לילד על עצמו בדיוק כפי שהוא. הן מעבירות את הילד או את הילדה למקום אחר, רחוק, למקום שאין לו שם, שלא ברור איפה הוא נמצא. על-ידי כך האגדות יוצרות הרחקה, והרחקה זאת מאפשרת לילד לא לפחד ולא להירתע כשהוא מקשיב לאגדה שמספרת על דברים שקורים גם לו, אבל בדרך בטוחה.

לכל ילד יש פחדים, יש בו תוקפנות, זעם וכעס. הילד מחפש אפשרויות להוציא את הכעסים החוצה, אבל הוא לא יכול, כי זה לא מקובל, כי יכעסו עליו, כי יענישו אותו. במיוחד כשזה כעס כלפי ההורים. אבל כשהוא כועס על מכשפה או על האימא החורגת של שלגיה, אז זה לגיטימי. הוא יכול לכעוס, זה לא מסוכן.

לכן ברונו בטלהיים טוען שאפשר ואפילו רצוי להקריא לילדים אגדות מפחידות, או אגדות שקורים שם דברי רעים ולא נעימים לגיבורים. "גם אני מרגיש כעס, גם אני עושה טעויות, גם אני מרגיש אשם. גם לי בא להרביץ, לצעוק, להיות רע". הילד יכול לבטא את הרגשות ואת הצרכים האלה בצורה בטוחה כשמקריאים לו אגדה.

באגדה הוא פוגש סיטואציות שדומות למה שקורה לו או למה שקורה לכל ילד בתהליך הגדילה וההתפתחות. הוא רואה שהוא לא לבד, שגם גיבורי האגדות עברו וחוו דברים דומים, וזה מרגיע. אני לא לבד. זה בסדר שאני מרגיש כך.

אפשר לקרוא לילדים את הספרים שנכתבים היום, ויש הרבה טובים ומתאימים, אבל אין תחליף לאגדות שנשמרו בתרבות שלנו למשך שנים ועזרו לילדים ולילדות מכל הדורות להתבגר, להבין את עצמם ולעבד ולשים בפרופורציה את מה שעובר עליהם.

(ברונו בטלהיים, קסמן של אגדות, ותרומתן להתפתחות הנפשית של הילד, עברית – נורית שלייפמן. תל-אביב : רשפים, 1980).

10/11/2019

איך קלפים טיפוליים קשורים לביבליותרפיה?

בואו נביט בהם. כל קלף הוא סיפור בתמונה אחת, או הוא רמז לסיפור.

אפשר להסתכל על הקלף אחרי שהוא נבחר בדרך אינטואיטיבית, לבחון אותו, להתעמק בו, לחשוב עליו. מדוע הוא משך אותי, מה ראיתי בו בהתחלה ומה אחר כך, ומה בכלל לא ראיתי, למרות שזה נמצא שם?

יש הרבה שאלות שאפשר לשאול על קלף קטן ופשוט לכאורה. אולי דווקא מפני שהוא כל כך קטן, הוא משוך. יש בו מסר וסיפור, אבל זה הסוד שלי. אני אבחר האם לספר אותו למישהו או רק לעצמי. הקלף שנבחר נותן רמז, זאת אבן שנזרקה למים, ויצרה עיגולים הולכים ומתרחבים. הקלף הפריע לשלוות הנפש שלי, לשגרה, משך בחוט והשטיח התחיל להיפרם. ועוד מעט נוכל לראות מה נמצא מתחת לשטיח, מאחורי הווילון, מבעד לחלון. אצל כל אחד נמצא שם משהו אחר. אני לא יכולה לדעת מה יתגלה, וגם המטופל לא יכול לדעת, לפני שהוא בחר את הקלף, התמסר לתהליך ההתבוננות בתמונה ובעצמו, ולהמציא סיפור שמתהווה מרגע לרגע.

ובאיזה קלף את לא תבחרי לעולם? – שאלתי את המטופלת שלי, ל. היא מאוד אהבה קלפים, וגם כשביקשתי לבחור קלף אחד הייתה בוחרת 5, או 8 או 10. תמיד רצתה עוד. הסיפור שלה נבנה מקלף לקלף, על-ידי סדרות. כל כך הרבה היה לה להגיד לי ולעצמה, כל כך הרבה זמן לא היה לה עם מי לחלוק את הכאב ואת השמחה. "את הקלף הזה אני לא אבחר, הוא מפחיד אותי, הוא מגעיל אותי".

יש רגשות וזיכרונות שנדחקו כל-כך עמוק שלא נרצה לגעת בהם, אבל כך, הפוך על הפוך, בדרך עקיפה, אפשר דווקא לגעת, להסתכל עליהם דרך הפריזמה של "אותם אני לא אבחר לעולם". ודווקא קלפים אלה מובילים לסיפורים על טראומות מודחקות, על רגעים קשים וכואבים. ודיבור עליהם משחרר חסמים ועושה שינוי. נס קטן.

הלוואי שאפשר היה לרשום קלפים או ספרים במרשמים, במקום תרופות...

05/11/2019

גם לכם קורה שאתם מתעוררים מוקדם בבוקר ורק רוצים להישאר עוד כמה דקות במיטה, לנמנם ולהקשיב למעבר הקסום הזה בין חלום לערנות?

זהו זמן המיסטי, זמן ללא זמן, קורים בו דברים מוזרים, בלתי רגילים. אפשר לתפוס את החלום ולהביא אותו אל מה שנקרא בשפה שלנו "המציאות".

אז איזה יום אתם חולמים שיהיה לכם היום? באיזה צבע יהיה היום שלכם?

לא תמיד זה תואם את צבע של מזג האוויר בחוץ, אבל לפעמים דווקא כן. אולי זה יום כתום, מלא אנרגיות קופצניות, חוסר סבלנות, ציפייה למשהו מיוחד. ואולי זה יום חום, כמו דוב שרוצה לישון, להתכרבל, להיות עצלן? האם נרשה לו להיות כזה, לדוב שלנו, לנפש שלנו, לאני הפנימי שלנו?

ר. מסתכלת על הדוב שבספר, מלטפת אותו, בוחנת אותו. היום יש לי יום חום, היא אומרת. יום איטי, רך, עצלן, מופנם. הדוב בתמונה גדול מאוד, הוא תופס את כל העמוד, הוא לא מתבייש מזה שהוא קיים. אם מישהו רוצה להתווכח עמו, להגיד שזה לא בסדר להיות כל כך חום ועצלן, שרק ינסה. אין לו סיכוי.

ר. מסתכלת עליי ושואלת – מה, יש עוד אנשים שמרגישים כך? באמת? כל החיים חשבתי שרק אני מרגישה כך, שרק לי יש ימים חומים ועצלנים.

זה היה רגע חשוב בתהליך הטיפולי של ר. על-ידי שימוש בספר, בטקסט שנכתב על-ידי סופר, המטופלת הרגישה שותפות בגורל שלה עם גורלם של אנשים אחרים. המחבר הצליח להביע את מה שהיא הרגישה ולא העזה להגיד לאחרים, ואפילו לא העיזה להגיד לעצמה. יש לי זכות קיום, יש עוד אנשים שמרגישים כמוני!

אני לא בודדה בעולם הזה, אין לי ממה להתבייש. גם אם אני לא מבינה את עצמי, לא מבינה את העולם. למצוא שותף בספר – זאת תגלית מרפאה. כי הקשר עם הספר הוא קשר אישי, אינטימי, חזק מאוד. אפשר לסמוך על ספר, הוא לא יבגוד, לא יספר את הסוד שלחשתי לו לתוך העמודים. הוא נותן לי כוח ותחושה שרואים אותי ושיש לי זכות להיות כפי שאני. וזאת התחלה של תהליך הריפוי ותהליך של היכרות עם עצמי, קבלת העצמי וגדילה.

(תמונת אילוסטרציה - אין קשר למטופלת...)

03/11/2019

באיזו אגדה את חיה? – אני שאלתי את המטופלות שלי, נערות מתבגרות, בנות 14 באחת הקבוצות שטיפלתי בהן.

הן משתתקות, מסתכלות עלי בהיסוס, חלק צוחקות במבוכה.

אני מסבירה – אילו היית גיבורה באגדה, מי היית? למי את הכי דומה – בתכונות, במצב בחיים, בהרגשה? הבנות מתחילות להבין את חוקי המשחק, לדמיין, להיזכר, להריץ בראש אגדות שונות. להיזכר מתי הן שמעו את האגדה, מי הקריא להן אותה, להיזכר ברגעים נעימים ואינטימיים מהילדות.

לפעמים הן נזכרות באגדה ורוצות לחזור אליה דווקא בגלל הזיכרון שמסביב לאגדה – מי הקריא לי, האם זה היה נעים. הן משתוקקות להיזכר כיצד הרגישו אהובות ומוגנות ברגעים אלה.

לעתים מופיע הרצון לשתף רגעי קסם אלה עם חברות הקבוצה. זה קצת מפחיד להיחשף, אבל גם נעים, מרגש לזכות בקשב מלא, להרגיש אמפתיה ואהבה. יש כאלה שלא משתפות, אבל מקשיבות קשב רב לאחרות, מזדהות איתן, נזכרות באגדות שלהן בשקט מבפנים, משוות את החוויות שלהן עם אלו של האחרות. בחדר שוררת אוירה קסומה, אווירת ילדות. אנחנו מוגנות, מיוחדות, בעלות כוחות על טבעיים, אולי לרגע, אבל כל כך נעים ומרגש לשהות שם, בעולמות הקסומים של הילדות ולבדוק מה הבאתי משם, מהעבר אל היום.

ובאיזו אגדה את חיה? – אני שאלתי את עצמי. לא כל כך קל לענות על השאלה הזאת. כשאני מתחילה לחפש תשובה אמיתית, משהו מוזר קורה לי. אני עוברת בדמיון שלי על האגדות וכאילו נכנסת לכל אחת מהן לרגע. מסע זה בין האגדות השונות נעים ומסקרן, הוא זורק אותי לכמה שניות לעולם של כיפה אדומה, שהולכת ביער, מטיילת לה , תמימה וסקרנית, ולא חושדת בכלום. ופתאום – סכנה, זאב. הוא מסקרן וקצת מפחיד, מושך ודוחה, שואל שאלות, מצביע על פרחים יפים ומיוחדים. האם אפשר לסמוך עליו? עד כמה אני מוכנה להסתכן, היכן עובר הגבול בין הרצון להיות עצמאית והפחד מלהיפגע. ..

לא, היום לא בא לי להיות כיפה אדומה, כך אני מחליטה. אולי לכלוכית, סינדרלה. אני מעדיפה את השם סינדרלה, הוא מצלצל, מתנגן לי בפה, לוחש על קסם ועל אפשרויות חדשות, נסתרות, על הפתעות. כן, היום אני אבחר להיות סינדרלה, ילדה קטנה ובלתי נראית כמעט. לא מגיע לה כלום, והיא גם לא מצפה לכלום. היא מתחבאת, היא מקווה שלא יראו אותה, שלא יקראו לה לבוא ללוח, לעמוד בפני כל הכיתה, למרות שהיא יודעת את כל התשובות יותר טוב מכולם. היא מחכה לרגע שלה, כשהנס יתרחש, הדלעת תהפוך לכרכרה, הפייה הטובה תלביש אותה בשמלת נשף קלילה ומבריקה, לבנה כמו שלג עם סרטים כחולים, והיא תגיע לנשף. הכול יקרה בלי מאמץ, כמו בחלום, והיא תרקוד עם הנסיך. כך אני הייתי ילדה קטנה ורזה, כמעט בלתי נראית, ביישנית, שקטה, אבל עם חלומות גדולים.

האם הדימוי הזה של סינדרלה, של ילדה קטנה ונחבאית אל הכלים נשאר עמי עד היום? האם הוא רודף אותי, לא נותן לי להעז, להיות אמיצה, לעשות מה שאני באמת רוצה? כן, היא עדיין איתי, הולכת לידי, ואפשר לדבר איתה, לשאול אותה שאלות שונות, לתת לה זכות קיום.... ואז אולי משהו ישתנה, משהו יזוז, הפחדים ייחלשו, האומץ יופיע.

ובאיזו אגדה את/ה חי/ה? אשמח לתשובות שלכם...

07/10/2019

טיול בואדי על-יד הבית. להסתכל על הנוף הרחב ולהביט פנימה, לתוך הנפש. לתרגם את הרגשות למילים. לכתוב את עצמך, להבין את עצמך. להאיר את הזכרונות באור העדין של הדמדומים.

01/08/2019

10/03/2019

האירוס המפתיע בגבעת רם יספר לך משהו מעמין אם רק תדעי להקשיב

16/02/2019

קצת על טיפול ביבליותרפי מנקודת המבט שלי☺️
מוזמנים לפנות אליי לכל שאלה😃