הרב משה ארמוני

הרב משה ארמוני הרב משה ארמוני - מפתח שיטת רפואת עץ הדורות - קורסים - סדנאות.

יש דרך אחרת להסתכל על הגוף שלך.לא כעל מערכת טכנית שמתקלקלת.אלא כעל מערכת חכמה שמדברת.ביום שני 16.02 בשעה 20:00 נקיים ווב...
15/02/2026

יש דרך אחרת להסתכל על הגוף שלך.

לא כעל מערכת טכנית שמתקלקלת.
אלא כעל מערכת חכמה שמדברת.

ביום שני 16.02 בשעה 20:00 נקיים וובינר מיוחד בנושא:
איך לדבר עם האיברים.

הוובינר חינמי וללא עלות.

כן, ממש כך.
להבין מה הכליות מנסות לומר.
מה הלב מבקש.
למה הגב כואב.
ומה הגוף מספר כשאנחנו מוכנים לעצור ולהקשיב.

בוובינר נעמיק בשפה הרגשית של הגוף, נלמד איך לזהות את הקונפליקט שמסתתר מאחורי הסימפטום, ואיך לייצר דיאלוג שמוביל לשחרור אמיתי.

הרב משה ארמוני ונתנאל בלעיש ילוו אתכם בתהליך חי, עמוק ומדויק, עם כלים שאפשר ליישם כבר באותו ערב.
כתוב לי וובינר בתגובות ואשלח לך לינק 🔗

דברי ספר נבואת הילד בנבואה ד' מציירים מהלך גאולי הנקרא דרך סימנים היסטוריים.א. סוס פרסי קשור בקצה הארץ – התעוררות כוח מז...
14/02/2026

דברי ספר נבואת הילד בנבואה ד' מציירים מהלך גאולי הנקרא דרך סימנים היסטוריים.

א. סוס פרסי קשור בקצה הארץ – התעוררות כוח מזרחי

המדרש המובא בשם רשב"י:
אם ראית סוס פרסי קשור בקצה ארץ ישראל צפה לרגליו של משיח.

סוס הוא כוח תנועה ומלחמה. פרסי – כוח מזרחי, אימפריאלי.
קשור – לא שולט, אלא עומד, ממתין, כבול.

האות איננו בעצם הכוח, אלא בעצירתו. כאשר כוחות עולמיים גדולים נעצרים על גבול הקדושה ואינם מצליחים להכריע – זהו סימן לשינוי הנהגה. לא עוד השתלטות חיצונית, אלא הכנה למעבר פנימי.

ב. עשר מדינות חזקות – קריסת מבני כוח

תהוי מתבונן כד יחרבן עשר מדינן כריכן וחסינן.

עשר – מספר של שלמות מערכתית.
מדינות חזקות – מבנים מבוצרים, מערכות יציבות, סדרי עולם קיימים.

הסימן הוא לא חורבן נקודתי, אלא התפוררות של מערכות שנראו בלתי ניתנות לערעור.
כאשר עמודי כוח קורסים בזה אחר זה בזמן קרוב – מתברר שהיסוד עצמו מתערער.

זהו שלב שבו העולם מאבד אמון במבניו.
לא בהכרח רק צבאיים – גם תרבותיים, כלכליים, רעיוניים.

ג. אתי ענן – המשיח כהופעה לא־כוחנית

קראו למשיח ענן, על פי הפסוק: וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה.

ענן איננו חרב.
ענן איננו סוס.
ענן איננו מבצר.

ענן הוא הופעה רכה, אך מקיפה.
הוא משנה את האקלים, לא את החומה.
הוא מכסה, מטשטש, ולאחר מכן מגלה.

הגאולה המתוארת כאן אינה פריצה צבאית, אלא הופעה תודעתית־רוחנית שמגיעה לאחר קריסת הכוח החיצוני.

ד. עשר קועין – המגדלים כצוואר

הקועין מפורשים כמגדלים או מבצרים.
ומקשרים זאת לצווארך כמגדל השן, כמגדל דוד צוארך.

המגדל הוא צוואר – מקום מעבר בין ראש לגוף.
כאשר המגדלים טובעים – המשמעות היא שהחיבור בין הנהגה עליונה למציאות ארצית נקטע.

קריסת מגדלים איננה רק נפילת בניינים.
זו התמוטטות צירי שליטה.
ניתוק בין אידאולוגיה לבין מציאות.

ורק אז בא אליהו – אריך בשר.
ארוך קומה, בעל הופעה בולטת.
לא בהכרח פיזית, אלא ככוח גילוי, קול מבהיר.

ה. בירור וכילוי – לא כולם שורדים

תדירי צלותא רהטי לזכותא עבדי מצותא יהון לשזבותא.

מי ניצל?
לא החזק, לא המבוצר, לא השולט.
אלא המתמיד בתפילה, הרץ לזכות, העושה מצוות.

כלומר – מי שחי מחיבור פנימי ולא מכוח חיצוני.

הנביא מלאכי כבר רמז:
ומי מכלכל את יום באו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף.

הגאולה איננה רק הצלה, אלא בירור.
היא שורפת קליפות, לא כדי להשמיד עולם, אלא כדי לטהר אותו.

ו. המהלך כולו

הנבואה מתארת סדר ברור:

כוחות אימפריאליים נעצרים.

מערכות מבוצרות קורסות.

מגדלים – צירי שליטה – טובעים.

הופעת משיח כענן – שינוי אקלים ולא חיתוך חרב.

הופעת אליהו – בירור פנימי והכנת הלבבות.

רק המחוברים באמת שורדים את הזעזוע.

זהו מהלך של מעבר מהנהגת כוח להנהגת עומק.
מהסתמכות על חומות להישענות על אמונה.
מהגנה חיצונית לזיכוך פנימי.

והמסר איננו פחדני אלא מפוכח:
העולם יזדעזע לא כדי להיחרב, אלא כדי להפסיק להישען על מה שאינו יציב.

ומי שחי מחיבור אמיתי – לא יאבד במעבר הזה, אלא יימצא בו.

הטקסט איננו נותן לוח זמנים ואיננו מסמן מדינה מסוימת או אירוע חד־פעמי. הוא מתאר דפוס היסטורי־רוחני. וכשמבינים את הדפוס – אפשר לראות כיצד הוא מהדהד בזמננו.

א. "סוס פרסי קשור" – כוחות עולמיים שנעצרו

אנו חיים בעידן שבו מעצמות אדירות מחזיקות כוח עצום – צבאי, כלכלי, טכנולוגי – אך אינן מצליחות לייצר סדר יציב.
יש עוצמה, אך אין הכרעה.
יש נשק, אך אין פתרון.
יש שליטה, אך אין שקט.

ה"כוח" קיים – אך הוא "קשור".
הוא איננו מצליח לממש את עצמו כהנהגה יציבה.
זהו סימן של מעבר: הכוח החיצוני מאבד את בלעדיותו.

ב. "עשר מדינות חזקות" – קריסת מבנים

לאו דווקא מדינות פיזיות.
אפשר לראות קריסה של מערכות שנחשבו מבוצרות:

אמון במוסדות שלטון

אמון בכלכלה גלובלית

אמון במדיה ובנרטיב

אמון באקדמיה

אמון במבני משפחה ותרבות

המבצרים אינם נופלים ביום אחד, אך הם נסדקים בזה אחר זה.
היציבות מתחלפת בשבריריות.

זו איננה אנרכיה מקרית.
זהו שלב שבו העולם מבין שמערכות כוח אינן יסוד מספק.

