17/09/2025
פגשתי היום אישה יקרה,
שספרה לי, שהיא החליטה,
למכור את ביתה מזה ארבעים שנה,
ולעבור לדיור מוגן.
וחשבתי לעצמי, כמה אומץ צריך,
כדי לעזוב שנים של זיכרונות...
להיפרד מכל מה שאספנו...
בין אם זה במישור החומרי,
ובין אם זה במישור הרגשי/רוחני.
ו"לו יכלו הקירות לדבר",
הייתי מספרת, על עוד חוויות ומצבים,
שמן הסתם, עיצבו את חייה..
ולמה אני מספרת זאת?
כי המקרה," תפור" בדיוק למשמעות,
של שנה חדשה, שנמצאת כבר מעבר לדלת..
כולנו מבינים, שבשביל להתחיל משהו,
אנו צריכים לסיים משהו קיים, ולהיפך..
אנו מבינים זאת. אך לעתים כה חוששים,
מאי הוודאות .. מהספק.. האם זה נכון?
עד שאנו מתפלשים בפחד,
ומנסים לנרמל את חיינו, יחד אתו.
שינוי נולד, בצורך לסיים משהו מאתגר,
ולהתחיל דבר אחר, שמתגמל אותנו יותר.
שינוי הוא הבסיס עליו מושתתת הבריאה,
עונה הולכת ועונה באה, זו האמירה.
ואז חשבתי על המושגים, פחד ואומץ,
שתמיד מתייחסים אליהם,
כמו שני הפכים.
אבל ממש אין זה כך .
פחד, יכול להשאיר אותנו בשתי סיטואציות:
או דחף לשנות ולבחור דרך חדשה,
או להישאר תקועים ומקובעים,
בכל מה שעושה לנו לא טוב.
אומץ הוא תולדה של הפחד,
והוא שמניע אותנו לשנות,
את הדברים שאנו רוצים לשנות.
שנת תשפ"ו בפתח.
כולנו מייחלים שהיא תהייה,
שנה טובה מקודמתה.
כולנו מתפללים להחזיר את המצב על כנו.
שהחטופים יחזרו...שהמלחמה תסתיים..
שנזכור שכולנו אחים.. שנוכל לנשום בארצנו.
אבל לא דיי לייחל.
עלינו לקבל אומץ,
לשחרר את (הפחד) או כל מה שעושה לנו לא טוב.
לבחור מהי הדרך הנכונה,
כדי להתחיל דף חלק ושנה חדשה.
מאחלת לכולנו, אומץ לשנות.. לסיים דברים..
ולקבל שנה טובה ומבורכת,
בכל מה שתחפצו.
