דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט

  • Home
  • Israel
  • Netanya
  • דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט

דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט "כשספורט ונפש מתחברים"

פסיכולוגית של הספורט 🎓
מלווה ספורטאים, ילדים, נוער ומשפחות עם ADHD ו ASD להעלאת מסוגלות אישית ופריצת גבולות.
מנחת קבוצות לכישורים חברתיים דרך תנועה 🤹 ספורטאית בנשמה, מטפלת מהלב ❤️
דברו איתי 👇 בתנועה, במשחק, בקשב ובלב נולד מרחב אחר.
מקום שמאפשר לילדים, נוער, משפחות וספורטאים עם הפרעת קשב לא רק להתמודד אלא להתבלט.
לא משנה איזה ספורט אפגוש בדרך, אדע לזהות ולהשתמש בכלים הרגשיים והמנטליים.
לא משנה מ

י המטופל/ת שלי, אדע למצוא את התנועה המתאימה רגשית עבורם.

שמי דנה ואני מתמחה בקישור בין עולם הספורט והעולם הרגשי לכל אדם, בכל ספורט.

03/05/2026
03/05/2026

רצת היום? #ריצה #בריאות #פסיכולוגיה

"איזה עוד לחץ אתם מכירים מעבר ללחץ בתחרות?" שאלתי את הנוער בהרצאה.בדרך כלל כשאנחנו חושבים על לחץ, אנחנו חושבים על מבחן א...
30/04/2026

"איזה עוד לחץ אתם מכירים מעבר ללחץ בתחרות?" שאלתי את הנוער בהרצאה.
בדרך כלל כשאנחנו חושבים על לחץ, אנחנו חושבים על מבחן או תחרות חשובים.
אבל יש סוג אחד של לחץ שמשפיע עלינו לא פחות, ולפעמים הרבה יותר!
לחץ חברתי.

לחץ חברתי הוא לחץ לכל דבר!
לחץ חברתי הוא סוג של לחץ ביצוע.
לחץ הוא חוסר איזון בין הדרישות של המציאות לבין המשאבים שיש לנו. כשכולם מסתכלים עלינו, הציפיות של הסביבה והפחד משיפוט הופכים לדרישה גבוהה מאיתנו, במיוחד עם אתם בני ובנות נוער.
אם אנחנו לא מאמינים שיש לנו מספיק משאבים (ביטחון עצמי או תמיכה) כדי לעמוד מולם, אנחנו נכנסים ללחץ שלילי, שמוביל לחרדה, שפוגעת לנו בקבלת ההחלטות.

מה קורה לנו כשצופים בנו?
כשאנשים מסתכלים עלינו, רמת העוררות בגוף עולה. זה יכול לעבוד לשני כיוונים:
הקלה חברתית: אם המשימה קלה לנו, הקהל יכול דווקא לגרום לנו להצטיין.
עכבה חברתית: אם המשימה מורכבת או שאנחנו ממש מפחדים ממה שיגידו עלינו, הביצוע שלנו יירד.

האם אי פעם הרגשתם שקשה לכם לבחור משהו רק כי כולם צעקו והסתכלו עליכם?
זה בדיוק הקונפליקט בין מה שנכון לנו לבין הפחד מרושם שלילי.

איך לוקחים את השליטה בחזרה?
בדיוק כמו בספורט.
מתחילים בעבודה על המשאבים האישיים שלי
מי אני? מה הערכים והחוזקות שלי?

מיקוד שליטה פנימי: תזכירו לעצמכם שהקהל יכול לצעוק או לשפוט, אבל היד שמבצעת את הפעולה היא שלכם. בסופו של דבר, ההחלטה היא שלכם בלבד, ואתם אלה שתצטרכו לחיות איתה.

עצירה ונשימה: כשהלחץ החברתי מתחיל לסגור עליכם, קחו כמה נשימות עמוקות ושימו סימן שאלה על ההחלטה שלכם. האם היא מקדמת אתכם או להיפך? הנשימה מאפשרת למוח לעצור לרגע ולגוף להרגיע את עצמו מהפחד וזה מאפשר לקבל החלטה נכונה.

