חלי מלכה מלווה תהליכי צמיחה ממשבר וטראומה

26/04/2026

"איזה אומץ יש לך, הלוואי שהיה לי חצי ממנו כדי להפסיק לצבוע."

את המשפט הזה אני שומעת כמעט בכל יום.
נשים עוצרות אותי, נוגעות לי בשיער הלבן בעיניים כמהות ואומרות לי שהן "עדיין לא שם"
כמו שאני אז הסתכלתי על אחרות לבנות בהערצה אינסופית...
ובכל פעם אני מחייכת לעצמי, כי אני יודעת את הסוד: זה אף פעם לא היה קשור לצבע השיער.
במשך שנים, המבקרת הפנימית שלי ניהלה את המשא ומתן הזה.
היא סיפרה לי ששיער לבן זה "זקן" ו"מוזנח"
ואני לא יכולה לצאת ככה לדייט/ אירוע/ סדנה שאני מעבירה
אני צריכה לשמור על התדמית... להיראות ייצוגית
שקמטים הם "עייפות"
ושבלי המסיכות והכיסויים, אני פשוט לא מספיק.
אבל תכלס, זה סיפור שאנחנו מספרות לעצמנו.
מכירות את המשפט שמסתובב בראש : "מה שלא עושה הטבע עושה הצבע?" אז זהו שלא חייב.
האמת היא שהאומץ לא נדרש כדי להפסיק לצבוע.
האומץ נדרש כדי להסתכל במראה ולהגיד: אני רואה אותך. את ראויה ויפה ועוצמתית אפילו יותר, ככה.
בדיוק ככה.
השלת הכיסויים היא לא ויתור על טיפוח,
היא השלת הביקורת העצמית שחונקת אותנו.
זה התהליך שבו אנחנו מחווטות מחדש את המוח להפסיק לזהות התבגרות עם דעיכה ולהתחיל לזהות אותה עם עוצמה, ניסיון וחופש.
כשאנחנו מפסיקות להסתיר את הזמן, אנחנו מתחילות לנכוח בו באמת.
אני מלווה נשים בדיוק בצמתים האלו. לא כדי "להשלים" עם המציאות, אלא כדי להתאהב בה מחדש.
כדי להחליף את הקול הביקורתי בשיח פנימי של חמלה וביטחון.
כי כשאת משנה את הדימוי הפנימי שלך, העולם כולו משנה את האופן שבו הוא רואה אותך.

תשלחי את הפוסט הזה לחברה
אולי כל מה שהיא צריכה זה מישהי שתחזיק לה את היד בדרך אל עצמה.

מחכה לך, להשיל יחד את המסיכות ולראות את עצמך באמת.
חלי מלכה
ליווי תהליכי צמיחה מטראומה מתוך עוצמה
052-426-0882

24/04/2026

הים לא מבקש סליחה כשהוא נסוג והוא לא מבטיח דבר כשהוא חוזר.

בפילוסופיה היפנית קיים המושג מוּג'וֹ (Mujō)
התפיסה שהכל, ללא יוצא מן הכלל, נמצא בתנועה מתמדת של שינוי.
זה לא רק "הכל עובר",
זו ההבנה העמוקה שכל רגע הוא חד פעמי בדיוק בגלל שהוא עומד להיעלם.
בסרטון שצילמתי רואים את זה הכי נקי.
גם עם רעשי הרקע מסביב.
הגל שמגיע הוא לא אותו גל שעוזב.
הקצף שנשאר על החול אותו "קצף" של אי ודאות, הוא המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
הפסקת האש שבה אנו נמצאים כעת היא לא "שקט".
היא המרווח שבין הגאות לשפל.
עבור מי שחווה טראומה או חרדה,
המרווח הזה הוא לפעמים המפחיד מכולם.
בתוך הגל אתה נלחם, אתה בהישרדות.
אבל בנסיגה,
שם מחכה האי ודאות.
שם אנחנו שואלים אם המים נסוגים כדי לנוח או כדי לצבור תנופה למכה הבאה.

היפנים לא רואים בארעיות הזו טרגדיה, אלא את המהות של המציאות.

החרדה מנסה לקבע את העתיד, לבנות סכרים של שליטה במקום שבו יש רק זרימה.
אבל המציאות היא לא הסכר, היא המים.
אנחנו לא בנקודת סיום ולא בנקודת התחלה.

אנחנו בתנועה.
גל בא, גל הולך.

החוכמה היא לא לחכות שהים יירגע.
הים מעולם לא היה רגוע באמת אלא ללמוד להביט בקצף הזה בלי לטבוע בתוכו.

מוּג'וֹ.
שום דבר לא קבוע.
זה הדבר היחיד שאפשר לסמוך עליו.

