28/05/2026
התפרצויות זעם והפרעת קשב
"אנחנו כבר לא יכולים לשאת את התפרצויות הזעם שלו.
כשהוא מתחיל עם זה, כל הבית בסערה. הוא צורח, זורק כל דבר שיש לו ביד, בועט בחפצים, ומשתולל... ניסינו הכל: להרגיע, לכעוס, להעניש, להבטיח הבטחות, לנסות בכל דרך לעצור את "הר הגעש" שמתפרץ מול עינינו. כלום לא מצליח. זה כל כך קשה לנו ומעציב אותנו לראות אותו מאבד שליטה ומתנהג בצורה כזאת. מאיפה הוא מביא את זה? זה לא הנורמות המקובלות במשפחה שלנו. רק הוא מרשה לעצמו..."
"יש בכלל מה לעשות עם זה?" - הם שואלים אותי.
הורים רבים לילדים עם הפרעת קשב, משתפים אותי בהדרכת הורים, בחוסר האונים והתחושות הקשות שלהם מול התפרצויות הזעם של ילדיהם.
הם מתארים את התסכול הרב ואת תחושת הכישלון שהם חשים מול הניסיונות השונים שלהם, בכל מיני דרכים, להתמודד עם התפרצויות הזעם של ילדיהם, אך חווים חוסר הצלחה וחוסר אונים, פעם אחרי פעם.
כשהילד מתפרץ, אנחנו מחפשים לקבל ממנו תשובות לסיבה להתפרצויות שלו ופעמים רבות מופתעים מעוצמת התגובה שלו לסיטואציה.
ברגעים אלו , כשהוא בתוך הכעס העוצמתי שלו, הוא לא באמת מסוגל לענות ולתת הסברים כי הוא בהצפה. פעמים רבות אנו גם פונים אליו בכעס ובצעקות, לעיתים בהאשמה, כדי לקבל הסבר על התנהגותו ובהתייחסותנו זו אנחנו רק מגבירים אצלו את הכעס ואת תחושת ההצפה שהוא נתון בה.
הילד מנסה לתקשר באמצעות ההתנהגות ולהביע רגש.
אחד הדברים שילדינו עם הפרעת הקשב מאוד זקוקים ברגעים אלו, זה שפשוט נהיה שם איתם, נקשיב להם במקום אמפתי ותומך, שירגישו שהם מובנים ואהובים, גם ברגעים לא פשוטים אלו, שבהם הביעו את הכעס והתסכול שלהם מולנו בהתפרצות זעם ותגובתם הייתה קשה לנו, אבל לא פחות הייתה קשה עבורם.
פעמים רבות ילד עם הפרעת קשב מביע את רגשותיו בהתנהגותו ומתקשה להביע את רגשותיו במילים.
אף אחד לא מרגיש טוב כשהוא מאבד שליטה וכך גם ילדים עם הפרעת הקשב, שאחרי התפרצות הזעם, חשים חרטה, רגשות אשם, בושה, כישלון ותחושה של אכזבה מעצמם ומהתנהגותם.
חשוב לזכור ולדעת! - הם לא בחרו בהתפרצות הזעם, כדי לעשות לכם דווקא. זה לא נגדכם!
זאת הפרעת הקשב שלהם , שמקשה עליהם לווסת את תגובתם ואת רגשותיהם.
* חשוב מאוד שאתם, ההורים, תשתדלו להיות רגועים ולשדר שליטה ברגשותיכם ובמצב. השליטה והרוגע שאתם תשדרו, יסייעו לילדכם להירגע מהר יותר מול תסכולו ולהגיב בצורה מתונה יותר.
* כשילדכם נמצא בהתקף זעם, אל תיגררו לוויכוחים, צעקות, שיחות תוכחה, האשמה, ביקורת. אל תנסו לבנות תובנות או לקבל החלטות ברגעים אלו.
* הגיבו באופן אמפתי, חומל ואוהב. הקשיבו להם, הראו שאתם מבינים את תסכולם (זה לא אומר שבכך אתם מעניקים לגיטימציה לדרך שהם הביעו את הרגשות שלהם.)
