07/08/2025
כשאני יושבת לחפש שיר על החלילית
הראש כמעט ולא נוכח.
הוא מתבונן אך לא לוקח פיקוד.
הידיים כמו זזות מעצמן,
איתות בבטן פנימה, בסרעפת, בכתפיים,
מסמן לעלות או לרדת, ימינה או שמאלה.
משהו בתוך הגוף שלי מושך לכאן או לכאן.
כך בחיפוש מנגינה,
כך בטיפול במגע,
כך ביצירת סדנה.
אני מניחה יד על הכתף והמטופלת עוצמת את עיניה. משהו מבקש לנוע אל עבר הברכיים, מבקש שם מגע. מניחה את ידי ויש חיבור, הגוף מבקש להתמסר, שם.. הברכיים כמו מתמלאות והגוף מבקש להמשיך, לנוע, שמאלה, ימינה, אל עבר כפות הרגליים,
בעדינות יותר,
עם כוונה חדשה..
כן, כאן זה התו.
ממשיכה במגע בנקודה זו,
הראש שלי אומר - "כבר הרבה זמן את כאן, אולי תעברי הלאה?",
אבל הגוף שלה מסמן לי להשאר,
ואני נשארת.
היא אומרת, כן בדיוק, שם משהו נרפה.
ואני בתוכי מחייכת
וסומכת עוד קצת על המשיכה שבין הצלילים.
הראש אומר - ״כדי ליצור סדנה - פשוט תחשבי מה כבר לא עשיתם ותעשי.״
אבל הגוף אומר - לא לא, בואי נרגיש את הקבוצה, בואי תזרמי״
אז אני זורמת
מדמיינת את הקבוצה,
עוברת אחת אחת בכןונה,
ועל התדר של הקבוצה.
והידיים כמו נעות מעצמן, עמ 38, כן.
נתחיל על המבט של הנמלה.
הכי כאן ועכשיו אבל גם מתקדם.
זו קבוצה שאפשר להתחיל איתה עם העמוקים.
ואחרי נשתף בקבוצה. מפגש עיניים להרגיש יחד.
ומה אחרי? אני שואלת
מדפדפת בספר - רואה את התרגיל על ציור הרגשות. כן כן אני מרגישה בגוף. זה זה. עמ 127 אני כןתבת. ״אבל איך זה קשור?״ אומר הראש. והגוף עונה - בסוף תראי את הקשר. תני לך לזרום. ואני זורמת.
ליצור סדנה מתוך האינטואיציה זה דבר חדש לי. גם לטפל ברפלקסולוגיה היה חדש לי לפני 12 שנה, גם להתחיל לנגן על חלילית היה חדש לי לפני 18 שנה.
יש באנרגיה הזו, ביצירה: בתנועה בין הצלילים, בין הגופים, בין הדפים,
מקום בו הספק יכול רגע לנוח,
לפנות מקום לידיעה של ההווה.
אומרת תודה על רגעים שכאלו 3>
שיהיה המשך שבוע טוב מלא ברגעים של התמלאות
