25/11/2020
בשבועות הראשונים בתואר באוסטרליה לא הצלחתי להבין מילה, אני זוכרת שעמדתי מול מוכר בחנות וביקשתי ממנו שיחזור על מה שהוא אמר כמה פעמים ובסוף הוא פשוט סימן לי ללכת אחריו כי לא הבנתי מילה.
ובשיעורים זה היה עוד יותר גרוע לכו תבינו מילים לטיניות במבטא אוסטרלי, הכי גרוע היה פרופסור ביל וינצנזינו, שהוא בעל מבטא מאוד כבר, פספסתי כל כך הרבה עד שהצלחתי להבין אותו.
אבל אחרי כמה זמן המוח שלי למד לפרש את האותות שבעבר היו ג'יבריש, בדיוק כמו שילד לומד שפה חדשה ו"אוסטרלית" הפכה להיות שפה שאני שולטת בה ולא מבדילה בינה לבין אנגלית אחרת.
גם בתוך הגוף שלנו, למרות שאנחנו חיים אתו דיי הרבה זמן, אנחנו יכולים להתקשות להבין את האותות שלו, השפה של הגוף.
תחשבו על תינוק שבוכה, אצלו אנחנו רואים רק את הבכי אבל אנחנו יודעים שהמצוקה שלו יכולה להיות המון דברים- הוא עיי, הוא רעב, החיתול שלו לא נקי, כואבת לו הבטן ועוד מיליון אפשרויות.
גם אצלנו אנחנו לפעמים לא יודעים להבדיל בין האותות.
אני רעב יכול להיות גם אני עייף, אני משועמם, אני עצוב, או אני פגוע.
אני עייף יכול להיות גם אני משועמם, אני לא רוצה להיות כאן, אני מרגיש שלא רואים אותי, או אני לא מקדיש מספיק זמן לעצמי.
זה נכון גם לכאב, אני כואב יכול להיות גם אני מפחד שמשהו יקרה לי, אני לא זז מספיק, אני שמעתי שזה מסוכן, או אני תקוע בחיים וצריך סיבה מספיק טובה לעשות שינוי.
לא כל אני רעב אומר ללכת למקרר, ולא כל אני עייף אומר להיכנס למיטה, כך גם לא כל אני כואב אומר – אני עושה לעצמי נזק.
ללמוד את הזהות ולהבין את הניואנסים של כאב זה חלק מהעבודה בשחרור מכאב. לפעמים בהתחלה צריך עזרה חיצונית לדעת לפרש נכון את התחושות, מתי כאב אומר להפסיק, מתי כאב אומר להמשיך, מתי כאב אומר אני מפחד, ומתי הוא אומר פשוט תזוז קצת בכיסא.
ובהמשך, כמו בכל שפה חדשה, אפשר ללמוד להבין אותה שוטף.