ג. "מגדלים טובעים" – אובדן צירי שליטה

הזוהר מדמה מגדל לצוואר – מקום החיבור בין ראש לגוף.
כאשר "מגדלים טובעים", המשמעות היא:
יש נתק בין אידאולוגיה למציאות.
בין תיאוריה לחיים.
בין הנהגה לעם.

זה מורגש בזמננו בצורה חדה מאוד:
הרבה דיבור – מעט הנהגה.
הרבה רעיונות – מעט אמת.

ד. "אתי ענן" – שינוי אקלים ולא מהפכה אלימה

המהלך הגאולי המתואר איננו מתאר פלישה, אלא ענן.
ענן משנה את האור.
משנה את האוויר.
לא תוקף, אלא עוטף.

אפשר לראות בזמננו תהליך של שינוי תודעה עולמי:
אנשים מחפשים משמעות.
מחפשים עומק.
מחפשים חיבור.

לאו דווקא דרך מוסדות דתיים, אלא דרך חיפוש פנימי.
העולם עובר מתפיסת שליטה לתפיסת משמעות.

ה. "רק המחוברים ישרדו"

הנבואה מדגישה:
תדירי צלותא רהטי לזכותא עבדי מצותא יהון לשזבותא.

בתרגום מודרני:
מי שחי מחיבור פנימי – לא יתפרק כשמערכות יתפרקו.
מי שבנה זהות על כוח חיצוני בלבד – יאבד עם קריסתו.

אנחנו רואים היום אנשים עם משאבים עצומים שנשברים נפשית, ולעומתם אנשים פשוטים עם אמונה עמוקה שנשארים יציבים.

ו. זהירות נדרשת

חשוב להדגיש:
אין בידינו לומר "זה האירוע" או "זו המלחמה".
היסטוריה מלאה זעזועים.

אבל אפשר לומר בזהירות:
העולם מצוי בתקופת מעבר.
מבני כוח נסדקים.
החיפוש הרוחני מתגבר.
הסדר הישן מתעייף.

וזה תואם את הדפוס שתיארו חז"ל והמקובלים:
לפני הופעת אור חדש – האחיזה הישנה נחלשת.

ז. מה המשמעות המעשית

אם זהו אכן שלב מעבר –
העבודה איננה להיבהל מהקריסה,
אלא להתחזק בחיבור פנימי.

תפילה עמוקה

לימוד אמיתי

יושר פנימי

חיזוק זהות רוחנית

כי אם האקלים משתנה
השאלה איננה מי חזק,
אלא מי נושם נכון.

מתוך הספר ארמון דויד על שיר השירים מאת הרב משה ארמונישררך אגן הסהר – אכילה פנימית ואכילה חיצוניתבתורה אור מבואר עומק הפס...
14/02/2026

מתוך הספר ארמון דויד על שיר השירים מאת הרב משה ארמוני

שררך אגן הסהר – אכילה פנימית ואכילה חיצונית

בתורה אור מבואר עומק הפסוק רפאות תהי לשרך, והשרר הוא הטבור. לכאורה מה שייכות יש לתורה ולטבור, אך ההסבר מתגלה דרך שני סוגי אכילה – אכילה חיצונית ואכילה פנימית.

האכילה החיצונית היא כפי שאנו מכירים: המאכל נכנס לפה, נטחן בשיניים, מתבשל בקיבה, מתברר בכבד, נעשה דם בלב, ומזוכך במוח. תהליך הדרגתי של בירורים. זהו סדר של מעבר מכלי אל כלי, מהגס אל הדק, עד שהמאכל נעשה חיות לנפש.

אך יש מדרגה אחרת – אכילה פנימית. זו אכילת העובר במעי אמו. פיו סתום וטבורו פתוח. הוא איננו מקבל את המאכל הגס אלא את תמציתו המזוככת, את הפנימיות שכבר נתבררה בתכלית. המזון אינו עובר תהליך הדרגתי אצלו, אלא נכנס כבירור גמור, רוחני ודק. זו אכילה פנימית – קבלת הפנימיות ישירות.

הנמשל – מזון התורה בבחינת עיבור

כך גם בתורה. יש אופן של קבלת התורה בבחינת "לידה" – דרך הפה, לימוד, בירור, פלפול, טחינה בל"ב שיניים. זו תורה כלחם, שצריכה עיבוד, עמל, בירור.

ויש בחינה עמוקה יותר – בחינת עיבור. כאשר הנשמה נמצאת במעי אימא עילאה, בבחינת בינה, היא מקבלת את פנימיות התורה ישירות. לא דרך תהליך חיצוני, אלא בבחינת יניקה מטבור. זהו שאמרו חז"ל שמלמדים אותו כל התורה במעי אמו – שם הוא מקבל את הפנימיות כמות שהיא, בלא הסתר ובלא מאבק.

וזהו רפאות תהי לשרך – הטבור הוא מקום האכילה הפנימית. שם נכנסת פנימיות התורה כפי שהיא אחר כל הבירורים. התורה איננה רק לחם הנלמד בפה, אלא גם מזון פנימי המתקבל בעומק הנשמה.

ושיקוי לעצמותיך – חיות מן החכמה

העצמות נמשכות מן האב, והן רמז לאור אבא – החכמה. כאשר פנימיות התורה מתקבלת באמת, היא נעשית שקוי לעצמות, לחלוחית מתמדת של מוחין. לא רק חיות רגעית אלא תוספת עומק קיומי, חיזוק יסודי של עצם הנשמה.

חמרא וחיי – פנימיות היוצאת לגילוי

היין רומז לפנימיות – נכנס יין יצא סוד. כאשר הפנימיות מתגלה, היא יכולה לרדת גם אל הפה, אל הלימוד הגלוי. חמרא וחיי לפום רבנן – היין והחיים יורדים גם אל הדיבור, והסוד נעשה מזון גלוי.

כך מתברר שהפסוק שררך אגן הסהר רומז לנקודת הטבור – כלי קיבול פנימי של אור מזוכך. ויש שתי דרכי תורה:
• תורה כלחם – אכילה חיצונית, דרך עמל ובירור.
• תורה כטבור – אכילה פנימית, קבלת חיות ישר מן המקור.

השלמות היא כאשר שתי המדרגות פועלות יחד – פנימיות שמזינה בעומק, וחיצוניות שנלמדת ומתבררת בעולם המעשה.

