06/10/2025
שנתיים.
שנתיים שאנחנו נושמים את הכאב, הצער והגעגוע שלא מרפה. בכל רגע, יום ושעה.
שנתיים שבהן הלב שלנו שבור ואנחנו מנסים ללמוד בכל יום מחדש איך לחיות לצד מה שלא ניתן יהיה לשנות.
ובתוך השנתיים האלה למדנו
שלא חייבים לעבור את הדרך הזאת לבד. אנחנו מחזיקים ידיים זה לזה ברגעים שהאדמה רועדת, בוכים יחד כשאין מילים, ונושמים יחד בתוך תהומות הכאב.
בתוך הימים הקשים האלה גילינו שוב ושוב כמה כוח יש בריפוי משותף – כמה החיבוק, ההקשבה, והעיניים שמבינות אותך מבלי שתצטרך להסביר הם תרופה אמיתית ללב.
ביחד אנחנו נופלים.
וביחד אנחנו קמים.
ביחד נשברים.
וביחד מדביקים את הרסיסים זה לזה בחזרה.
לעולם לא נשכח אתכם
תמיד נצעד לאור הצוואות הבלתי כתובות שהשארתם לנו -
להמשיך לחיות.
לרקוד.
לעשות דברים טובים.
להתאחד.
ולאהוב. לאהוב. לאהוב.
אנחנו שולחים תפילות עמוקות לחזרתם של כל החטופים הביתה.