07/04/2026

07/04/2026

באנרגיות גבוהות!!!💃🧘‍♂️🎐
בסופ"ש הקרוב אני הולכת להעביר סדנאות בריטריט הגימלים G-TREAT בזכרון יעקב.
אהבה וזוגיות מתחילות בתהודה הפנימית שלנו.
כדי להדהד יחד, עלינו קודם כל למצוא את הצליל המדויק של עצמנו.
בריטריט הזה,
נצא למסע שמתחיל בחיבור פנימה דרך הצלילים המרפאים של הסאונד הילינג ודרך המגע הקשוב של העיסוי התאילנדי.
נשיל את רעשי הרקע והמתחים, נחזור לתדר נקי של נוכחות
ומשם, נפתח את הלב לחיבור זוגי עמוק ומסונכרן יותר.
נגלה איך השקט וההקשבה הפנימית שלנו הופכים למנגינה משותפת.

01/02/2026

"תפסיקי לחלום ותתחילי לזוז!!!"
אמרתי לבתי בעצבנות וחוסר סבלנות כשארגנו את הבית לשישי כשהיא פיזזה לה עם האזניות בחדר...
מיד תפסתי את עצמי ותיקנתי:
"בעצם אל תפסיקי לחלום לעולם, אחרת איך תדעי לאן את רוצה להגיע?"

היא חייכה בביישנות הידועה שלה בשילוב מבט של... "מי את ומה עשית לאמא שלי?!
מאיפה נחתת עליי עכשיו?!

אז עצרנו לכמה דקות בודדות ועשינו עבודה בגישת יזמות קשובה.
הסברתי לה:
לחוסר הסבלנות שלי אין קשר לחלומות ולפיזוזים שלך, סליחה. לא רציתי לפגוע.
התכוונתי להגיד, שאני רוצה שנארגן את הבית כמה שיותר מהר כדי שישאר זמן לנוח יחד בשבת נינוחה ורגועה.

למהר- כדי לעצור ולקבל את החופש שלי.
זו תנועה טבעית שלי שגדלתי איתה- לתוכה.
אני לא "עצבנית" אני מזרזת ודוחקת את מה שמפריע מרכזת אותו בזמן קצוב- אני מארגנת.
זה שלי- לא שלה.

התנועה הטבעית שלה זה לרחף -
כדי לקבל מבט על ולעשות סדר-
היא לא "חולמנית" "איטית" -
היא מסדרת הכל במגירות בתוך הראש ואחר כך מסדרת בחוץ.

ההבנה הזו הלא שיפוטית- המחבקת עשתה לשתינו שקט ובעיקר שלום ביננו ולכל אחת עם עצמה.

גישת היזמות הקשובה שהוכשרתי אליה לאחרונה אצל Einat Doron המופלאה מחברת את הנקודות במערכות יחסים בכל תחומי החיים ולא רק בעסקים.

מוזמנות לחוות איתי את “המסע ליזמות נשית – מחלום לפעולה”
ליווי אישי לזיהוי היזמת שבפנים דרך חיבור לצרכים הרגשיים ולתנועה הטבעית.
מיועדת לנשים עצמאיות ושכירות המבקשות לדייק כיוון מקצועי ואישי, לפעול מתוך אותנטיות ולשלב בין ביטוי נשי לבין עשייה בעולם הקריירה.

27/12/2025

הנפש ומערכת היחסים שלה עם היקום,
כמו מים על אבן...

באבנים שפגשתי אתמול על החוף היה חור מדויק, מעוגל, מפוסל.
נמלאתי פליאה מהטבע וכח ההתמדה שלו.
מה רבו מעשיך ה'.

תוצאה של חיכוך מתמשך,
גלים מזיזים חול ואבנים קטנות שפוגעים שוב ושוב בסלע,
כמו נייר שיוף טבעי.
אם יש נקודה חלשה היא תישחק מהר יותר ותהפוך לחור.
למה זה נראה כמו חור מושלם?
כי האבן התגלגלה הרבה זמן.
כל סיבוב בים עיגל עוד קצת את הפתח, עד שנוצרה צורה כמעט פיסולית.

מה הים עושה?
הוא לא שובר את האבן.
הוא לא מתנפל עליה.
הוא פשוט פוגש אותה שוב ושוב,
באותו המקום, עם אותו מלח ובאותה סבלנות.

והחור?
הוא לא נוצר מפגיעה אחת גדולה,
אלא מהתמסרות חוזרת לנקודה חלשה.
לא החלק החזק נשחק
דווקא המקום הרך, הפגיע, זה שלא היה דחוס מספיק מלכתחילה.

ואז קורה משהו מעניין..
האבן לא נעלמת.
היא משנה צורה.
החוסר הופך להיות הצורה שלה.

ובנפש, כמו הים
פגיעות שלא קיבלה הקשבה בזמן
לא נעלמת.
היא מפוסלת.
או כחור, או כמעבר.
הים לא יוצר סדק, הוא יוצר פתחים.

מה שלא קיבל מענה, קיבל צורה.