מתוך הספר החדש כגבר יאזור חלציו המורחב מאת הרב משה ארמוניעל ידי מעשים טובים של הצדיקים נמשך בחירה לקליפהוכן הוא להפך גם ...
13/02/2026

מתוך הספר החדש כגבר יאזור חלציו המורחב מאת הרב משה ארמוני

על ידי מעשים טובים של הצדיקים נמשך בחירה לקליפה
וכן הוא להפך גם כן על ידי מעשה הצדיקים והקדושים נחלש כה הרע, ונמשך קצת טוב בקליפה ונעשה בה ג״כ קצת אפשרות הבחירה להטיב מעט וזמ״ש (מועד קטן כח.) בשעת מותו של רבא שאמר לאחיו שיאמר למלאך המות שלא יצערו. ואחרי מותו נגלה לאחיו בחלום ושאלו אם היה לו צער במיתה ואמר לו כמו דקירה של הקזת דם, וכן במעשה דומה עם רב חסדא וכשנגלה בחלום אמר לו שהצער היה כמו הוצאת שערה מחלב, ורב ששת שנראה לו מלאך המות בשוק, אמר למלאך המות וכי אמות בשוק כבהמה בא אל הבית והמיתני שם כדרך בני אדם. ורב אשי שנגלה לו מלאך המוות בשוק, אמר למלאך המות המתן לי שלושים יום ואחזור על תלמודי שאתם אומרים למעלה אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, והמתין לו שלושים יום.
והנה על ידי צדקותם וקדושתם ניתן גם למלאך המות כח הבחירה להיטיב עמהם.
נשמות התתקע"ד גרמו פגם וקלקול בג' מחצבים
והיות שאלו הנשמות דתתקע״ד דורות מחמת תוקף גבורתם לא הכניעו עצמם לקב״ה ולהיפך הרעו מעשיהם ונתגאו וגברו להרשיע הנה ע״י כך גרמו פגם וקלקול גדול בכל שאר הג׳ מחצבים כולם שתחתיהם, שנתקלקלו גם הם בעוד יותר. ויצאו ממחצב המלאכים כל שורשי מלאכי החבלה והמקטרגים, וממחצב הקליפות הנה יצאו משחיתים רבים מבהילים ונוראים הרבה מאד, והם עיקר הטומאה והרע של עולם התוהו. וממילא נפגם גם מחצב העולמות ושלטו עליו כל הטומאה והרע.

נשמות התתקע"ד הם כלל הנשמות שבאות בגלגול בעולם הזה
ואלו נשמות התתקע״ד דורות הנה הם הולכים ובאים בגלגול אחר גלגול ומתקנים תמיד, והם מכלל האלף דור שהם כלל כל הנשמות דהעוה״ז אשר עד ביאת המשיח, כי אחר שמתתקנים מחלאתם בעולם התוהו הנה הם עולים למ״ן ביסוד דנוקבא ומעוררים יחוד עליון בזו״ן ומקבלים עי״ז תוספת אור וברכה ונשלמים ונעשים לנשמות מתוקנות, ויוצאים מיסוד דנוקבא ומשם הם נמשכים ונכנסים בהיכל האהבה דבריאה כמ״ש בזוה״ק (ח"ב רנ"ג) שכל הנשמות ניתנות שם, כי שם הם מתגלמות ונעשות ראויות להכנס בבנ״א והיכל זה הוא הנקרא גוף, והוא מה שאמרו "שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", והוא עד שיתוקנו כל נשמות התתקע״ד דורות, ועל דבר זה נכרת ברית בין הבתרים כמ״ש "דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם" .

אברהם אבינו הוא תחילת התיקון וסיומו היה צריך להיות במשה
כי על ידי אברהם יתוקנו ויצאו כל האלף דור בצירוף אחר צירוף וליבון אחר ליבון, וזה מה שאמר לו הקב״ה, השמש באה, ועלטה היה, והיה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, רוצה לומר, על אותם שנגזרו להבראות, שהם התתקע״ד דורות, כי בהם תלוי תיקון כל העולם.
והנה תחילת התיקון היתה באברהם אבינו שבהיותו בן נ״ב שנה נשלמו אלפים שנות תוהו והחלו אלפים שנות תורה שהרי נולד ב־1948 לבריאה, וסיומו היה אמור להיות במרע״ה שהוא דור האלף (תתקע״ד לפני הבריאה, וכ״ו מאדם ועד משה) וזמ״ש, ״דבר צוה לאלף דור״ - הוא משרע״ה. ״אשר כרת את אברהם״ - בתחילת אלפיים שנות תורה.

מעוניין בספרי הרב ארמוני עכשיו במבצע לרגל הוצאת הספר החדש כתוב לי ספר בתגובות.

מתוך הקורס והספר דיבור אל איבריםמרידיאן הריאות – מילון תיפקוד מול קונפליקטתיפקוד 1 – קליטההפונקציה הפיזיולוגית היא קליטת...
11/02/2026

מתוך הקורס והספר דיבור אל איברים

מרידיאן הריאות – מילון תיפקוד מול קונפליקט
תיפקוד 1 – קליטה
הפונקציה הפיזיולוגית היא קליטת חמצן מהאוויר והעברתו לדם לצורך הזנה של כל תאי הגוף. הפעולה המערכתית היא היכולת לקבל מהעולם, להכניס פנימה חיים, חוויה וקשר בלי פחד. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא קושי בקבלה, תחושה שהעולם חודר מדי או לא בטוח. הביטוי הפנימי הוא הסתגרות, זהירות יתר, תחושת מרחק מהחיים. הביטוי הגופני האפשרי הוא נשימה שטחית, קוצר נשימה, תחושת מחנק או עייפות.
תיפקוד 2 – שחרור
הפונקציה הפיזיולוגית היא פליטת פחמן דו־חמצני ותוצרי נשימה החוצה מהגוף.
הפעולה המערכתית היא היכולת להיפרד, לשחרר קשרים, מצבים ורגשות שהסתיימו.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא אבל לא מעובד, קושי להיפרד ממה שהיה.
הביטוי הפנימי הוא עצב שקט, כיווץ פנימי, תחושת אובדן מתמשך.
הביטוי הגופני האפשרי הוא שיעול, ליחה, כבדות בחזה, מחלות נשימה חוזרות.
תיפקוד 3 – גבול
הפונקציה הפיזיולוגית היא הגנה חיסונית ראשונית דרך דרכי הנשימה והעור.
הפעולה המערכתית היא היכולת להגדיר גבול בין אני לעולם, בין פנים לחוץ.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא גבול חלש או נוקשה מדי, או חדירה או הסתגרות.
הביטוי הפנימי הוא ריצוי או התרחקות, קושי לומר לא או קושי להתקרב.
הביטוי הגופני האפשרי הוא אלרגיות, אסתמה, רגישות עורית ותגובות חיסוניות.
תיפקוד 4 – קצב נשימתי
הפונקציה הפיזיולוגית היא שמירה על קצב נשימה מותאם למצב הגוף והרגש.
הפעולה המערכתית היא היכולת להאט ולהאיץ בהתאם לצורך, בלי להיתקע במתח.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא לחץ מתמיד או עצירה פנימית, חיים מחוץ לקצב הטבעי.
הביטוי הפנימי הוא מתח, חוסר שקט או עייפות כבדה. הביטוי הגופני האפשרי הוא נשימה לא סדירה, עייפות, סחרחורות ותחושת עומס.
תיפקוד 5 – ערך עצמי ונוכחות
הפונקציה הפיזיולוגית היא תמיכה בחמצון המוח ובתחושת ערנות ונוכחות.
הפעולה המערכתית היא היכולת לתפוס מקום בעולם, להיות נוכח בלי התנצלות.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא תחושת חוסר ערך, כאילו אין לי זכות להיות כאן במלואי.
הביטוי הפנימי הוא הקטנה עצמית, בושה שקטה ונסיגה. הביטוי הגופני האפשרי הוא עייפות, יציבה כפופה, תחושת כובד בחזה.

