דנה וינטר מטפלת רגשית באמצעות ספורט ותנועה לילדים, נוער ומשפחות קשב

  • Home
  • Israel
  • Netanya
  • דנה וינטר מטפלת רגשית באמצעות ספורט ותנועה לילדים, נוער ומשפחות קשב

דנה וינטר מטפלת רגשית באמצעות ספורט ותנועה לילדים, נוער ומשפחות קשב פסיכולוגית של הספורט ומטפלת רגשית לילדים, נוער, ספורטאים ומשפחות קשב "כשספורט ונפגש נפגשים"

בתנועה, במשחק, בקשב ובלב – נולד מרחב אחר.
מקום שמאפשר לילדים, נוער, משפחות וספורטאים עם הפרעת קשב לא רק להתמודד – אלא להתבלט.
לא משנה איזה ספורט אפגוש בדרך, אדע לזהות ולהשתמש בכלים הרגשיים והמנטליים.
לא משנה מי המטופל/ת שלי, אדע למצוא את התנועה המתאימה רגשית עבורם.

שמי דנה ואני מתמחה בקישור בין עולם הספורט והעולם הרגשי - לכל אדם, בכל ספורט.

22/09/2025
שנה עברית חדשה, סבב נוסף של חגים.משפחות בטירוף של ההכנות לחג הקרוב, ראש השנה.ואני חושבת על הילדים המתקשים לשבת בשקט או ל...
20/09/2025

שנה עברית חדשה, סבב נוסף של חגים.
משפחות בטירוף של ההכנות לחג הקרוב, ראש השנה.
ואני חושבת על הילדים המתקשים לשבת בשקט או להתרכז בזמן הברכות והארוחה, ההורים במתח מתמיד, עיניהם תמיד על הילד, מנסים לזהות סימנים, המשפחה המורחבת שלא באמת מבינה ש"זו לא בעיית משמעת" ושופטת בשקט.

ב"מדריך לחגים למשפחות עם הפרעת קשב" אני משתפת טיפים וטכניקות שעזרו למשפחות רבות בקליניקה שלי להפוך את החגים מאירוע מלחיץ לחוויה נעימה יותר.

עכשיו דמיינו: משפחות מגיעות לארוחת החג מוכנות. הילד עם הפרעת הקשב משתלב בצורה טובה יותר. ההורים נהנים משיחות במקום להיות עסוקים בהרגעה וריסון. כולם מצליחים לאכול בנחת. פחות התפרצויות, פחות תסכול, יותר חוויות חיוביות.

לקבלת המדריך ללא עלות, השיבו "אני" בתגובות או שלחו לי הודעה פרטית.

הספורט בשבילי הוא כמו הקפה הטוב של הבוקר, רק כזה שההשפעה שלו נמשכת הרבה יותר ובלי קפאין. אחרי חצי שעה של תנועה, המוח שלי...
16/09/2025

הספורט בשבילי הוא כמו הקפה הטוב של הבוקר, רק כזה שההשפעה שלו נמשכת הרבה יותר ובלי קפאין.

אחרי חצי שעה של תנועה, המוח שלי פשוט עובד טוב יותר. הדחיינות? פחות מציקה. הפוקוס? חד יותר. האנרגיה? בשפע.

כשאנשים שואלים איך אני דוחסת ספורט ללוח הזמנים העמוס שלי, אני אומרת: "זה כמו להכניס צחצוח שיניים ליום". זה חשוב לבריאות פיזית והמנטלית שלי וזה נהיה חלק מהשגרה. אם יש יום מטורף במיוחד... אז אעשה פחות דקות במקום שעה, אבל זה תמיד שם.

בסופו של יום, הספורט לא לוקח ממני זמן, הוא נותן לי אותו בחזרה, באיכות הרבה יותר טובה.

רוצה להפוך את הספורט לחלק מהחיים שלך?
להתחיל בקטן, להיות עקבי, לשים ביומן.
ולזכור שגם 10 דקות ביום זה יותר טוב מאימון "מושלם" שאף פעם לא קורה.
הגוף כבר יגיד לך תודה, והראש?
הוא יהיה הראשון לשים לב להבדל.

