10/02/2024
אני כל כך אוהבת ידיים... כנראה לא סתם הפכתי למרפאה בעיסוק 😊
וגם בישול אני אוהבת, ולאפות.... ובכלל המטבח זה סיפור אהבה.
אז הפעם, אספר סיפור שמתחיל אצל מטופלת אחת ומסתיים אצל מטופל אחר ואיך יצרתי מעגל בין מטופלי, שעשה לי ממש שמח בלב ובבטן.
מ' היא מטופלת חדשה... ביתה טלפנה אלי לפני כשבועיים, וביקשה להתחיל טיפול ריפוי בעיסוק לאימה, המתמודדת עם ירידה קוגניטיבית. מבחינתה הזמן עצר מלכת, בכל פעם ששואלים אותה לתאריך, היא עונה: "יום שישי ה-6.10" (בליבי חשבתי שכולנו כך, או מייחלים לכך). תחומי ההשתתפות של אימה מצומצמים מאוד, לרוב בבית, בוהה בערוצי החדשות שעות רבות.
במפגש ההכרות הראשון, ניסיתי לאתר תחומי עינין, תחביבים בעבר ובהווה, אך לא הצלחתי יותר מדי. כששאלתי על התפקידים (תחומי האחריות שלה) שלה בעבר ובהווה הבנתי שמדובר בבלבוסטה רצינית ובשלנית מעולה מן השורה הראשונה, אך בשנים האחרונות אינה מבשלת ונעזרת במטפלת ובני המשפחה.
הצעתי לבשל יחד בטיפול הבא, ולהפתעתי נענתי בחיוב... אגלה לכם סוד, כשהחיבור בין הטיפול בריפוי בעיסוק למטבח קורה, אין מאושרת ממני.
כעבור שבוע נפגשנו שוב, על השולחן מצרכים לעוגיות ריפא מרוקאיות... דבר ראשון, ביקשתי ממ' את המתכון, מתוך זכרונה החלה לדלות כמויות ומצרכים (אחר כך גיליתי שלידיים יש זכרון אחר ומדויק הרבה יותר).
המצרכים נכנסו לקערה בזה אחר זה, הידיים ערבבו, לשו, רידדו, היא קישטה את הבצק בכלי מיוחד ממרוקו וקרצה את העוגיות באמצעות חותכן, באופן כל כך מדויק וסימטרי שלא יכולתי שלא להתפעל. הצלחתי לראות והסכימה איתי ביתה, כי מדובר באישה מאוד פדנטית ומקצוענית (מסתבר שהיא אחראית על אפיית המתוקים לכל החינות והאירועים המשפחתיים). את העוגיות הכנסנו לתנור ואני נאלצתי ללכת, ולא הספקתי לטעום ☹.
באותו היום ביקרתי אצל מטופל אחר, ושיתפתי אותו בסיפור האפייה אצל מ'... ושנינו יחד התלהבנו, כל אחד מנקודת מבטו ויחד הוא הצטער איתי שלא זכיתי לאכול מהעוגיות. וכך חלפו הימים... בסוף אותו השבוע שנפגשנו שוב, אותו מטופל שאל אותי שוב על אותן עוגיות, וכמה חבל שלא הספקתי לטעום... ואז הפתיע ואמר, שהשיח על העוגיות עורר גם את החשק שלו, והוא פנה לאימו המבוגרת מאוד, שאפתה ושלחה קופסה מלאה בעוגיות ריפא מרוקאיות אורגינליות... הוא שלף את הקופסא, ומיותר לציין את החיוך הענק שנפרש על פני ועל פניו. החיבור הזה מאוד ריגש אותי, הוא יצר הנעה לפעולה במעגל הראשון שהוא מטופליי ובאופן עקיף גם בבני משפחתם. בנוסף לעוגיות, התבשלו עוד כל כך הרבה מרכיבים – חברתיים, רגשיים, מוטוריים, קוגניטיביים.
בקיצור יש לי את העבודה הטובה בעולם!!
***
אז מה בין בישול וריפוי בעיסוק?
יש כל כך הרבה יתרונות בבישול... פעולת הבישול באופן קונקרטי כוללת הכנת ארוחה וטיפול במצרכים. ובאופן הרחב יותר: ביצוע קניות, תכנון ארוחות, ניידות בסביבת הקהילה, שימוש בכסף, פנאי, השתתפות חברתית, אכילה וטיפול באחר.
'use it or lose it' -
זהו אחד מעקרונות הגמישות המוחית (neuroplasticity) – אנו זקוקים לגירוי קוגניטיבי ופיזי יומי, בכדי למנוע ירידה ביכולות שלנו עם הזמן, במיוחד כאשר אנו מתבגרים. התפקוד הגופני והמוחי, מגיבים במיוחד לאתגרים. אפילו משימות יומיומיות קטנות כמו בישול וטיפול עצמי, יכולות לספק גירוי פיזי וקוגניטיבי שיעזור לשמור על היכולות התפקודיות שלנו. כל תהליך איסוף והכנת המזון, מייצר גרייה קוגניטיבית הכוללת פתרון בעיות, התארגנות, תכנון, גמישות, ביצוע בקרה, קשב ועוד. בנוסף, לגרייה מוטורית הכוללת: מוטוריקה עדינה/ גסה, סיבולת, ניידות, כח ועוד... וכמובן ההשפעה הרגשית הכוללת: תחושת מסוגלות, ביטחון עצמי, שיפור במצב הרוח ועוד. שימו לב כמה החוויה הרגשית הייתה נוכחת, הזיכרונות, התפקידים, הריח, הטעם...
לערך ומשמעות יש מקום משמעותי בעבודת המרפאה בעיסוק, ולכן התערבות טיפולית ממוקדת אדם מאפשרת לחקור את גורמי המוטיבציה ולמנף אותם לטובת קידום תפקוד והשתתפות.
שבוע טוב! ובשורות טובות!
מיכל