מרידיאן המעי הגס – מילון תיפקוד מול קונפליקט
תיפקוד 1 – שחרור וסיום
הפונקציה הפיזיולוגית היא ספיגת מים אחרונה והפרשת פסולת מוצקה החוצה מהגוף בסיום תהליך העיכול. הפעולה המערכתית היא היכולת לסיים תהליכים, לשחרר את מה שכבר אינו נחוץ, ולא לשאת הלאה עומסים מיותרים. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא קושי להיפרד, החזקה בדברים שהסתיימו מתוך פחד מריק או מאובדן. הביטוי הפנימי הוא היצמדות לעבר, קושי לסגור מעגלים ותחושת תקיעות רגשית. הביטוי הגופני האפשרי הוא עצירות, תחושת כבדות, נפיחות וכאבים חוזרים.
תיפקוד 2 – גבול והפרדה
הפונקציה הפיזיולוגית היא יצירת גבול ברור בין מה שנספג למה שמופרש, בין פנים לחוץ.
הפעולה המערכתית היא היכולת לומר זה שלי וזה לא שלי, לקחת אחריות רק על מה ששייך לי. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא גבול מטושטש, תחושה שאני נושא דברים של אחרים. הביטוי הפנימי הוא עומס רגשי, ריצוי וקושי להניח לאחרים להתמודד עם חייהם. הביטוי הגופני האפשרי הוא רגישות בטנית, דלקות, תחושת לחץ וכאב באזור הבטן התחתונה.
תיפקוד 3 – סדר וארגון
הפונקציה הפיזיולוגית היא תנועתיות מדויקת של המעי והתקדמות מסודרת של התוכן.
הפעולה המערכתית היא היכולת לעשות סדר, לארגן את החיים ולתעדף נכון.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא בלגן פנימי, תחושה שהכול מתערבב ואין שליטה.
הביטוי הפנימי הוא חוסר שקט, צורך בשליטה חיצונית ותחושת עומס.
הביטוי הגופני האפשרי הוא יציאות לא סדירות, נפיחות ועייפות.
תיפקוד 4 – גמישות
הפונקציה הפיזיולוגית היא התאמת תנועתיות המעי לשינויים תזונתיים ומצביים.
הפעולה המערכתית היא היכולת להיות גמיש, להשתנות בלי להישבר ובלי להינעל.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא נוקשות מחשבתית או רגשית, קושי להשתחרר מדפוסים.
הביטוי הפנימי הוא עקשנות, התנגדות לשינוי ותחושת מאבק פנימי.
הביטוי הגופני האפשרי הוא נוקשות בטנית, כאבים ועומסים חוזרים.
תיפקוד 5 – ניקוי רגשי
הפונקציה הפיזיולוגית היא פינוי שאריות תהליך והשלמת מחזור עיכול.
הפעולה המערכתית היא היכולת לנקות רגשות ישנים, עלבונות וכעסים קטנים לפני שהם מצטברים. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא שמירת טינה, קושי לסלוח או לשכוח.
הביטוי הפנימי הוא כעס שקט, מרירות ותחושת כובד רגשי.
הביטוי הגופני האפשרי הוא תחושת עומס בבטן, עייפות וחוסר נוחות מתמשכת.
תיפקוד 1 – קליטה ראשונית
הפונקציה הפיזיולוגית היא קבלת המזון, פירוק ראשוני באמצעות חומצה ואנזימים והכנתו להמשך עיכול. הפעולה המערכתית היא היכולת לפגוש את החיים כמו שהם, לקבל מציאות, חוויה או אירוע בלי דחייה מיידית ובלי הצפה.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא קושי לקבל את מה שמגיע, תחושה שהמציאות כבדה מדי או מאיימת.הביטוי הפנימי הוא התנגדות, דחייה, או תחושת סלידה מהחיים כפי שהם. הביטוי הגופני האפשרי הוא בחילות, צרבות, כבדות אחרי אוכל ואי נוחות בבטן העליונה.
תיפקוד 2 – עיבוד
הפונקציה הפיזיולוגית היא פירוק המזון למרכיבים קטנים יותר והעברתם בשלבים מסודרים.
הפעולה המערכתית היא היכולת לעבד חוויות בזמן אמת, לא להעמיס הכול יחד ולא לדחות עיבוד. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא עומס רגשי או מנטלי, תחושה שיש יותר מדי מה להתמודד איתו בבת אחת. הביטוי הפנימי הוא לחץ פנימי, מחשבות חוזרות ותחושת הצפה. הביטוי הגופני האפשרי הוא נפיחות, תחושת מלאות כבדה ועייפות לאחר אוכל או עומס רגשי.
תיפקוד 3 – רעב ושובע
הפונקציה הפיזיולוגית היא ויסות תחושת רעב ושובע בהתאם לצורכי הגוף.
הפעולה המערכתית היא היכולת להרגיש מה אני צריך ומתי די, גם פיזית וגם רגשית.
הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא נתק מהצרכים הפנימיים, אכילה או נתינה מעבר למה שנכון. הביטוי הפנימי הוא בלבול בין צורך לריצוי, קושי לעצור בזמן.
הביטוי הגופני האפשרי הוא אכילת יתר או חוסר תיאבון, תנודות במשקל ותחושת חוסר סיפוק.
תיפקוד 4 – עמידות
הפונקציה הפיזיולוגית היא עמידות רירית הקיבה בפני חומצה ולחץ מתמשך.
הפעולה המערכתית היא היכולת לעמוד בלחצים בלי להישחק, להכיל מצבים קשים מבלי לפגוע בעצמי. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא נשיאת עומס מעבר ליכולת מתוך חובה או פחד. הביטוי הפנימי הוא מתח שקט, החזקה פנימית ממושכת וקושי לומר די. הביטוי הגופני האפשרי הוא כאבים, רגישות, פגיעה ברירית ותחושת שריפה.
תיפקוד 5 – הזנה וביטחון
הפונקציה הפיזיולוגית היא יצירת תחושת ביטחון דרך עיכול תקין והזנה רציפה.
הפעולה המערכתית היא תחושת יש לי על מה להישען, החיים מזינים אותי ולא רק דורשים ממני. הקונפליקט התודעתי הבסיסי הוא חוסר ביטחון בסיסי, פחד שלא יהיה לי מספיק. הביטוי הפנימי הוא דאגה, צורך בשליטה וחוסר שקט.
הביטוי הגופני האפשרי הוא כאבי בטן חוזרים, עייפות ותחושת ריקנות גם לאחר אוכל.

מעונין בקורס הקרוב כתוב לי קורס בתגובות
מעוניין בספרי הרב משה ארמוני כתוב לי ספר בתגובות

מתוך הספר החדש כגבר יאזור חלציו המורחב תחיה ראשונה ותחיה שנייהצריך להבין כי שתי תחיות הם, וגם אחרי התחייה הראשונה עדיין ...
10/02/2026