לבחור את המעודדים שלכם: גם אם ממש בא לכם להיות חלק מהחבורה המקובלת, תבדקו האם הם קבוצה שהלחץ שלהם דוחף אתכם להשתפר או כזה שמוריד אתכם למטה ולא מאפשר לכם להיות מי שאתם.

זכרו: בדיוק כמו בתחרות, כך גם בחיים, השליטה על ההחלטות שלכם, בידיים שלכם.

26/04/2026

זה נגיש, אפשר לעשות את זה בלי ציוד רק לקום וללכת, אז מה עוצר אותך?
#פסיכולוגיה #ספורט #הצלחה #בריאות

שיחות מהסאונה | פרק 6 ממה את מפחדת?פתחתי את הדלת והיא נעמדה מולי"תזהרי, יש שם גברים" אמרה לי בקול מזהיר.הסתכלתי עליה עם ...
26/04/2026

שיחות מהסאונה | פרק 6
ממה את מפחדת?

פתחתי את הדלת והיא נעמדה מולי
"תזהרי, יש שם גברים" אמרה לי בקול מזהיר.
הסתכלתי עליה עם פרצוף של סימן שאלה אחד גדול.
בראש התרוצצו לי מחשבות "למה היא מתכוונת, לא מבינה מה היא אומרת לי, למה עליי להיזהר מהגברים שנמצאים שם? הרי אני כל הזמן שם..."
לא הגבתי.
עמדתי שנייה וחצי ליד הדלת נכנסתי לסאונה.
המחשבות ובעיקר השאלות עדיין התרוצצו.
למה אני אמורה להיזהר מגברים?
האם היא התכוונה שהם יכולים לפגוע בי?
האמת, יכולה להבין אותה.
ובאותה נשימה להגיד שעצוב לי שהיא מרגישה שהיא לא יכולה להיות חופשיה ומשוחררת, ולהיות דרוכה להיות ליד גברים.
בשעורים האחרונים שהעברתי (בפסיכולוגיה של הספורט) דיברנו על חרדה ופחד. על כמה מהפחדים שלנו הם באמת רציונליים, וכמה מהם הם בגלל חוסר ודאות או כי הסביבה גורמת לנו לפחד?
לפעמים הזהירות היא מנגנון הגנה, ולפעמים היא מחסום שמונע מאיתנו פשוט להיות, להתקדם קדימה ולהשיג את מה שאנחנו רוצים.
מתי אנחנו הנשים, מפסיקות לראות גברים ומתחילות לראות רק איומים?
בנושא הזה (של הגברים) יצאתי מהסאונה בלי תשובות.
אולי לך יש תשובה?

שיחות מהסאונה | פרק 5: החלום שלנו, המסלול שלהם.האימון נגמר. יצאתי מהמים, זרקתי עליי מגבת ותפסתי את התיק."בואי נקשקש בסאו...
23/04/2026

שיחות מהסאונה | פרק 5:
החלום שלנו, המסלול שלהם.

האימון נגמר. יצאתי מהמים, זרקתי עליי מגבת ותפסתי את התיק.
"בואי נקשקש בסאונה," הוא אמר לי. "נפגש שם," עניתי.