26/12/2025

להתרחק על מנת להתקרב לעצמי
Self-medication

בכולנו קיימים צרכים רגשיים עמוקים.
חלקם נענים וחלקם פחות
כשצורך רגשי אינו מקבל מענה
הוא יחמוד אותו בדרך אחרת, בד"כ כואבת...

החלטתי לתת מענה לצורך הרגשי שלי בחופש ותנועה החוצה.

הצטרפתי לעבודה שבה אני גומעת מרחקים בהנאה, נהנית מהדרך מהנופים מהמוזיקה,
עוצרת להריח את הפרחים ולחבק חברים,
אך בפיקים קצרים- סופ"ש,
מתחברת לאנשים, תומכת, מלמדת, מעצבת, מנחה, יוצרת בחלק הכייפי של החיים, טיולים סדנאות ופעילויות חברתיות.

בעבר, כשלא העמקתי בצורך ולא הקשבתי לו, מצאתי את עצמי מסתכלת החוצה על אחרים שמגשימים ונהנים מהחיים ורק אני לא....
מתקבלת למקומות עבודה מתסכלים,
מתחברת לאנשים הלא מדויקים לי...

התוצאה- תסכול גדול, מבוכה, עצב, תקיעות.

עכשיו,
הצורך נענה.
אני רגועה.
שבת שלום ❤️🥂🍾

01/12/2025

אני חשפנית !!!

חשפנית של רגשות
חשפנית של כאב ושמחה
חשפנית של הלב.
אצלי הכל על השולחן.

מאז ילדותי זוכרת את עצמי
לתקופה אילמת, מופנמת
וכשתקופה זו הסתיימה, התפרצות הר געש.
בכל הזדמנות,
אומרת את מה שאחרים לא העזו לחשוב/ לומר

עד היום נשארה בי הצעקה של הילדה שצועקת "המלך הוא עירום"
הילדה שרואה ומרגישה
דרך הפילטרים, המסכות, החיוכים
את האמת
כמו שהיא
עירומה
חשופה.

בסל הכוחות שלי יש את היכולת לראות מעבר למיסוך
לתקשר עם נשמות גבוהות
לגעת בלבם של אחרים דרך הלב שלי.
לגעת באמת הכי עמוקה.

היום אני בוחרת להעלות את התדר עם המנטרה הזו....
עוצמת עיניים ורוקדת עם ידיים על הלב.

מוגש כשירות אוהב לציבור....

https://youtu.be/zplNDzGo8qE?si=aRBySOwzl3dABwEr

I am paid to exist, abundance on my list
Every breath that I take is the proof of my gift
What I seek, seeks me back, every dream's on track
I am light, I am whole, all abundance flows back
I align with the flow, every seed that I plant, it will grow
I am guided, supported, by the light I've embodied
I walk fearless and steady, my path is for glory
My heart, heart is the story

Time is my ally, the present, my gold
Every truth I embody turns to riches untold
From the silence I rise, from the stillness I see
All I need, all I ask, flows with ease into me
I breathe in, I receive
I breathe out, I believe
I am here, I am blessed, I exist, I possess

30/11/2025

"אמא, את עדיין עצובה?"
לפני כמה ימים, חיבקה אותי ושאלה בזהירות,
כאילו מבקשת לעצמה לדעת שהכל בחיים עובר ומהר.

"כן, עניתי לה, אני עדיין עצובה".
לא מסתירה, לא מכחישה, לא מעדנת.
לא מתביישת. בוכה. כואבת.
זו פרידה מאהוב, הלב נשבר שוב.
למה ואיך? זה בכלל לא חשוב.

הדפוס הישן – הכחשה - היה דוחף אותי להתעלם
להמשיך קדימה, כאילו כלום לא קרה.
עסקים כרגיל, בבית ובעבודה. להטביע את עצמי בעיסוקים לרב.
הלאה, לדבר הבא.
ניתוק רגשי.

הדפוס החדש- האומץ שבפגיעות - שוהה, מתבוננת.
נותנת מקום, זמן ומרחב, משתפת, כותבת.
נשארת בכאב עד שיתפוגג.
חיבור רגשי.

"אז מה עושים?" שואלת ולא מרפה, מלטפת את תלתליי
"מתי זה יעבור לך?"
"אני רוצה שתחייכי, שתחזרי".

ילדתי, אני משיבה,
זו דרכו של עולם
היקום שולח אלינו שיעורים בדמות אנשים ומפגשים
סוערים ומרגשים כדי שנתפתח ונחכים
כדי שנרגיש את הכל מהכל
לפעמים המפגשים לא נעימים
ואת הלב מפלחים
וכשהם יוצאים מחיינו, שיעור חשוב משאירים.
את הכאב אנחנו לא מעלימים.
פשוט מרגישים.
תארי לך, ללא רגש בכלל, איך החיים היו נראים
ועל מה היינו מוותרים....