מתוך הספר החדש כגבר יאזור חלציו המורחב

תחיה ראשונה ותחיה שנייה
צריך להבין כי שתי תחיות הם, וגם אחרי התחייה הראשונה עדיין ימותו אלה שהוחיו לפני שיכנסו לאלף השביעי ויקומו לתחייה שנית אחרי שלושה ימים וזאת משום שתחיה ראשונה תהיה מעצם הלוז שהיא בחינת תרווד רקב עפר שממנה על ידי טל התחייה יתהווה הגוף החדש בתחייה הראשונה, והיות שעצם הלוז שייכת לעולם הגשמי של הששת אלפי שנה, וגשמיות זאת אינה מתאימה לזכות והנקיות של האלף השביעי לכן צריכה להיות מיתה נוספת ותחיה נוספת כדי שהגוף יהיה די זך לבחינות האלף השביעי, שמיני, תשיעי, ועשירי. ודברים מדהימים אלה נלמדים מן הזוה"ק (מדרש הנעלם וירא קט"ז) וזת"ד: פתח (רבי יהודה) ואמר: "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם" וגו'. "ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת" וגו'. כאן יש להסתכל (מה יש לרמוז בפרשה זו ואיך מתקשר ענין עקידת יצחק הנמשל לנשמה אחרי התחייה לענין תחיית המתים) משל לזה האומן המוציא את הכסף ממקור הארץ מהו עושה? בתחילה מכניס אותו באש חזקה עד שיוצאת ממנו כל זוהמת הארץ ואז נשאר הכסף לבדו אבל עדיין איננו כסף נקי אח"כ מה הוא עושה? מכניס את הכסף עוד פעם כבתחילה לאש ומוציא ממנו את הסיגים כמ"ש :"הגו סיגים מכסף" ואז הוא כסף נקי בלא תערובת סיגים. (והנמשל הוא) כך הקב"ה מכניס את הגוף במותו תחת הקרקע עד שנרקב כולו ויוצא ממנו כל הזוהמא הרעה (של הנחש) ונשאר רק מלא כף רקב עפר, שממנו יבנה הגוף (בתחיית המתים) אבל עדיין הגוף הזה איננו שלם ונקי (ורוצה לומר שאחר ביאת המשיח יקומו המתים מקבריהם ויזדכך חומרם קצת, ועל זה הזמן אחז"ל (ברכות ל"ד:(כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות כי אז יהיו אוכלים ושותים ופרים ורבים בקדושה וטהרה) ואחרי היום ההוא הגדול (שהוא יום הדין הגדול והנורא, שיהיה בערב שבת של האלף השביעי שהוא עולם הבא שבו אין אכילה ושתייה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ולכן צריך זיכוך אחר באופן שיתעלה הגוף למדרגת הנפש ויהיה רוחני כמוה ממש) ככתוב: (זכריה יד, ז) "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה" (כי ביום שבת בראשית שמשו המאורות בלילה כביום ולכן לא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר, כן יהיה לעולם הבא שלא יוכר בין יום ללילה, וזהו לא יום ולא לילה) ויסתתרו כל בני האדם במחילות עפר כבתחילה כמו שהיו הגופים המתים טמונים בעפר מפני הפחד הגדול של הקב"ה וזמ"ש "ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו" ושם תצא נשמתם לפי שעה (דהיינו מיתה שניה) ועל ידי זה יתעכל אותו כף רקב שנשאר מגוף ראשון וישאר הגוף שיבנה שם מחדש שאורו מאיר כאור השמש וכזוהר הרקיע דכתיב (דניאל י"ב ג') "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", ואז יהיה הגוף נקי מכסף שלם בלא תערובת אחרת של זוהמא (כי הגוף יזדכך כערך הנפש). כמו שאמר רבי יעקב: גוף שהוא מאיר יוריד הקב"ה מלמעלה שכתוב כי "טל אורות טליך" (שעל ידי טל תחיה יחיה הקב"ה את המתים ויאירו הגופים כאור השמש) וכתיב "והנה ה' מטלטלך" (ודורש אותו בדרך נוטריקון מטל טלך רוצה לומר שמטל של מעלה ימשיך טל למטה שיחיה אותך) ואז בני ישראל יהיו נקראים קדושים עליונים שכתוב: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" וזו נקראת תחיית המתים האחרונה ולא יטעמו עוד ישראל טעם מיתה שכתוב "בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך" (והשבועה והברכה היא שלא יטעמו עוד טעם מיתה).
הערת המגיה: כל עליה חדשה מחייבת בחינת מיתה לדרגה הקודמת, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל", וביחוד אם הדרגה החדשה היא בעין ערוך לדרגה הקודמת, ולכן כל תהליך ההתחדשות כרוך בבחינת מות לדרגה הקודמת לו, כדוגמת הלבנה המתכסה ונעלמת בכתר דווקא בראש חודש, כדוגמת תהליך העיבור הקודם לכל לידה מחדש, גשמית או רוחנית, וכמ"ש המהר"ל שלכל הויה חדשה קודם ההעדר, וזה בסוד בונה עולמות ומחריבן, שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שיצא זה העולם, וכן הם כל המשברים וההסתרות העוברים על הכלל ועל הפרט ובכללם הם קטנות המוחין שתמיד קודמת לגדלות מוחין. ולכן בשבת נאסרה מלאכת סותר רק אם סותר על מנת לבנות, שאם סותר שלא על מנת לבנות הרי הוא מקלקל ואין כאן מלאכת מחשבת. וזה בסוד הפסוק "ישת חושך סתרו" – שהחושך וההעדר סותר את הבחינה הקודמת וגורם להתגלות הנסתר, והוא סוד ההתחדשות התמידית – המוכנות לעזוב, לשחרר ולהרפות מדרגה שכבר אוחז בה לטובת דרגה גבוהה יותר. ה' יזכנו להיות מיושבי אוהל בבחינת אדם כי ימות באוהל" – למות באהלה של תורה וללכת מחיל אל חיל בהשגות התורה ובדרכי העבודה והחסידות ובהתחדשות מתמדת ואינסופית עד עצמות אוא"ס ועד בכלל אכי"ר.
ואחר התחייה הראשונה תהיה מיתה שניה , שחוזרים למות פעם שניה, כדי להיכנס לשבת שהוא אלף השביעי, ולפי שאין זו מיתה גמורה כראשונה, כי לא תהיה אלא רק ג' ימים, שנאמר (הושע ו' ב') "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", לכן נקראת זאת עקידת יצחק, שהיא כעקידת יצחק שלא מת ממש (אלא חשב שהנה אביו הורגו), אלא נעקד לפי שעה, ונחשב כאלו מת, ונשבע הקב"ה שאחרי זה לא ינסה את אברהם שהיא הנשמה, כי אז כבר הגוף שנקרא יצחק הוא טהור ונקי ככסף נקי.

רוצה את הספרים החדשים כתוב לי ספר בתגובות

מתוך הספר 18 עקרונות הריפוי השורשי מאת הרב משה ארמוניחוויות ילדות קשות כמנוע להצלחה בחיים.אנשים רבים שגדלו עם הורים נוקש...
08/02/2026

