23/12/2025
הפוסט הזה נולד מתוך כאב. כאב על דברים שאני כמהה להם ועדיין לא הגיעו, כאב על שריטות ופגיעות שחוויתי בילדות, ועל ההסתבכויות שלי עם עצמי בהווה. כאב על חוסר ההבנה שלי, על השאלה 'למה?' שלא תמיד אני מוצאת לה תשובה. כאב על ימים שמרגישים מבוזבזים וריקים ועל הזמן שלא עוצר..
אני לומדת תוך כדי כל זה להישאר עם עצמי, עם הילדה הפנימית שבי, המתוקה והטהורה, ולא לנטוש אותה שוב כמו בעבר. אני לומדת להיות נוכחת איתה במה שיש כרגע, במה שאני מרגישה בלב ובגוף, ובעיקר בלי להסיק מהכאב ומהחוסר שאני חווה מסקנות על הערך שלי. לא לברוח לנחמות שטחיות בסגנון של 'הכל לטובה', 'גם זה יעבור', 'לא נורא, שטויות'. גם אם האמונה אומרת שהכל קורה לטובתי העליונה ובהשגחה פרטית מאת הבורא, לרוב אני לא באמת מבינה את הסיבה למה אני עוברת את מה שאני עוברת, וזה עצמו הרבה פעמים מבלבל ויכול להסיט מהדרך.
אני לומדת שהדברים על פי רוב הם פשוטים, ורק בני האדם, כולל אני עצמי לפעמים, נוטים לסבך אותם שלא לצורך. אני שומעת בתוכי משהו שקורא לי לחזור לפשטות, לבראשיתיות של הכל, למקור, לאיך שהכל היה לפני שהתחיל להסתבך, לחזור לשמחה הפשוטה ולתמימות של הילדה שבי. מאמינה שאמצא שם מענה להרבה שאלות וספקות, גם אם לא באופן שחשבתי, ומכל מקום בטוח שאמצא שם שקט ורוגע.
'ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע, ומותר, ומותר לאהוב'💜
מזמינה את מי שמזדהה ומתחבר/ת לעקוב אחרי הדף שלי, אשמח גם לקרוא תגובות.