להיות פסיכולוגית של הספורט זו לא רק עבודה עם ספורטאים, אני גם עוזרת לאנשים להכניס לחיים שלהם את ספורט ולשפר את אורח החיים שלהם.

כשאני קופצת למים, אני תמיד חושבת: "למה דווקא שחייה? מה יש בקטע הרטוב הזה שכל כך מושך אותנו, בעלי הפרעת הקשב?"אני יודעת א...
10/09/2025

כשאני קופצת למים, אני תמיד חושבת: "למה דווקא שחייה? מה יש בקטע הרטוב הזה שכל כך מושך אותנו, בעלי הפרעת הקשב?"

אני יודעת את התשובה לגלות?

אז הנה הגילוי המרעיש (תחזיקו חזק, לא תצטרכו מצופים) טה דם דם
זה לא רק הכושר, ולא רק השקט מגירויים והסחות דעת, וגם לא רק האפשרות לשיר בראש בלי שאף אחד ישמע אתכם מזייפים. זה בעיקר האיזון המושלם בין "אני רוצה להיות אנשים" לבין "תעזבו אותי בשקט, בבקשה".

בספורט קבוצתי, אתם יודעים, זה בום-בום-בום: דיבורים לפני, צעקות תוך כדי, וסיכומי משחק ארוכים שאחרי. כל הזמן ביחד.

בשחייה, נפגשים לפני אומרים שלום, לפעמים גם נפגשים לכמה רגעים על הקיר בין סטים ואז שוחים בנתיבים מקבילים.
רואים את החברים, מרגישים חלק מקהילה. אבל כל אחד בבועה הפרטית שלו. אפשר לשלוח חיוך, אפשר להנהן בראש, אבל אף אחד לא מצפה מכם לנהל דיון פילוסופי על עתיד הכלכלה העולמית תוך כדי חתירה.

המים הם וסת רגשי טבעי.

הם מורידים את הווליום לרעשי הרקע החברתיים, מאפשרים לנו להתמקד בקצב שלנו, בנשימה שלנו, במחשבות שלנו, בלי הלחץ הבלתי פוסק של "מה אני צריך להגיד עכשיו?" או "האם אני מספיק מעורב?"
פתאום, יש מקום גם וגם.

ספרו לי, מהי הפעילות שלכם או של הילדים שלכם שמורידה את הווליום במוח ומאפשרת לכם גם להיות יחד וגם עם עצמכם/ן?

"יש ימים שאני מרגישה כאילו אני בשדה קרב" סיפרה לי אמא לבן בכיתה ד' עם ADHD. "אבל אתמול קרה משהו שונה. במקום הדרמה הרגילה...
08/09/2025

"יש ימים שאני מרגישה כאילו אני בשדה קרב" סיפרה לי אמא לבן בכיתה ד' עם ADHD. "אבל אתמול קרה משהו שונה. במקום הדרמה הרגילה של 'תשב כבר להכין שיעורים', החלטנו לבנות רוטינה קבועה שתעזור לו וגם לי לנהל את היום רגוע יותר".

הילד לא הפך לפתע לתלמיד מצטיין. אבל לראשונה, הם סיימו את היום בלי דמעות שלו וגם שלה.

אין פתרונות קסם לחיים עם ADHD. אבל המחקרים העדכניים ביותר מראים: הורים שמצליחים להפחית מתח ולבנות עצמאות משתמשים ברוטינות.
לא כמערכת נוקשה, אלא כמפת דרכים מותאמת אישית.

במאמר המלא שלי תגלו:

* למה רוטינות עובדות? הקשר בין רוטינות ויכולת ההתארגנות של ילדים עם ADHD
* 4 רוטינות ספציפיות לשעות הקשות ביותר: בוקר, שיעורי בית, שעת השינה ומשמעת
* תוכנית הדרגתית להטמעת רוטינות.

כהורים לילדים עם ADHD, אתם ראויים לפתרונות אמיתיים.
רוטינות אינן הפתרון המושלם אלא הן חלק מסך הדברים שאפשר לעשות כדי להקל על הילדים ועליכם.

למאמר המלא

רוטינות: המפתח להצלחה עבור ילדים ונוער עם הפרעת קשב. ילדים ונוער עם הפרעת קשב זקוקים לרוטינות כדי לשגשג.