מתוך הספר 18 עקרונות הריפוי השורשי מאת הרב משה ארמוני

חוויות ילדות קשות כמנוע להצלחה בחיים.
אנשים רבים שגדלו עם הורים נוקשים, ביקורתיים או מרוחקים רגשית, או שחוו דחייה, חוסר נראות או חוסר ביטחון עצמי מתמשך, נושאים עמם בילדות כאב שקט שלא תמיד קיבל שם או הכרה, אך דווקא אותו כאב הפך עם השנים למנוע פנימי חזק במיוחד.
הילד שחווה שאין מי שיחזיק אותו רגשית, לומד מוקדם להחזיק את עצמו, הילדה שלא קיבלה אישור חיצוני מפתחת רגישות חדה לסביבה, והנער שגדל בתחושת דחייה מפתח תשוקה עמוקה להוכיח ערך, משמעות ונוכחות בעולם.
כל ירידה רגשית שחוו בילדות, כל תחושת חוסר, בדידות או מאמץ להיות ראוי, לא נעלמה אלא נטמעה במערכת ככוח דחיפה פנימי, כוח שמבקש יום אחד לפרוץ החוצה ולבנות חיים אחרים, יציבים יותר, מודעים יותר, ולעיתים גם מצליחים יותר.
אותם אנשים מפתחים עומק רגשי שאינו נלמד מספרים, רגישות אנושית שאינה נובעת מתיאוריה, ותבונה חיים שנולדה מתוך מפגש מוקדם עם כאב, חוסר ואחריות רגשית מוקדמת.
כמו חוק הטרמפולינה, דווקא הירידות הרגשיות של הילדות דחסו את הנפש כלפי מטה, יצרו מתח פנימי גדול, וכשנמצא המקום הבטוח והזמן המתאים, המתח הזה הפך לכוח קפיצה שאפשר להם להמריא גבוה יותר מאנשים שלא נאלצו לפגוש קושי מוקדם.
העומק שנוצר מתוך הכאב מאפשר להם לראות אחרים באמת, לזהות חולשה בלי לשפוט, להוביל ממקום אנושי ולא רק תפקודי, ולהשפיע לא מתוך עליונות אלא מתוך הבנה חווייתית של מה זה להיות חסר.
כאשר הכאב מעובד ולא מוכחש, הוא אינו עוצר את החיים אלא מעשיר אותם, והחוויות הקשות של הילדות אינן עוד גזירת גורל אלא חומר גלם לבניית זהות בוגרת, יציבה ובעלת שליחות.
כך מתברר שלא אחת, דווקא מי שהילדות שלו הייתה מאתגרת, הוא זה שמפתח חוסן, עומק ומשמעות, והופך את השבר המוקדם למנוף שמאפשר לו לבנות חיים חזקים יותר ולהאיר דרך לאחרים.

איך ליישם את חוק הטרמפולינה בחיים.
השלב הראשון ביישום החוק הוא ההכרה שהירידה אינה טעות בדרך אלא חלק מובנה בתהליך ההתפתחות, וברגע שאדם מפסיק לראות במשבר כישלון אישי ומתחיל לזהות אותו כשלב הכרחי בהתקדמות, משהו פנימי נרגע ומפנה מקום ללמידה.
במקום לשאול למה זה קורה לי, נפתחת שאלה עמוקה ובוגרת יותר, מה אני יכול ללמוד מזה, איזו תנועה חדשה החיים מבקשים ממני עכשיו, ואיזה חלק בי כבר אינו יכול להמשיך לפעול באותו האופן.
הקושי מפסיק להיות אויב שיש להילחם בו והופך למורה, כזה שמצביע על נקודות עיוורות, על דפוסים ישנים, ועל מקומות שבהם נדרשת גדילה ולא חזרה לאחור.
כאשר אדם משתמש באנרגיית הירידה עצמה כדי לצמוח, במקום להיתקע בייאוש או ברחמים עצמיים, הוא מגלה שבתוך הכאב כבר מצוי הדחף לשינוי, והעוצמה שנדחסה פנימה מחכה לקבל כיוון.
יישום החוק מחייב גם שחרור של מאבק מיותר, הפסקת הניסיון לשלוט בכל פרט, והסכמה להיות בנוכחות עם מה שקורה עכשיו, לא כהשלמה פסיבית אלא כהקשבה פעילה למציאות.
דווקא הזרימה עם הכאב, בלי לברוח ממנו ובלי להילחם בו, מאפשרת להבין איך לנצל את הרגע הנוכחי כדי להתחזק, לדייק בחירות, ולבנות תנועה חדשה שמותאמת לאדם שהפכנו להיות.

סיכום הירידה כמנוע לצמיחה.
חוק הטרמפולינה מלמד שכל נפילה טומנת בחובה פוטנציאל לקפיצה גבוהה יותר, ושמה שנראה במבט ראשון כשבר הוא לעיתים קרובות שלב מעבר הכרחי בדרך להתפתחות עמוקה.
רפואת עץ הדורות רואה במשברים הזדמנות לתיקון, להתעלות ולהתפתחות פנימית, ולא כסטייה מהמסלול אלא כהעמקה שלו.
ככל שהירידה הייתה קשה יותר כך קיים בתוכה כוח גדול יותר לצמיחה, אם רק נבחר להמיר כאב ללמידה, פחד לתנועה, ואשמה לאחריות.
המשברים בחיינו אינם סופיים, הם מקומות שמכינים אותנו למדרגה הבאה שלנו, וגם כאשר אנו נופלים עמוק, יש בנו כוח אלוקי שניתן לנו כדי לקום, להזדקף, ולעלות גבוה יותר ממה שהיינו קודם.

לספרי הרב משה ארמוני כתוב לי ספר בתגובות ואשלח לך לינק.

מתוך הספר החדש כגבר יאזור חלציו המורחבהגדרת שלוש הבריתות הכרותות עם האדםברית הלשון והמעור מפנימיות האדם החוצה , וברית הד...
07/02/2026

מתוך הספר החדש כגבר יאזור חלציו המורחב

הגדרת שלוש הבריתות הכרותות עם האדם
ברית הלשון והמעור מפנימיות האדם החוצה , וברית הדעת מן החיצוניות פנימה .
שלוש בריתות הם הכרותות זו עם זו: ברית הדעת, ברית הפה והלשון וברית המעור (ראשית חכמה פרק י״א שער הקדושה). מצויות הם בקו האמצע של האדם. כתוב בספר יצירה (פרק א) וז"ל: "עשר ספירות בלי מה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב". ועל דבר זה נכרת ברית: בלשון ובפה - לשון הקודש (ברית הלשון) ויחוד האל (ברית הדעת), ומילת המעור (ברית מילה) כדי לזכור את האלהים שנתן בו את הברית, וכיון שארבע קליפות קשורות ומלופפות בברית, צריך האדם לשמור עליה בכל כוחותיו ויחזק את לבו שלא יהרהר כלום באלהותו כי הפיתוי גדול מאד הוא, בסוד "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ואז הוא מוגן. בידים וברגלים יש עשר אצבעות, חמש מימין וחמש משמאל וביניהם שתי הבריתות, ברית הלשון וברית המעור שהם כנגד תורה (בברית הלשון) ומצות (בברית המעור) שקיום כל התורה תלוי במילה . ב' הבריתות אלו הן יסוד הכל, זה להוליד בגוף וזה להוליד ברוח ועליהן נאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". ובזוה"ק (פנחס רמד ע"א) אמר רעיא מהימנא, מי שמזלזל בפירורי לחם (שיש ענין לתת כבוד לאוכל שהוא הבסיס של האדם) וזורק אותם בקלון למקום שלא צריך כך (שגורם לעניות) כל שכן, מי שמזלז בפירורין של המוח שהם טיפות הזרע וזורק אותם על הארץ (ולא במקום הראוי לו עם בת זוגו הכשרה) נאמר בו: (בראשית ו יב) "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", או שזורק אותם (במקום שאינו ראוי כגון:) בנדה או בבת אל נכר או בשפחה או בזונה. וכל שכן מי שמוסר סודות התורה (אלו שאינם ידועים) וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית למי שאינו ראוי. ומוסיף בתיקוני זהר (דף ל/ב) וזת"ד: ולכן פירשו בעלי המשנה ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, יקרו את נשותיכם כי בשבילם תתעשרו, ומה יקרותם? ששומרות טיפה ראשונה שלא יהיה בה פסולת. (וכדי לבאר יותר ענין הפסולת בטיפה מרחיב הזוה"ק) הפסולת של אברהם ויצחק גרם לאומות עשו וישמעאל שישתעבדו בבניהם (האמיתיים) בגלות, והיו צריכים לעבור ניסיונות באש (מה שעבר אברהם באור כשדים) וסכין (המאכלת שבעקידה), הציל אותם משרפה והרג. יעקב משום שלא היה בו פסולת בזרעו נאמר על זרעו בגלות "וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב", נאמר כאן: בטח בדד, (וגזירה שווה) ונאמר ביציאה מן הגלות "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", .....ועל זרע יעקב נאמר: "גפן ממצרים תסיע", מה גפן לא מקבלת הרכבה ממין אחר, כן זרעו היו שומרים אות ברית (ובזכות זה זכו לגאולה כי אם היו מתערבים בבמצרים את מי היה מציל ה'), ולא מקבלין הרכבה ממין אחר, (ומסכם הזוה"ק) וכל מי ששומר ברית זוכה למלכות. (זהר ח"א קצז וז"ל: וּמִשּׁוּם כָּךְ יוֹסֵף, שֶׁשָּׁמַר אֶת הַבְּרִית, זָכָה לְהִתְעַטֵּר בִּמְקוֹמוֹ, וְזָכָה לַמַּלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה וְלַמַּלְכוּת שֶׁלְּמַטָּה. וְעַל כֵּן, כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית הַקֹּדֶשׁ כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כֻּלָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַבְּרִית שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה.)
כמו שיש מילה ביסוד כך יש מילה בדיבור, וכמו שברית המעור הוא סוד זווג התחתון (מג' זיווגים נשיקין חיבוקין ויסוד) כן ברית הלשון הוא זווג העליון בסוד אחע"ה גיכ"ק (חיך וגרון שכל אות הצריכה לצאת דרך החיך והגרון), בסוד קול ודיבור, קול זכר דיבור נקיבה.
בקו האמצע דת"י יש בו ג' בחינות, בדעת - כח הזכירה, בתפארת - בהוצאת ההבלים בבקיעת הפה ונקרא ברית הלשון, היסוד - בהשפעת הטיפה דרך היסוד והוא ברית המעור, ושלשתם נרמזים במלת זכר, דהיינו זכירה או הזכרה בפה, ולפי שפנימיות הדעת הוא יסודות דאו"א לכן זוכ"ר גי' ע"ב קס"א. ואמנם מג' בחינות של הדעת הנזכר לא נמשך השפע לחוץ אלא מהלשון ומהמעור, לזה נאמר בברכה על הקשת "נאמן בבריתו וקיים במאמרו. נאמן בבריתו - הוא המעור, וקיים במאמרו - הוא הלשון. ולשלשתם יש לכוין במלת זוכר הברית.

