28/01/2024
אוהב אותי? שים אותי במקום הראשון!
(דפוסים רעילים בזוגיות)
זה קרה כשאבא בחר לעבוד בסופ"ש במקום לשחק איתנו, כשההורים בחרו להמשיך בשיחה שלהם במקום להסתכל על הציור המופלא שלנו, כשאמא העדיפה לחסוך כסף ולא קנתה לנו את הצעצוע שרצינו.
בכל המקרים הללו הרגשנו שלא בוחרים בנו. הרגשנו שלא רואים אותנו ואת הצרכים שלנו. הרגשנו לא אהובים.
האירועים האלו גרמו לפצע. הפצע הזה הוליד בנו תשוקה עזה לאהבה בלעדית. רצון שיבחרו בנו, שיעדיפו אותנו, שישימו אותנו במקום ה 1 , מעל להכל ולכולם!
בכל פעם שבן הזוג ישים אותנו מעל לצורך אחר שלו אנחנו נרגיש חשובים, רצויים ואהובים. אנחנו נרגיש שסוף סוף רואים ומעריכים אותנו! ובכל פעם שלא, אנחנו נרגיש לא מוערכים. יתכן שנחוש אפילו תחושת בגידה וזעם!
זהו הרצון האינפנטילי. רצון שנולד בעקבות הפצע ושמשאיר אותנו במצב "ילדותי" גם בבגרותינו. זה מתבטא בעיקר באופן שבו אנחנו תובעים יחס ואהבה מבן הזוג.
באופן לא מודע אנחנו נרגיש שאם בן הזוג ישים אותנו מעל לכל דבר אחר בחייו הוא ירפא את הפצע שלנו ונוכל סוף סוף להיות מאושרים.
אבל בכל פעם שהוא "בוחר" בנו מעל לצרכיו/עקרונותיו/רצונו, תחושת הסיפוק היא רגעית בלבד משום שלא באמת טיפלנו בפצע. לכן אנחנו נמשיך למגנט את אותו המצב מתוך אותה תחושת חסך שוב ושוב.
בגלל חוק המשיכה אנחנו נמגנט ונתמגנט לאדם שישקף לנו את הפצע שלנו. יתכן שהאדם הזה לא יוכל אפילו למלא את הצרכים הבסיסיים שלנו, מסיבות שונות.
אנחנו נרצה לגרום דווקא לאדם הזה, שלא מתאים לו, שלא יכול או שלא פנוי רגשית- לבחור בנו!
אנחנו לא נימשך לאדם שיכול ומוכן באמת לתת לנו את מה שאנחנו צריכים מכל הלב כי אנחנו לא דומים לתדר הזה. אנחנו דומים לתדר של 'אני רוצה ואני לא מקבל', 'לא מגיע לי'.
דוגמאות: אישה שנמשכת לגבר נשוי מחכה בציפיה ליום שהוא יעזוב את אשתו ויבחר בה.
או אישה שבן זוגה אוהב לשחק כדורגל לא יהיה מוכן לוותר על "התחביב הרדוד שלו" למען בילוי איתה.
בכל פעם שהיא תצליח לגרום לו לבחור בה מעל לצרכים שלו או מעל לאדם אחר שהוא אוהב היא תרגיש תחושת סיפוק גדולה! רק אז היא תרגיש אהובה.
אבל האם זו אהבה?
כשאנחנו מכריחים את בן הזוג לבחור בין שני דברים שהוא אוהב אנחנו גורמים לו לוותר על חלק מהחיים שלו, חלק מהאושר שלו, חלק מעצמו. מה גם שבסופו של דבר בן הזוג עלול לפתח עוינות כלפינו ובצדק.
כשאנחנו באמת אוהבים מישהו אנחנו רוצים בטובתו. לא נרצה לגרום לו סבל. לא נרצה לגרום לו לבחור בינינו לבין דבר אחר שהוא אוהב וצריך כדי להיות מאושר.
איך נוכל לרפא את פצעי הילדות שלנו ולהפסיק לפגוע בבן הזוג?
בשלב הראשון ניקח אחריות על הרגשות שלנו ונפסיק להאשים את בן הזוג. בשלב השני נשב עם עצמנו למדיטציית התבוננות ורשות לרגשות הקשים. לכאב, לכעס ולחוסר האונים.
אנחנו נכנס לתוך הכאב בלי לברוח ממנו. נתבונן בו. נרגיש אותו ונרשה אותו. אז הכאב יהפוך לתובנה. התובנה הזו תכלול בתוכה את התשובה לאיך נוכל לקבל מענה לצרכינו מבלי לפגוע בבן הזוג.
רק אז תגיעו לרעיון לגבי פשרה טובה שבן הזוג יסכים לה, או שפתרון אחר יצוץ, בן הזוג פתאום יוכל להענות לבקשתכם או שהעניין פשוט לא יפריע לכם יותר. בגלל שהכאב שהיה בתוככם הותמר- הוא לא ימגנט יותר את הבעיה.
חברים, השבוע אני מעודדת אותכם לשים לב,
האם אתם דורשים מבן הזוג לוותר על משהו שהוא רוצה או אוהב למענכם?
בואו נרשה לבן הזוג שלנו להיות מאושר באמת ובואו נטפל בפצעי הילדות שלנו. למעננו ולמען אהובינו ❤❤