03/03/2024
בחרנו לקיים יום העיון בנושא רפואה מגדרית בתקופה מורכבת מאד. החללים הרבים, החטופים, הלחימה הבלתי פוסקת - כל אלו הפכו לשגרת בלהות שמלווה אותנו יום יום.
כשהתחלנו לארגן את הכנס עלתה השאלה - האם בכלל מתאים לקיים בימים קשים אלו, כשהתותחים רועמים, כשהעצב כה גדול, יום עיון שכזה? ואולי עדיף להשתיק את המוזות, לדחות את קיומו לימים רגועים יותר?
התשובה שלנו לשאלה הזאת היא חד משמעית -
מתאים ועוד איך! מפני שעבור המטופלים והמטופלות שלנו, רפואה מגדרית היא רפואה מצילת חיים. רפואה מגדרית איננה מותרות. היא איננה בגדר nice to have. במאבק של המטופלים שלנו, אין הפסקות אש. בעודם מושפעים כמו כולנו מהכאוס שמתחולל בחוץ, הם ממשיכים להלחם את המלחמה הפרטית שלהם. ותפקידנו הוא ללוות אותם, בעיתות מלחמה כבעיתות שלום.
יש הרואים במלחמה הזו מלחמת אור בחושך ולעומתם, יש המצליחים לראות בתווך הרבה גוונים של אפור. מבלי להכנס לפוליטיקה,אני חושבת שדבר אחד ברור לכולם - המלחמה שלנו היא גם על צביון. על ליברליות וקידמה מול קנאות דתית. על אנושיות מול שנאה ודה הומניזציה.
אנחנו רוצים לחיות במקום שמקבל שוני. מקום שמצליח להכיל את כל הצבעים של הקשת ולא נותן להם להבלע בחשכה.
רפואה מגדרית - היא ראיית האחר. ולכן, כשאנחנו מקיימים את הכנס הזה - שמאפשר לנו לשתף, ללמד ולהפיץ אותה - זה הנצחון הקטן שלנו.
היום הזה מוקדש לסיילם אילת, מטופלת אהובה שלנו, ציירת וקומיקסאית מחוננת, שנפלה בקרב אחר, הקרב עם מחלת הסרטן. יהי זכרה ברוך.
לרגל יום עיון בנושא רפואה מגדרית שהתקיים ביום שישי, הוצגה בלובי בניין סמי עופר תערוכה מציוריה של סיילם אילת, שנפטרה ממחלת הסרטן ב- 7.11.23.
סיילם היתה אישה טרנסג’נדרית, שהחלה בגיל 19 תהליך של התאמה מגדרית, אצל ד”ר איריס יעיש, מנהלת המרכז לבריאות טרנסג’נדרים במכון האנדוקריני במרכז הרפואי איכילוב.
משפחתה של סיילם ליוותה אותה ותמכה בה בתהליך ההתאמה המגדרית והגיעה איתה למפגשים במרפאה.
סיילם הייתה בשיא פריחתה כאשר אובחן אצלה סרטן נדיר ואלים, ממנו נפטרה.
סיילם היתה ציירת מחוננת עם עולם פנימי עשיר. במשך שנים היא ציירה ויצירותיה היפות מוצגות כעת בתערוכה בבית חולים איכילוב.
בתמונה; שלוש חברותיה של סיילם, אוחזות באחת מיצירותיה:
מימין לשמאל: ניקול סימה (21), דריה נודל (20) ואור כרמון (21).
חברתה ניקול מספרת: “מרגש להתבונן בתמונות ולראות את ההתפתחות האמנותית של סיילם ואת מי שהיא בתור בן אדם. הציורים מעוררים זכרונות כי גדלנו יחד והכרנו אותה כשהיא ציירה אותם”.