מעוניינים בספר במחיר מבצע לכבוד ההוצאה כתוב לי ספר בתגובות ואשלח לך לינק

כיצד השומן משמש חיץ לפי סוג האיום.?כאשר הייתה פגיעה רגשית מתמשכת. כאשר הייתה אלימות גלויה או סמויה. כאשר הייתה חציית גבו...
07/02/2026

כיצד השומן משמש חיץ לפי סוג האיום.?
כאשר הייתה פגיעה רגשית מתמשכת. כאשר הייתה אלימות גלויה או סמויה. כאשר הייתה חציית גבולות חוזרת בלי יכולת לעצור אותה או להימלט ממנה. הגוף לומד מסקנה פשוטה מאוד. ככל שאהיה עבה יותר יכאב פחות. השומן יוצר תחושת ריפוד. הוא בולם זעזועים רגשיים. הוא מאט חדירת גירויים. הוא מפחית חדות תחושה. זהו שריון ביולוגי שקט. לא שריון תוקפני. לא שריון שמכריז מלחמה. אלא מעטפת שמחזיקה. שמעמעמת. שמאפשרת להמשיך לתפקד גם בתוך מציאות פוגעת.
כאשר נראות נחוותה כמסוכנת. כאשר נראות גררה ביקורת. קנאה. שיפוט. דרישות. חדירה. או פגיעה. השומן משמש מנגנון טשטוש. הוא מרכך קווי גוף. הוא מפחית בולטות. הוא מצמצם תשומת לב. הוא יוצר מרחק בין האדם לבין מבט חודר. המסר הפנימי העמוק הוא שאם אהיה פחות נראית אהיה בטוחה יותר. אם אמשוך פחות מבט אקטין סיכון. זהו מנגנון הגנה תודעתי שמעדיף שקט על פני חשיפה.
כאשר מיניות נחוותה כמסוכנת. כאשר היא נחוותה כמנוצלת. כאשר היא לא הייתה מוגנת. כאשר היא נחוותה ככפויה. חודרנית. או לא בשליטה. השומן מתפתח בעיקר באזורים הקשורים לחיים ולפוריות. בבטן. בירכיים. בחזה. באגן. הוא מטשטש קווים מיניים. הוא משנה שפה גופנית. הוא מרחיק מגע לא רצוי בלי צורך לומר לא. זהו מנגנון הגנה עתיק מאוד ובעיקר נשי. מנגנון שמבקש להרחיק סכנה מבלי לעורר עימות שעלול להיות מסוכן יותר.
כאשר היו דרישות גבוהות מדי. כאשר היו ציפיות מתמשכות ללא הכלה. כאשר היה עומס כרוני בלי רשות לעצור. בלי רשות להישבר. ובלי אפשרות להניח. השומן מאט את המערכת כולה. חילוף החומרים יורד. האנרגיה מתכנסת. הגוף נעשה כבד. לא ככשל אלא כבלם. המסר העמוק הוא שאי אפשר להמשיך לרוץ כך. שהמערכת זקוקה להאטה כפויה כדי לשרוד. הכובד הופך לגבול פיזי כאשר אין גבול רגשי.
כאשר יש כאב רגשי עמוק. כאשר יש אבל שלא עובד. כאשר יש אובדן שלא קיבל מקום. כאשר יש חוסר ביטחון קיומי או תחושת ריק מתמשכת. נוצר חלל פנימי. השומן ממלא את החלל הזה. לא כתחליף לאהבה. לא כנחמה. אלא כתחליף לנוכחות. משהו שנמצא שם כל הזמן. משהו יציב. משהו שלא עוזב. במצבים שבהם הקשר, הביטחון או העוגן הפנימי לא היו זמינים.
בכל אחד מהמקרים האלה השומן איננו בעיה אלא תגובה. תגובה חכמה. מותאמת. הישרדותית. הגוף לא טעה. הוא פתר בעיה שלא היה לה פתרון אחר באותו זמן. ורק כאשר האיום המקורי מקבל מענה חדש. רגשי. גבולי. תודעתי. ניתן להתחיל תהליך שבו החיץ כבר איננו נדרש. לא בכוח. לא במאבק. אלא מתוך תחושת ביטחון חדשה.
למה דווקא שומן ולא מנגנון אחר.
השומן נבחר על ידי הגוף משום שהוא מנגנון הגנה שאיננו צורח. הוא אינו כואב באופן חד. הוא אינו מחייב מודעות יומיומית. הוא אינו משבש תפקוד מיידי. הוא אינו דורש טיפול דחוף. הוא מאפשר הישרדות שקטה לאורך זמן.
בניגוד לחרדה שמתישה את מערכת העצבים ודורשת דריכות מתמדת. בניגוד לדיכאון שמנתק, מכבה ומשתק תנועה. בניגוד למחלות חריפות שמטלטלות את המערכת ומאלצות עצירה חדה. השומן מאפשר להמשיך לחיות. לעבוד. לגדל ילדים. לתפקד. לשאת עומסים. מבלי להתפרק. זהו פתרון ארוך טווח למצב ארוך טווח.
השומן גם איננו מאיים על הסביבה. הוא איננו מייצר קונפליקט. הוא איננו דורש תגובה. הוא איננו מציב גבול חיצוני גלוי. הוא שינוי פנימי שקט. כזה שאפשר לחיות איתו. כזה שאפשר להתרגל אליו. ולכן הגוף נאמן לו מאוד.
מבחינה ביולוגית זהו מנגנון חסכוני. הוא מאט. הוא אוגר. הוא מווסת. מבחינה תודעתית זהו מנגנון מגן שאינו מחייב עימות. הוא לא מכריח את האדם להרגיש. לא מכריח לבכות. לא מכריח לזכור. הוא מחזיק את הכול בפנים, עטוף, מרופד, מאורגן בתוך הגוף.
ולכן כאשר מנסים להילחם בו ישירות. לקצץ. להרעיב. להאיץ. להעניש. הגוף מגיב בהתנגדות. לא מתוך עקשנות אלא מתוך נאמנות. נאמנות לפתרון שהציל אותו לאורך שנים. כל עוד אין פתרון אחר אמין יותר. בטוח יותר. מותאם יותר. הגוף לא יוותר עליו.
סיכום עומק.
השומן איננו בעיה שיש לפתור. הוא סיפור שיש להבין. הוא זיכרון חי. הוא פתרון הישרדותי. הוא עדות לחכמה של הגוף במצבים שבהם הנפש לא קיבלה מענה מספק.
