04/05/2025
איך שומרים על איזון בתקופה שבה שום דבר לא באמת יציב?
אני רוצה להתחיל בוידוי קטן: גם אני כמטפלת מוצאת את עצמי לא פעם בתוך מצבים של אי ודאות.
פעמים רבות חוויתי מערבולות רגשיות, כאלה שהמדרון שלהן הרגיש תלול מדי, כמעט בלתי אפשרי.
לקח לי זמן רב למצוא את הדרך לעצור, לייצב את הסנטר שלי ולמצוא את האמונה והחוסן הפנימי שלי, גם כשכל מה שסביבי מרגיש כאילו עומד להתמוטט.
השיעור הכי חשוב שלמדתי היה שדווקא בתוך חוסר הוודאות, יש מקום למצוא איזון פנימי.
השבועות האחרונים היו מטלטלים עבור רבים מאיתנו.. רק סיימנו לעבור את יום הזיכרון – יום כל כך עמוס ברגש, בזיכרונות, בכאב ובחיבורים שקטים בנינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסביבה — וכבר מצאנו את עצמנו שוב בתוך מציאות משתנה, שהשיא שלה היה ביטול חגיגות יום העצמאות עקב גל השריפות בהרי ירושלים ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ ועוד כותרת ארורה של "הותר לפרסום" לצד קיצוץ בשכר למורים, רופאים ובעצם..כל מי שמחזיק גם ככה בקושי במציאות הישראלית. כן, גם הבוקר...
זה לא עוד שינוי קל בלו"ז, זו טלטלה נוספת, בתוך רצף של טלטלות, שמכריחה אותנו שוב להתמודד עם שאלה אחת מהותית: איך שומרים על איזון נפשי, רגשי ומנטלי, כשהעולם סביבך רועד?
זה לא רק ביטול חג או עשן באוויר. עבור רבים, האירועים האלה מתחברים גם לאי ודאות אישית עמוקה יותר — בתוך זוגיות שמרגישה לא יציבה, בתוך מקום עבודה שהעתיד בו לא ברור, או כשפשוט אי אפשר לתכנן שום דבר בלי לחשוש שהוא יתבטל, יידחה או יתהפך.
רגש בתוך אי ודאות —
לא לדכא, להכיל
הדבר הראשון שכדאי לזכור הוא שזה לגיטימי להרגיש. עצב, תסכול, בלבול, תחושת ריק, כעס – כל אלו רגשות אנושיים.
בתקופות כאלה, יש מי שמרגיש שהוא חייב "להיות חזק", להמשיך לתפקד כרגיל, לדחוק הצידה את הכאב. אבל דווקא ההכרה ברגש – ההסכמה להרגיש אותו ולתת לו מקום – היא הצעד הראשון לאיזון אמיתי.
קשר זוגי בצל חוסר ודאות-
כשבחוץ סוער, הרבה פעמים הסערה מחלחלת גם פנימה אל תוך הקשר הזוגי. חשוב לדעת שזה טבעי. כשאחד מבני הזוג מוצף, או כשהתקשורת משתבשת, הדרך חזרה לאיזון עוברת דרך חמלה.
לשאול, להקשיב, ובעיקר – לא למהר "לפתור", אלא להיות נוכח. דווקא עכשיו, בנוכחות הפשוטה, הלא שיפוטית, יש ריפוי.
מה קורה כשאין ודאות גם בפרנסה?
כשהעתיד התעסוקתי לוט בערפל – כל שיחה על "איזון" נשמעת כמעט מנותקת. איך אפשר לדבר על שקט פנימי כשאין ביטחון כלכלי? כשבראש רק דאגה הישרדותית?
ובכל זאת, דווקא כאן יש מקום לעצירה. איזון הוא לא מותרות – הוא צורך. גם כשאין ודאות, אפשר ליצור עוגנים קטנים: שגרת בוקר פשוטה, זמן מוגדר לעצמך, שיחה שבועית עם מישהו שקרוב אליך. אלה הדברים שיכולים להיות לך קרקע זמנית, עד שהקרקע מתחת לרגליים תתייצב.
מה כן אפשר לעשות עכשיו?
מצאתי שעבורי, ליצור שגרה קטנה – גם אם מסביב הכל בוער, אפילו 10 דקות ביום של מדיטציה, הליכה או יומן רגשי עוזרים.
להרפות מהשליטה – לדעת שדווקא כשאי אפשר לשלוט, לא חייבים להילחם. מותר להיות. מותר לשהות באי הוודאות. והאמינו לי, לחולת שליטה כמוני, זה היה ה-שיעור!
להיעזר – חברים, משפחה, אנשי מקצוע – איזון לא בונים לבד. לא סתם, מרבית המחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על תמיכה רגשית מהסביבה הקרובה כמקור חשוב לפיתוח חוסן נפשי.
לאפשר לרגש לזרום – עצב, תסכול, פחד – ככל שתרגיש אותם, כך תוכל גם לשחרר אותם.
אני יודעת שאי ודאות יכולה להרגיש כמו מבוך אינסופי, כזה שאין לו סוף ברור. אבל מה שגיליתי בדרך הקשה הוא שלפעמים, רק כשאנחנו עוצרים ומרגישים את כל מה שאנחנו עוברות/ים, אפשר למצוא את הדרך קדימה.
הדרך לאיזון היא לא תמיד ברורה, לפעמים היא מורכבת, לפעמים היא נראית רחוקה מאוד, וזו לא קלישאה ריקה... זו המציאות.
אבל ברגעים האלה, כשהכול נראה כאוטי ומבולגן, אנחנו יכולות/ים למצוא את הכוח הפנימי שלנו להתמודד, לא מתוך שליטה, אלא מתוך קבלה של הרגע הזה.
אל תמהרו להפסיק להרגיש, אל תמהרו להילחם. לפעמים, כל מה שצריך זה פשוט להיות, להרגיש ולתת לעצמנו את הזמן להתייצב.
מקווה שעזרתי, גם אם מעט 🙏🏼🤍