המלאי מוכן לתחילת השנה ❤️תנועה זה לא רק ברגליים אלא גם בידיים 😉
01/09/2025

המלאי מוכן לתחילת השנה ❤️

תנועה זה לא רק ברגליים אלא גם בידיים 😉

"נתחיל את ספטמבר ונראה איך נתקדם, מקווה שיהיה טוב" אמרה אימא.אני מניחה שאתם מכירים את התחושה הזו שמגיעה עם ספטמבר, במיוח...
29/08/2025

"נתחיל את ספטמבר ונראה איך נתקדם, מקווה שיהיה טוב" אמרה אימא.

אני מניחה שאתם מכירים את התחושה הזו שמגיעה עם ספטמבר, במיוחד כשיש ילד/ת קשב בבית. בטוחה שזה חודש שמגיע עם ציפייה גדולה, אבל גם עם לא מעט חששות ואתגרים שאנחנו פוגשים שוב ושוב.
אחרי חופש גדול, עם ימים ארוכים וגמישות, הילדים שלנו חוזרים למסגרות מחייבות, ללוחות זמנים צפופים ולדרישות לימודיות וחברתיות שהולכות וגוברות. עבור ילדי קשב, המעבר הזה הוא קשה, זה יכול להרגיש כמו להיות בים סוער.
זו משימה יומיומית של ניווט בים שמשתנה ללא הרף. הילד שלכם, הספינה הרגישה הזו, מנסה נואשות להתמודד עם זרמים חזקים, עם דרישות חדשות שמרגישות כמו סלעים תת ימיים, ועם רעשים שמטלטלים את הסיפון הפנימי שלו. וזה יכול לבוא לידי ביטוי רגשי ובחוסר ויסות: התפרצויות זעם קטנות, בכי בלתי מוסבר ששובר את הלב, תסכול אינסופי משיעורי הבית, או התנגדות עיקשת לכל מה שאמור לעזור.
אתם רוצים רק לעזור, אבל מרגישים שאתם נשאבים יחד איתם לתוך מערבולת של רגשות.
חשוב לי שתדעו דבר אחד: אתם ממש לא לבד בזה. וזו ממש לא "התנהגות מרגיזה". התגובות האלה, גם כשהן קשות ומתישות, הן בעצם אותות מצוקה. דרכו של הילד שלכם לומר "אני מוצף, קשה לי להתמודד". הוא לא מנסה להרגיז אתכם, הוא פשוט זקוק למישהו שיאיר לו את הדרך בתוך הסערה הפנימית והחיצונית.
האמת היא שהפתרון נמצא בשינוי קל בפרספקטיבה שלנו כהורים. להיות המגדלור שלהם, אותו עמוד איתן, מפיץ אור, שיעזור להם לנווט בבטחה דרך הגלים הסוערים.

אז איך אפשר להיות המגדלור הזה? הנה כמה צעדים ראשונים, קטנים אך משמעותיים, שיכולים לעשות הבדל גדול:
1. הכירו ותקפו את הרגש: נסו לשקף את מה שאתם רואים וחשים: "אני רואה שקשה לך עכשיו, שאתה ממש מתוסכל מהשיעורים האלה." עצם ההכרה בתחושה שלהם, ללא שיפוט, היא כמו עוגן בלב הסערה.
2. קחו נשימה עמוקה יחד איתם: זכרו, זו תקופה, זה תהליך. לפני שאתם מגיבים מתוך עייפות, קחו נשימה עמוקה. תנו לעצמכם רגע להבין שהם לא נגדכם, אלא קושי פנימי שלהם.
3. התמקדו בקשר, לא ב"תיקון": כשהסערה משתוללת, הקשר שלכם הוא החבל שמחזיק אותם. הקשיבו באמת, חבקו, תנו תחושת ביטחון. תזכרו שהם זקוקים לכם יציבים ורגועים, יותר מכל דבר אחר.

יש מצב שהחודש הקרוב יהיה מאתגר, אבל אני מאמינה שאתם חזקים מספיק כדי להיות המגדלור שהילדים שלכם זקוקים לו. כל רגע של הבנה, של סבלנות, של אור שאתם מאירים, הוא ניצחון קטן ומשמעותי, שבונה את הדרך לרוגע גדול יותר.