כאשר הפחד המקורי מזוהה. כאשר הוא מקבל מענה רגשי. גבולי. תודעתי. כאשר נוצרת תחושת ביטחון פנימית שאינה תלויה בעטיפה חיצונית. כאשר האדם לומד להציב גבול, לבטא כאב, להרגיש מבלי לקרוס. השומן מפסיק להיות נחוץ.
ואז, ורק אז, הגוף מסכים לשחרר. לא מתוך מלחמה. לא מתוך כפייה. אלא מתוך אמון חדש. מתוך ידיעה שמה ששמר עליו פעם כבר איננו נדרש כדי לשרוד עכשיו.
שלב ב. דיבור תודעתי ישיר אל תאי השומן.
בשלב זה מתחיל מעבר מהבנה פנימית לדיאלוג פעיל. לא עבודה שכלית בלבד אלא תקשורת ישירה בין התודעה לבין הגוף. הדיבור אל תאי השומן איננו ניסיון לשלוט בהם, לא ניסיון לפקוד ולא ניסיון להכניע. זהו שינוי מערכת יחסים. מעבר ממאבק לשיח. ממלחמה לשיתוף פעולה.
יש להבין שתאי השומן אינם פועלים באופן אוטונומי. הם אינם מקבלים החלטות עצמאיות. הם מגיבים למסרים עמוקים שמגיעים ממערכת ההישרדות, ממערכת העצבים ומהלא מודע. כל עוד המסר הפנימי הוא איום, חוסר ביטחון, חוסר גבול או סכנה מתמשכת, תאי השומן יקבלו פקודה להחזיק, לאגור, להאט. כאשר המסר משתנה באמת, לא כהצהרה ריקה אלא כחוויה פנימית, גם ההתנהגות הביולוגית משתנה.
הדיבור התודעתי מתחיל בהכרה. הכרה בכך שתאי השומן פעלו מתוך נאמנות מלאה. הכרה בכך שהם לא אויבים, לא כשל, לא טעות. הם שומרים. הם החזיקו. הם עטפו. הם שמרו על המערכת בתקופה שבה לא הייתה דרך אחרת. עצם ההכרה הזו משנה טון פנימי. היא מפחיתה התנגדות. היא מפחיתה מאבק. היא יוצרת תחושת הקלה בגוף.
לאחר ההכרה מגיע שלב ההודאה. הודאה כנה. לא סיסמאית. הודאה על ההגנה. הודאה על ההחזקה. הודאה על כך שבזכותם המערכת שרדה, תפקדה, המשיכה לחיות בתקופה שלא הייתה בה אפשרות להציב גבול, לברוח, להילחם או לקבל הגנה חיצונית. זהו שלב קריטי. גוף שלא מרגיש מוערך אינו מוכן לשחרר. גוף שמרגיש שמזלזלים במה שעשה, ייאחז חזק יותר.
לאחר מכן מגיע שלב העדכון. כאן מועבר מסר תודעתי חדש. לא דרישה להרזיה. לא יעד אסתטי. אלא עדכון מצב. עדכון הישרדותי. שהמציאות השתנתה. שהסכנה חלפה או לפחות איננה מוחלטת כפי שהייתה. שיש גבולות פנימיים. שיש יכולת לומר לא. שיש יכולת להכיל רגשות מבלי לקרוס. שיש יכולת להיות נוכח בגוף מבלי להיפגע. שההגנה יכולה כעת להגיע מדרכים אחרות, לא דרך עטיפה פיזית.
המסר מועבר בשפה פשוטה. רגועה. חוזרת. ללא לחץ. ללא איום. ללא דרישה מיידית לתוצאה. לא משפט חד פעמי אלא תהליך של חינוך מחדש של המערכת. כמו שמרגיעים ילד שנמצא שנים בדריכות. שוב ושוב. בעקביות. באותו טון. באותה כוונה.
ככל שהמסר עקבי. ככל שהוא מגובה בחוויה פנימית אמיתית של ביטחון יחסי. תאי השומן מתחילים לשנות תפקיד. הם מפסיקים לאגור מתוך פחד. ומתחילים לאפשר שחרור. לא בבת אחת. לא בכוח. אלא בהדרגה. בקצב שהמערכת מסוגלת לשאת.
שלב זה אינו מלווה בהכרח בירידה מיידית במשקל. ולעיתים אין שינוי חיצוני כלל בשלב הראשון. אך מופיעים סימנים עדינים. תחושת רוגע עמוק יותר. נשימה רחבה יותר. ירידה בדחף לאכול ללא רעב. פחות אשמה סביב אוכל. שינוי ביחס לגוף. תחושת ידידות במקום עוינות. אלו סימנים ברורים לכך שהדיאלוג התחיל לעבוד.
זהו שלב שבו התודעה מפסיקה לדרוש מהגוף להשתנות, ומתחילה להקשיב לו באמת. ומתוך ההקשבה הזו נוצר הבסיס לשינוי פיזי שיכול להתרחש בלי אלימות פנימית ובלי חזרה אוטומטית לאחור.

הצטרפו לדיאטראנס על ידי הרבנית אורלי ארמוני (לנשים בלבד) דיאטה מדהימה על ידי תודעה ותזונה עם טראנסים דרך הזום לפרטים - 0534536926.

Address

בן עטר 1
Jerusalem
9729501

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when הרב משה ארמוני posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to הרב משה ארמוני:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram

הרב משה ארמוני

הרב משה ארמוני ראש עמותת נחלת רחל להפצת פנימיות התורה מפתח שיטת רפואת עץ הדורות

רפואת עץ הדורות בדרגת בסיס. מלמד את תהליכי ריפו למחלות על ידי עבודת נפש. פיתרון לטראומות וקשיים בחיים. הקורס משלב ידע מתורת הקבלה ובתוספת שיטות אלטרנטיביות כמו הו צי וודה, NLP, ריקול הילינג, פסיכו מטפוריקה IEMT נקודת האמת ושלושת המימדים

עמותת נחלת רחל של הרב משה ארמוני עוסקת כבר למעלה מ20 שנה בהפצת פנימיות התורה בארץ ובעולם