17/09/2024
ככה רונה (שם בדוי- וסיפור באישור)
סיפרה לי כשהגיע לקליניקה...
(שם בדוי- וסיפור באישור)
זה ההריון השני שלי
בעצם השלישי כי בין לבין היה אחד שלא צלח...
ההריון הקודם היה יפיפה, היתי כולי התרגשות וציפיה לקראת הלידה והמפגש עם התינוקת המתוקה שלי,
סמכתי על עצמי, על אמא אדמה ובחרתי להתכונן ללידת בית בעצמי, קראתי ספרים, היה לי רופא מיילד והרגשתי שאני מוכנה,
הלידה התחילה בצירים שנמשכו שלושה ימים
בהתחלה חברותי ובן זוגי תמכו בי במסירות ובאהבה, ביממה השלישית הרגשתי שאין בי עוד כוח,
רופא המיילד שלי שמע אותי בטלפון והציע לי ללכת לחדר לידה במרכז הרפואי,
עד אותו הרגע הרגשתי עטופה ובטוחה וכשנכנסתי למיון נשים בביה"ח תפס אותי גל של חרדות, בלבול ועצב עמוק. מאותו הרגע הרגשתי שהלידה כבר לא בידיים שלי, שאין לי שליטה על גוף שלי ועל מה שקורה סביבי,
הצוות היה מקסים, אבל אני כבר לא היתי שם.
המפגש עם התינוקת שלי היה משונה, הרגשתי שהיא לא שלי ושאני לא מזהה אותה, ולקח לי כמה שבועות עד שהתחלתי להכיר בקיום שלה בחיי ולהבין שהיא חלק מחיי.
הפעם אני רוצה שזה יהיה אחרת, בא לי להתכונן, להבין מה עובר על הגוף שלי ועל הלב שלי, רוצה לא להיות בזה לבד, ולהרגיש מחוברת לעצמי ולתינוקי שבדרך
רונה היא הגיע אלי לקורס הכנה לקראת הלידה השניה, ותוך כדי הקורס החליטה שיהיה לה לנכון הליווי של דולה, וצרפה אותי למסע שלהם...
הדרך היתה מלאה באתגרים של הלב לצלוח, הסיפור של הלידה הקודמת וכל התהפוכות שהיו שם וגם ההריון השני הקצר שהיה...
הפעם היא הגיע ללידה בעיניים טובות כלפי עצמה, כשהיא מכירה את פחדיה ויודעת לתת להם מענה, מבינה מה עובר על הגוף שלה בכל שלב ומה נכון לה לעשות,
היא יודעת שהפעם היא לא לבד
כשהלידה הזאת התחילה, תפסה אותה מחוברת, שמחה ומצפה
והיתה כל כך מוכנה לה וסמכת בתהליך, בגופה ובעצמה
שהצליחה להעביר שעות של צירים נעימים ברוגע בבית
ובחדר הלידה, ואני לצידה לאורך כל הדרך.
חוותה לידה עדינה, מרגשת ומשמחת,
פשוטה - כמו שרק לידה יכולה להיות
ואני - עדה לנס הנשים האמיצות
להתבונן, להסכים, ללדת
מיקה קובל - דולה, הריון ולידה, הכנה ללידה
