01/11/2023
ד״ר צליל שנקלר, רופאת ילדים בכירה במחלקת ילדים במרכז הרפואי וולפסון, התגייסה והגיעה לשטח עם תחילת האירועים, ד"ר שנקלר היא רופאת מילואים בגדוד נ"מ בחיל האוויר.
"התעוררתי בשבת בבוקר לקול האזעקות. עוד לא הבנתי מה קורה, ויצאתי למחלקת ילדים כי הייתי כוננת במחלקה.
תוך כדי ביקור הילדים המאושפזים התקבל עוד ועוד מידע על המתרחש, במקביל לאזעקות והובלת המטופלים למרחב המוגן. לקראת צהריי היום קיבלתי טלפון מהמג"ד, שהודיע שעליי להתייצב בהקדם האפשרי. התארגנתי בחטף, הסעתי את הכלבה שלי לאחי, ונסעתי לבסיס במהירות האפשרית. תוך כדי המשיכו להגיע ידיעות על הזוועות שמתרחשות, שהעצימו את החשש, אך גם את החשיבות שבהתייצבות לתת עזרה בשטח".
כשד"ר שנקלר הגיעה לבסיס, היא פגשה שם המוני חיילי מילואים בכל הגילים ומכל קצוות הארץ, חדורי מטרה ומוטיבציה להגן על הבית.
"ביום הראשון ללחימה, לפני שירדתי לגזרה, עמדנו כולנו צפופים במרחבים המוגנים תוך כדי הפצצות בלתי פוסקות, בניסיון להתארגן לקראת יציאה לשטח. בלט שם מולי חייל צעיר, שהשתחרר רק מספר חודשים לפני תחילת הלחימה, והתייצב ברגע שנקרא למילואים. הוא עמד מולי, רועד ומתנשם, וביקש חיבוק. ברגע הזה ממש, הבנתי את רוחב התפקיד והאחריות. פגיעות הנפש חזקה כפגיעות הגוף, וגם הן זקוקות לטיפול שוטף במהלך האירועים המטלטלים.
הצוות ואני, שכולל את נהג האמבולנס ושלושה חובשים, התארגנו על ציוד אישי ורפואי וירדנו לגזרת שדרות במטרה לתת מתן מענה רפואי ראשוני לכוחות הלוחמים בגזרה, במקביל לעזרה לחיילים באזור עם תרופות שגרה, ומענה ראשוני לפגועי חרדה.
הגעתי לשם לאחר הזעזוע הראשוני ופינוי הפצועים מהשטח, עם חרדה גדולה, ובאוויר קולות הפגזות ויירוטים. כל הזמן ליוותה אותנו התחושה שעלולים להגיע אלינו מחבלים בכל רגע והיו אירועים חוזרים של חשש ממחבלים וכניסה לכוננות, מסביבנו לוחמים ולחומות שמתפעלים את האירוע בצורה מעוררת התפעלות".
ד"ר שנקלר מספרת, כי לאורך כל התקופה מאז גיוסה, היא נחשפת לתרומה הגדולה של חיילים וחיילות בסדיר, חיילי מילואים, כוחות הביטחון ואזרחי המדינה.
"תחושת האחדות, האחווה, ההערכה והדאגה היא אין-סופית, ממלאת ועוזרת לנו לזכור למה אנחנו שם. כמובן שגם ברמה האישית, עם העזרה והתמיכה מהעורף, מהמשפחה ומחבריי לעבודה".
לכתבה המלאה בynet בתגובות ⬇️
ענת אנגל
Miri Ben-David Livi