30/04/2025
ביום הזיכרון הזה – הלב שלנו עם המשפחות, עם הפצועים, עם החטופים. ועם כל מי שכואב.
יום הזיכרון מביא איתו כאב עמוק. עבור משפחות שכולות, אבל גם עבור רבים אחרים – הלב מתכווץ, הדמעות קרובות, הזיכרונות מציפים. השנה, כשהמלחמה עדיין בעיצומה, וישנם עדיין נעדרים וחטופים, הקושי מתחדד ומורגש כמעט בכל בית.
כמרכז טיפולי, אנחנו פוגשים בימים האלה הרבה כאב, בלבול, תחושת חוסר שליטה וגם תחושת אשמה – על זה שאני ממשיך לחיות, לצחוק, או סתם לתפקד כשאחרים מתמודדים עם אובדן בלתי נתפס.
חשוב לנו להגיד בקול: כל רגש שעולה הוא לגיטימי.
גם קהות. גם כעס. גם בכי בלתי נשלט. גם שתיקה.
ההתמודדות עם אובדן – פתאומי או מתמשך – היא לא תהליך קווי, ואין דרך אחת "נכונה" לכאוב.
בגישות מהגל השלישי של ה-CBT, אנחנו עובדים עם כלים שמאפשרים לפגוש את הכאב בלי להילחם בו, ולהחזיק בו לצד המשך החיים. הנה כמה נקודות שאולי יכולות לעזור דווקא עכשיו:
לתת מקום לרגש – בלי לשפוט אותו. לפעמים די רק לשים לב למה שאני מרגיש/ה כרגע, לקחת נשימה, ולומר לעצמי: "זה הגיוני שקשה לי. אני עובר/ת משהו כבד."
מיינדפולנס קטן באמצע היום: לעצור לרגע, להרגיש את הגוף, להקשיב לנשימה, ולהניח לכל מה שעולה להיות – גם אם זה כאב, בלבול או ריק.
קבלה רדיקלית: לא לוותר, אלא להסכים לראות – זה מה שיש כרגע. המציאות הזו קשה, מורכבת, מטלטלת – והיא כאן. הקבלה לא מרפאת את הכאב, אבל לעיתים היא מפחיתה את המאבק בו.
חיבור למה שחשוב לי – דווקא עכשיו: מה הערכים שלי? איך אני יכול/ה לכבד את מי שאיננו – לא רק בטקס, אלא גם בבחירה איך לחיות?
תיקוף: כשאתם שומעים מישהו אומר "היה לי יום קשה", אל תמהרו לתקן או לעודד. לפעמים הכי מדויק זה פשוט לומר: "ברור. זה באמת קשה." וגם לעצמכם מותר לומר את זה.
היום הזה נושא איתו כאב גדול – אבל גם עדות לאהבה, לחיים שהיו, לקשרים שלא נקטעים גם כשהלב נשבר.
ביום כזה, ובכל יום – אנחנו כאן. בשביל להקשיב. בשביל להכיל. ובשביל לזכור.
מרחב - המקום לטיפול CBT
פייסבוק- https://bit.ly/3TuJb2c
אתר- Merhavcbt.co.il
להצטרפות לקבוצה השקטה שלנו- לקבלת ידע, כלים טיפוליים ועדכונים: https://chat.whatsapp.com/GWSdluz13FwHXBrakfxGm1
