06/11/2025
אני רוצה לדבר היום, על מפתחות.
כן. אותו מפתח שתפקידו לסגור ולפתוח ,
דלתות... תיבות... מכוניות.. ובעצם מה לא.
הוא יכול להיות מיני. קטן. וגדול.
העיקר שיפתח ויסגור.
הידעתם שלכל אחד מאיתנו,
יש מפתח שיכול לפתוח את תיבת האוצרות שבתוכנו?
אותה תיבה שהיא מטאפורה לעולמנו הפנימי.
אבל מכיוון שאנו חוששים, מה נמצא בתוכה,
אנו משאירים אותה לעלות אבק וחלודה.
בתהליכי העצמה(קצת קשה לי עם המושג "העצמה",
כי זה נדוש והקונוטציה שלו קצת בעייתית
כי את מי אני רוצה להעצים?)
בסופו של דבר אנחנו לא מוסיפים כוח חיצוני,
אלא חושפים אותו, את הכוח, בתוכנו.
אם כולנו רוצים לגעת בתיבת האוצרות,
אז למה אנו כל כך חוששים?
הרי גם אם נמצא שם "דברים בעייתיים", לכאורה,
אנו נגלה, כאשר אנו פותחים אותה,
שכל מה שנמצא בה, אינו אויב, אלא עוגן.
וכאשר אנו מסתכלים ברוך ובעדינות, על כל מה שנמצא,
הם הופכים למפת דרכים, שמובילה לתובנות ואף לריפוי.
תיבת האוצרות, אוצרת בתוכה ,
את כל מה שמרכיב אותנו באמת .
כל מה שלמדנו, וצברנו חכמה וניסיון.
כל מה שהרגשנו וחווינו.
כל החלומות... היצירה... החיוניות...
שכל כך מייחלים שנסיר את האבק,
ונזכור או נזכיר לעצמנו שהם שם.
וכמובן גם כל הכאבים והפחדים
והזיכרונות הלא טובים.
לכן חשוב להבין, שבתהליכי התפתחות אישית,
אנו מעירים לחיים את האוצרות,
החיוביים והפחות חיוביים.
ומשחררים החוצה את מה שקיים.
אף אחד לא אוהב לגרד פצע..
או לפגוש חוויה טראומטית שהותירה את חותמה..
או לזכור דברים מילדות.. או...
אבל הם חלק מאותו אוצר, שיושב בתיבה.
תדמיינו שאתם הולכים לחפש בבוידם,
בובת סמרטוטי מילדות.
ואתם על הדרך זורקים, המון חפצים כדי להגיע אליה.
כי אי אפשר אחרת.
כן זהו תהליך.
וככל שיהיה קצר או ארוך
זו הדרך לגלות את מה שבתוכנו
השאלה הכי חשובה,
עד כמה נרצה להשתמש במפתח.
והיכן הוא?
בתוכנו.