אם אתם מרגישים שאתם רוצים להעמיק, לקבל עוד כלים פרקטיים ומוכחים שיעזרו לכם ולילדכם לצלוח את התקופה הזו ברוגע יחסי, אני מזמינה אתכם להמשיך לעקוב.

כמו כן ניתן לקבל איתי שיחת התייעצות ללא תשלום.

לפני שנתיים, איבדנו את ארתור הכלב שלנו. אמרתי לעצמי זהו מעכשיו אני עם שני כלבים בלבד. ואז קרה הבלתי נמנע…החלטנו להיות מש...
27/08/2025

לפני שנתיים, איבדנו את ארתור הכלב שלנו. אמרתי לעצמי זהו מעכשיו אני עם שני כלבים בלבד.
ואז קרה הבלתי נמנע…החלטנו להיות משפחת אומנה וכלבה אחת פשוט שבתה את ליבי. עיניים חומות עמוקות ניבטו אליי. לא סתם מבט, אלא כזה שחודר ישר ללב. ללא מילים, נאלה אמרה לי: "אני רוצה להישאר כאן איתך".

נאלה, לואי וסופי הפכו למורי החיים החשובים ביותר שלי בכל הנוגע לחברות אמיתית.

כשאני חוזרת הביתה לפעמים שבורה מכאב, אני יכולה לבכות מול נאלה מבלי להרגיש שאני צריכה "להתאפס". היא פשוט יושבת לצדי, מניחה ראש על ברכיי, ונמצאת שם לנחם ברגע הכאב שלי.

בעולם של הסחות דעת והודעות ווטסאפ, לולה מעולם לא "בדקה את הטלפון" באמצע שיחה. כשאני מדברת אליה, כל כולה מרוכזת בי. האוזניים זקופות, העיניים ממוקדות, כאילו המילים שלי הן הדבר החשוב ביותר בעולם.

אחרי יום עבודה מתיש, הטקס הפשוט של לצאת לסיבוב ערב הופך לחגיגה בעיניה. היא לימדה אותי שהשמחה האמיתית אינה בהישגים גדולים, אלא בלהיות נוכחים ברגעים קטנים יחד.

ככל שאני מתבוננת בהתנהגות של הכלבים שלי, כך ראיתי את היחסים האנושיים שלי. חברויות שחשבתי שהן עמוקות התבררו כשטחיות; קשרים שהיו תלויים בנסיבות ולא בחיבור אמיתי.

אז אני שואלת אותך, ביום הכלב הבינלאומי:

האם אנחנו באמת שמחים לראות את חברינו בכל פעם, או שזה תלוי במצב הרוח שלנו?
האם אנחנו מקבלים אותם כפי שהם, או שאנחנו שופטים אותם על התנהגותם, מראם, והישגיהם?
האם אנחנו נשארים נאמנים כשהם עוברים תקופות קשות, או שאנחנו מתרחקים כי "זה יותר מדי"?

ומעל הכל…איך ייתכן שבעולם שכולנו כמהים בו לחיבור אמיתי, עדיין יש כל כך הרבה כלבים נטושים? יצורים שכל מהותם היא מתן אהבה בלתי מותנית?

אולי הפעולה האמיתית ביום הכלב אינה רק לחבק את הכלב שלנו חזק יותר (למרות שזה תמיד רעיון טוב), אלא להתחייב להביא יותר מהחכמה הכלבית ליחסים האנושיים שלנו.

ואם אתם שוקלים להכניס חבר חדש לחייכם – זכרו שבעמותות ברחבי הארץ מחכות אלפי נשמות כמו נאלה, לאוי וסופי שמוכנים ללמד אתכם את השיעור החשוב ביותר על חברות שתקבלו אי פעם.

"כשאת רוצה, את יכולה." משפט שנועד להרים, אך בפועל מרסק. הורים רבים מאמינים שאם ילד/ת הקשב שלהם מצליח במשהו שהוא אוהב (מש...
26/08/2025

"כשאת רוצה, את יכולה."
משפט שנועד להרים, אך בפועל מרסק.

