
29/10/2024
לפעמים הראש שלנו מרגיש כמו חדר שכולו בלאגן - מחשבות מתרוצצות, קולות מבלבלים, ביקורת עצמית שלא מרפה.
בעבודתי כמטפלת רגשית עם נערות, אני רואה איך הבלאגן הזה יכול להיות מציף ומתיש. "את לא מספיק טובה", "מה יגידו", "אל תנסי, את תיכשלי".
אבל מה שאני מגלה שוב ושוב בחדר הטיפול - הקולות המגבילים האלה? הם לא האויב. הם בעצם שומרים שלנו שמנסים להגן עלינו מכאב, מאכזבה, מדחייה.
כשאנחנו לומדות להקשיב להם ברכות, להבין מאיפה הם באים, מתחיל להיווצר סדר בבלאגן. פתאום אפשר לראות - הנה הקול שרוצה שנהיה מושלמות, הנה החלק שמפחד להיכשל, והנה הכוח שדוחף אותנו קדימה.
וכשיש סדר, יש גם מרחב. מרחב לבחור איזה קול לשמוע, מרחב לצמוח, מרחב להיות בדיוק מי שאנחנו.
כי לפעמים דווקא מתוך המאבק עם עצמנו צומחת ההבנה העמוקה ביותר - של מי אנחנו ומה אנחנו באמת רוצות.
תמונה מהממת שהבינה המלאכותית יודעת ליצור (ולא יודעת להרגיש) איך זה מרגיש כשהקולות נלחמים בתוך הראש.