התיישבנו. הוא התחיל לדבר על השחייה שלו: "אני שוחה 25 מטר בקושי, מגיע לקיר ונגמר לי האוויר". משם השיחה עברה לאגודות השחייה באזור, ואז הוא הגיע לבת שלו. הוא סיפר שהיא פחות התחברה למשמעת הנוקשה של השחייה התחרותית, למרות שהוא ממש רצה שהיא תתמיד.
"זה העניין," אמרתי לו בין האדים "שזה אנחנו ההורים רוצים, לא בטוח שזה מה שהילדים רוצים. אין לי ספק שאם היא הייתה אוהבת את זה, היא הייתה מוצאת את הדרך להתמיד גם כשקשה".
אנחנו ההורים (וגם אני ביניהם!) רוצים שהילדים שלנו יגשימו את החלומות שלנו. אני יכולה להעיד על עצמי כמה רציתי שהבת הקטנה שלי תהיה שחיינית (יש לה את כל הנתונים).
אבל זה לא עובד ככה.
כדי שילד יצמח, יתפתח ויגשים את עצמו, זה חייב להגיע מהמקום שלו. ממה שחשוב לו.
התפקיד שלנו: לתמוך, לא לנהל.
נכון, לא תמיד הם יודעים מה הם רוצים. לפעמים ייקח להם זמן להבין, וזה בדיוק העניין זה התפקיד שלהם להבין.
התפקיד שלנו כהורים?
לאהוב אותם ללא תנאים.
להיות שם כדי לתמוך ולתת כלים.
לשמור את העצות והפתרונות לעצמנו אלא אם התבקשנו אחרת.
כשילד בוחר את הדרך שלו, הוא לומד להכיר את עצמו. הוא לומד להתנהל מתוך משברים כי המטרה היא שלו, לא של אבא או אמא. כשאנחנו משחררים את הציפיות שלנו, אנחנו נותנים להם את היכולת להיות הגיבורים של הסיפור של עצמם.
בפעם הבאה שאתם מנסים "לדחוף" אותם למסלול רק כי חבל על הכישרון או כל דבר אחר כמו הרבה חברים.
תשאלו את עצמכם: של מי החלום הזה?

בכל פעם שאני מדברת עם ספורטאים על חוסן מנטלי, אני מדברת על היכולת להמשיך לדחוף קדימה גם כשקשה, על המשמעת העצמית והדבקות ...
20/04/2026

בכל פעם שאני מדברת עם ספורטאים על חוסן מנטלי, אני מדברת על היכולת להמשיך לדחוף קדימה גם כשקשה, על המשמעת העצמית והדבקות במטרה. אותם ערכים היו גם אצל הגיבורים שלנו, אלו שחייהם נגדעו בשדה הקרב או בפעולות האיבה.

עבור רבים מהנופלים, הספורט לא היה רק תחביב, הוא היה דרך חיים.
הוא היה המקום שבו הם למדו לנצח, להפסיד, ולעבוד כצוות.

היום, אני בוחרת לזכור
אני זוכרת את הלוחמים והלוחמות.
את הערכים שהובילו אותם בספורט ובשדה הקרב.
הנחישות, החברות, ההתמדה, הגאווה, והיכולת להתעלות מעל הקושי הפיזי והמנטלי למען מטרה גדולה יותר.

הנופלים לימדו אותנו את השיעור הכי חשוב על הקרבה ועל המשכיות.

חללי מלחמת "חרבות ברזל" (2023-2024)
רועי נגרי (28): שחקן כדורעף, נפל בהגנה על קיבוץ בארי.
ירין פלד (20): חובשת ושחקנית כדורעף, נפלה בעת מילוי תפקידה.
איתי כהן (22): לוחם ביחידת יהלום ושחקן מכבי רחובות בכדורסל, נפל בקרב בקיבוץ עלומים.
מעיין עידן (18): שחקנית כדורעף, נרצחה בקיבוץ נחל עוז.
ליאור אסולין (43): כדורגלן עבר בכיר ששיחק בקבוצות רבות בליגת העל והביא גביע היסטורי לבני סכנין. נרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר.
סרן איתי כהן (22): כדורסלן במכבי רחובות ולוחם ביחידת יהלום, נפל בקרב בקיבוץ עלומים ב-7 באוקטובר.
רב"ט קאמיי אחיאל (18): לוחמת סנפיר ושחיינית, נהרגו בפעילות מבצעית במרחב הימי בצפון.

חללי טבח אולימפיאדת מינכן (1972)
11 ספורטאים ומאמנים מחברי המשלחת הישראלית נרצחו על ידי מחבלים:
משה וינברג (מאמן היאבקות).
יוסף רומנו (מרים משקולות).
דוד ברגר (מרים משקולות).
זאב פרידמן (מרים משקולות).
יוסף גוטפרוינד (שופט היאבקות).
אליעזר חלפין (מתאבק).
אנדרה שפיצר (מאמן סייף).
עמיצור שפירא (מאמן אתלטיקה).
קהת שור (מאמן קליעה).
מרק סלבין (מתאבק).
יעקב שפרינגר (שופט הרמת משקולות).