הורים רבים מאמינים שאם ילד/ת הקשב שלהם מצליח במשהו שהוא אוהב (משחק מחשב, תחביב מסוים), אז הוא פשוט "לא רוצה מספיק" להצליח במשימות אחרות (שיעורי בית, סידור החדר).

האמת היא שזה לא עניין של רצון.
הפרעת קשב היא הפרעה בוויסות קשב, לא ברצון.
היכולת שלהם ל"רצות" ולהתמיד במשימות שאינן מתגמלות באופן מיידי או שאינן מעניינות אותם, שונה מהיכולת של ילדים ללא קשב.
הם צריכים גירויים חזקים יותר, תגמולים חיצוניים, ומבנה שיעזור להם להתחיל ולהתמיד.

כשאנחנו אומרים להם "כשאת רוצה, את יכולה", אנחנו למעשה מאשימים אותם בעצלות או בחוסר מוטיבציה, וגורמים להם להרגיש פגומים.

במקום זאת, נסו לומר:
"אני יודעת שזה מאתגר עבורך עכשיו. בוא נחשוב ביחד מה יכול לעזור לך להתחיל/להתקדם? אולי נחלק את זה לחלקים קטנים יותר? אולי נעשה הפסקה קצרה אחרי כל חלק?"

למה זה עובד? אתם מבינים את הקושי, לא מבטלים אותו.
אתם מחפשים פתרונות יצירתיים יחד איתו, ומלמדים אותו אסטרטגיות התמודדות במקום להטיח בו ביקורת.

קריאה לפעולה:
רוצים ללמוד איך לבנות סביבה תומכת ומעודדת לילד הקשב שלכם ולקבל עוד טיפים ולהיות חלק מקהילה תומכת?
רשמו קשב בתגובות ואשלח קישור להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ שלי

בואו וגלו איך להפוך את האתגר להזדמנות!

25/08/2025

זה קשוח! וזה קורה לי ברגע זה!!

"תפסיקי כבר לקפוץ ולהיכנס לדברים של אחרים!"המשפט הזה פגש אותי לראשונה בכיתה ו', כשהמורה השתיקה אותי לפני כל הכיתה. הרגשת...
24/08/2025

"תפסיקי כבר לקפוץ ולהיכנס לדברים של אחרים!"

המשפט הזה פגש אותי לראשונה בכיתה ו', כשהמורה השתיקה אותי לפני כל הכיתה. הרגשתי את הפנים שלי בוערות מבושה ואת הלב שלי מתכווץ. למה אני לא יכולה להיות פשוט נורמלית?

רק בגיל מאוחר יותר כשנכנסתי לעולם הפרעת הקשב, הבנתי: המחשבות שלי תמיד דהרו כמו רכבת אקספרס. כשרעיון מגיע, הוא בוער בי כל כך חזק שלהחזיק אותו בפנים כואב פיזית. אלה לא "תירוצים", זו הפרעת קשב. זה המוח שלי.

כשמישהו אומר "תשלטי בעצמך", הוא לא רואה את הפער העצום בין הכוונות שלי לבין היכולת. לא רואה את שעות הבכי בחדר סגור אחרי עוד יום של כישלון חברתי.

במקום זאת, אפשר לומר: "אני רואה שיש לך הרבה לתרום לשיחה. בואי נמצא סימן מוסכם שיעזור לך למצוא את הרגע הנכון."

אם גם את מכירה את התחושה הזו של להיות "יותר מדי", את לא לבד. המוח המיוחד שלך הוא גם מקור לכוחות יוצאי דופן. אני כבר הפסקתי להתנצל על מי שאני, ואת?

Address

Netanya

Opening Hours

Monday 09:00 - 20:00
Tuesday 09:00 - 20:00
Wednesday 09:00 - 20:00
Thursday 09:00 - 20:00
Sunday 09:00 - 20:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when דנה וינטר מטפלת רגשית באמצעות ספורט ותנועה לילדים, נוער ומשפחות קשב posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to דנה וינטר מטפלת רגשית באמצעות ספורט ותנועה לילדים, נוער ומשפחות קשב:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram