13/02/2025
מכירים את זה שהילד (גם הצעירים מבינהם...)עונים לכם "לא בא לי", ואז גם מוסיפים חיוך כזה שמצליח להוציא אתכם משלוותכם???
אז אם זה קורה לכם, תדעו שהוא הצליח! זה בדיוק מה שהוא ניסה להשיג. אבל למה? למה שהילד ירצה להכעיס אותנו.
ובכן.... זה לא שהוא באמת רוצה להכעיס אתכם, הוא פשוט רוצה עכשיו תשומת לב והוא הספיק להבין איך הוא ישיג אותה כאן ועכשיו.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל חשוב להבין שאם זהו דפוס התנהגות זה בטח לא יעלם בבת אחת ועכשיו מוטלת עליכם המשימה להזכיר לילדכם שתשומת לב ניתן להשיג בדרכים רבות. חובת ההוכחה היא במעשים ולא בדיבורים.
אז מה אני מציעה?
החל מהיום נסו להתבונן על ילדכם ולראות מה הן החוזקות שלו, ובמהלך היום יום התחילו לחזק אותו על דברים חיוביים שהוא עושה וספרו לו איך זה גורם לכם להרגיש. חשוב שהאמירות שלכם יהיו מאוד ממוקדות ומפורטות לדוגמא: "כשאתה עוזר לי לאסוף את הצעצועים זה משמח אותי ומפנה לי זמן לדברים אחרים", "איזה ילד בוגר ואחראי אתה, זה ממש משמח אותי לראות שאתה דואג לאסוף את הצעצועים אחרי משחק" ועוד...
אמירות כאלה עוזרות לילד להבין מה הן ההתנהגויות המצופות ממנו. אז נכון, יכול להיות שעדיין תפגשו את החיוך עם האמירה "לא בא לי" גם לאחר מכן, אבל אז חשוב להציב גבול ברור שאומר: "אתה לא יכול להוציא צעצוע/משחק נוסף עד שלא תסיים לאסוף" ואז.... כפי שכבר הסברתי באחד הפוסטים הקודמים שלי, אז חייבים לעמוד באמירה שלכם ולא לאפשר לו להוציא צעצוע נוסף. חשוב מאוד שתסבירו לילד בנימה אסרטיבית אבל לא מטיפה או כועסת "זה הכלל שלנו בבית, אני מבינה את הכעס והתסכול שלך (שככל הנראה יתלווה לגבול שהוצב לו), אבל עד שלא תאסוף לא נוכל להוציא משחק חדש", והכי חשוב אל תכנסו איתו לויכוח. אמרתם את שלכם.... זהו! הוא מנסה בכל זאת להוציא משחק, גשו אליו, קחו את המשחק וחזרו על הכלל - בלי צעקות.
והכי חשוב!!!! אל תאספו אחריו - כי... אולי זו גם סיבה מספיק טובה לומר לכם אחר כך "לא בא לי!!!"
