01/03/2025
משתפת כאן טקסט שכתבתי לפני כמעט 3 חודשים... הוא קצת אישי, לכן לקח לי זמן לפני שהרגשתי נכון לשתף אותו כאן. אז כמו תמיד, משגרת...
**
מאז מהשביעי באוקטובר, אני מדליקה נרות בכל כניסת שבת... הקפדתי על זה בכל מקום שבו שהייתי בו, בחו"ל, בקמפינג עם הילדים, בכל כניסת שבת. הרגשתי שיש בעוצמת המילים, בחיבור למסורת הנשית כח שיכול לעשות טוב בעולם הזה, כשהכל כל כך הפוך וקשה. אני מתפללת גם עבור החטופים שישבו לביתם, עבור החיילים שישובו לשלום וגם עבור הפצועים שיתאוששו ויתחזקו.... הרגשתי שאין ביכולתי לעשות יותר מאשר להתפלל בכוונה מלאה.
*
מהשביעי באוקטובר, אני תוהה איפה אני יכולה לתת... למספר חודשים הייתי אמא שורדת, עם שלושה ילדים, בעל במילואים ומלא פחדים... ואז החיים וסוג של שגרה, אבל בבטן כל הזמן השאלה איפה ומה אני יכולה לתת... כשאסתכל לאחור, מה אספר לעצמי שעשיתי בימים המטורפים האלה... והייתה לי תשובה, והטמנתי אותה כל פעם מחדש. אני הרי מרפאה בעיסוק, אני עוסקת בשיקום, יש לי ניסיון וידע וזה הדבר שלי לימים האלה, אבל לחזור לשירות הציבורי? הרי הייתי שם ועזבתי... כי התנאים והשכר וכל מה שהרגשתי וכבר לא רציתי עוד. אבל זה הדבר שלי, וזה מה שאני יודעת.
*
ובנתיים, החיים והסוג של שגרה... והגיעה לפתחי הזדמנות שזימנתי לעצמי כבר המון זמן, השתלבתי בחברת סטרטאפ, במקום מושלם, אנשים מהממים, משרדים במקום הטוב בעולם, מכונת קפה משוכללת וארוחות בוקר מבתי הקפה הטובים ביותר בתל אביב... עולם אחר, שפה חדשה, הכל כל כך שונה מכל מה שאני מכירה ומעניין, מסקרן וגם מאתגר ומציף לעיתים, התמודדויות אחרות לגמרי. וככה 7 חודשים אני הולכת כמו בארץ אחרת, עם שפה, אנשים, מנהגים שונים כל כך ומסקרנים, ולעיתים אני כמו חייזרית או דג שהגיע מאקווריום אחר ולומדת לשחות במים חדשים, לתקשר, לנוע... וזה היה מאתגר ומפתח וכל כך אחר, זה לא קל לאתגר סבלנות...
*
אבל בפנים פנימה, הקולות ממשיכים ולא מרפים... "את צריכה לעשות את הדבר שלך ועכשיו זה הזמן", והקולות בבטן היו חזקים מהראש, ושחררתי את המסע שלי ויצאתי להרפתקה חדשה ישנה, וכך הגעתי/חזרתי למחלקת השיקום בבית החולים (במקביל עם עבודתי כעצמאית).
*
לפני שבועיים התחלתי לעבוד במחלקת שיקום 'חוזרים לחיים' בתל השומר. מחלקת השיקום של החיילים והחיילות שנפצעו במלחמה הקשה הזו. כבר שבועיים אני פוגשת אנשים צעירים מאוד, כאלה שבעיניים שלהם אפשר לראות את המסע העמוק שעברו, כמו גם את הכאב, המשקל והחיים שישנם לצד הקושי שבמוגבלות הנראית וזו השקופה.
**
היום קראתי שוב את התפילה בעת הדלקת הנרות, ופתאום הרגשתי שהמילים שאני קוראת הן אחרות, התפילה היא לא רק תפילה, אלה גם עשייה ולתפילה יש כח והשפעה על המציאות גם בדרכים שאינן מובנות תמיד.