מלחמת יום הכיפורים (1973)
יצחק (הוכלה) הוכמן: כדורסלן מצטיין באליצור תל אביב והפועל חולון, זומן לסגל נבחרת ישראל לפני המלחמה שבה נפל.
רס"ן איתן רותם: הקים את קבוצת הכדורעף של הפועל גינוסר והיה שחקן פעיל בה. נפל כמילואימניק בשריון בסיני.
רב"ט מוטלה סדן: שחקן כדורעף בהפועל בית זרע שהעפילה לליגה הבכירה. נפל כלוחם צנחנים במילואים.
סרן דוד גלזר: שחקן כדורסל באליצור טירת צבי. נפל בקרב בסיני ועוטר לאחר מותו בעיטור המופת.

מלחמת השחרור (1948): עשרה שחיינים ממרכז "מכבי" (בעיקר מאגודת ברית מכבים עתיד) שנפלו בקרבות. לזכרם נוסדה תחרות "מפעל העשרה".

יהי זכרם ברוך 🕯️

19/04/2026

תמשיכו לעשות מה שעושה לכם טוב ❤️
מה שאחרים חושבים? לא מעניין

שיחות מהסאונה | פרק 4: בין קונבציונלי לטבעי האמת? חשבתי שאשב לי היום לבד. וישר המחשבות על מה אכתוב לכם? על השקט?והנה שני...
19/04/2026

שיחות מהסאונה | פרק 4:
בין קונבציונלי לטבעי

האמת? חשבתי שאשב לי היום לבד.
וישר המחשבות על מה אכתוב לכם? על השקט?
והנה שני מתאמנים חמודים שכמעט לא דיברו עברית נכנסו וישר אחריהם נכנסה אישה והתחלנו לדבר.

לא יודעת איך הגענו לזה, התחלנו לדבר על רפואה טבעית מול קונבנציונלית.
סיפרתי לה שאני משתמשת לשיער ולגוף רק במוצרים טבעיים, בלי כימיקלים. היא מיד נדלקה: "את חייבת לעקוב אחריו, הוא מדבר על ניקוי מבפנים של מחלות!".
עכשיו, אני לא מומחית לניקוי רעלים וגם לא רופאה, אבל אני מומחית גדולה להקשבה.
אני תמיד בודקת, ולא פוסלת שום דבר על הסף. אבל (ויש פה "אבל" גדול) אני קודם כל מקשיבה לגוף שלי.
כמו עם הפרעת קשב וכמו בגיל המעבר כשהטבעי מתחיל לגרום לי לתסכול כי הוא פשוט לא עושה את העבודה, אני לא נשארת לסבול בשם האידיאולוגיה.
אני אפנה לקונבנציונלי. אקח הורמונים, אקח ריטלין, אקח אטנט.
למה? כי הבריאות המנטלית שלי לא פחות חשובה מהכימיה בדם.
בשיחה שהייתה לי אחר כך עם הרוקחת בסופר-פארם, זה התחדד לי עוד יותר...
השילוב הוא המפתח. אפשר לשלב דיקור סיני עם תמיכה הורמונלית, אפשר לשלב טיפול רגשי עם תרופה.
העיקר שזה יעשה לנפש שלכם טוב!
אני רואה יותר מדי אנשים, נשים, הורים וילדים שסובלים כי הם מפחדים מהכימיקלים או כי הפחידו אותם בלי שום בסיס.
אל תעשו דברים רק כי הפחידו אתכם או כי זה נשמע נכון בטיקטוק/אינסטגרם/פייסבוק.
המטרה של כל האימונים, התזונה, התרופתי, הטבעי היא אחת: שתקומו בבוקר עם הרגשה טובה בגוף וחיוך על הפנים.
אם התהליך הטבעי שלכם גורם לכם לעצבים, תסכול וחוסר תפקוד, הוא כבר לא טבעי לנשמה שלכם. תהיו קשובים, תהיו גמישים, ותעשו מה שבאמת מאפשר לכם להתחיל את היום בטוב.

אז מה השילוב המנצח שלכם?

Address

Netanya

Opening Hours

Monday 09:00 - 20:00
Tuesday 09:00 - 20:00
Wednesday 09:00 - 20:00
Thursday 09:00 - 20:00
Sunday 09:00 - 20:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט:

Share