כיצד ניתן לסייע לילדנו עם קשיי הקשב בתקופה זו, עם תגובותיו לתסכול?
השהייה הרבה בבית, המציאות עם חוסר הוודאות והתחושה המאיימת על הביטחון שלנו, עלולות ליצור תחושות של מתח, לחץ ותסכול עבור כולנו.
עבור ילד עם קשיי קשב וריכוז, הפרת השגרה, חוסר הודאות והמרחב הפיזי המוגבל, שהוא יכול כעת לשהות בו, שאינו מאפשר לו "לפרוק אנרגיות", עלולים לעיתים להעצים, אצל חלק מהילדים, תגובות של חוסר שקט, התקפי זעם, בכי, התפרצויות, כעס, ויכוחים והצקות.
חשוב שאנו ,ההורים ,ניצור סביבה רגועה של שיגרת יום קבועה ככל הניתן.
יחד עם זאת, חשוב שנלמד לזהות יחד עם ילדנו את הסיטואציה, שהשתלטותה עליו העצימה את רגעי הכעס, ההתפרצויות והתסכול.
* שבו ונהלו עם הילד שיחה ברוגע, בגובה העיניים, ללא ביקורתיות ושיפוטיות.
העבירו לו את המסר שאתם מבינים שכרגע קשה לו וסייעו לו לזהות ולהביע במילים את הרגש שהוא חש. העבירו לו את המסר שאתם כאן יחד איתו, לחשוב מה יכול לסייע לו להירגע.
* נסו לחשוב יחד עם הילד מה יכול לסייע לו להירגע.
פעמים רבות יש לילדים רעיונות טובים להציע.
במידה והוא אינו מעלה רעיונות, אתם יכולים לנסות להציע לו דברים שאתם יודעים שסייעו לו בעבר.
* ניתן לבדוק לבחור איתו משהו שהיה רוצה לנסות ושהוא חושב שיכול לסייע לו.
אפשר לנסות כלי מסוים ובמידה והוא אינו מסייע, לבחור יחד עימו כלי אחר ולבדוק את יעילותו כהרגעה עבורו.
* חשוב מאוד שאנו ,ההורים, נעצים ונחזק כל הזדמנות וכל סיטואציה שהילד הצליח או אפילו ניסה להתמודד עם תסכול, בצורה המקובלת, גם אם עבורנו זה נתפס כמובן מאליו או כמשהו קטן.
* ילדים עם קשיי קשב וריכוז זקוקים מאוד לצבירת חוויות הצלחה, כדי לחזק את תחושת המסוגלות, השליטה העצמית והביטחון שלהם.
ולכן:
* שימו "זרקור" גדול על ההתנהגות החיובית, חזקו ועודדו כל מאמץ והשתדלות של ילדכם לשלוט ולהביע את התסכול בדרך המקובלת, שאינה פוגעת בו, באחרים או בסביבה.
שימת לב, חיזוק והעצמת ההתנהגות החיובית הרצויה, תסייע לילדכם עם קשיי הקשב, לגייס את המוטיבציה שלו, להמשיך לנסות, להתאמץ ולהתנהל מול הנורמות המצופות ממנו וכן יחזקו את תחושת הערך העצמי ואת הקשר ביניכם.
* חשוב לא לבקר, לשפוט התנהגות שלילית במילות גנאי ובמיתוג שלילי.
* חשוב לערוך שיחה גם אחרי שהילד נרגע ולחזק את ההצלחה או הניסיון שלו להירגע ולשוחח עימו על מה סייע לו להירגע ולרשום על דף, (ילדים גדולים יותר, תנו להם לרשום בעצמם).
תלו את הדף במקום בולט, כך שבפעם הבאה, הילד ואתם תוכלו להיעזר בו ככלי להרגעה.
והכי הכי חשוב: הביעו אהבה, חום, הבנה, הכלה וקבלה.
דליה עיני מטפלת cbt, מדריכת הורים מומחית בהורות לילדים עם הפרעת קשב
מטפלת זוגית ומשפחתית
