01/06/2025
מחר, לפני 6 שנים, הפסקתי לעשן.
לא אשכח את הבוקר הזה. קפה כיפי של התעוררות במרפסת, עם הסיגריה. באמצע הסיגריה, עבר לי איזה שדר בכל הגוף שהמסר שלו היה - "אני לא מוכנה לקחת חרא מאף אחד ומשום דבר יותר".
התבוננתי בסיגריה ופתאום לעשן נראה לי הגיוני כמו לשתות אקונומיקה. הכוכבים כנראה התישרו. באמצע הסיגריה כיביתי. וזהו.
מאז ועד היום לא עלה בי אף לא חישקוק קל שבקלים לעשן.
שום תחליפים. חיה ומוקפת במעשנים. יש סיגריות בבית. אנשים מעשנים לידי והכל בסדר. רואה סצינות סיגריה פתייניות בטלויזיה ולא נדרכת להדליק אחת.
משהו קרה ברגע הזה של ההפסקה. משהו שהפך את ההפסקה לקלה, בלי תופעות גמילה בכלל, בלי געגוע ואפילו בלי סלידה מוגזמת מעישון לידי. אנסה להסביר מה נדמה לי שעזר לי לצאת מההתמכרות.
עישנתי מהצבא. קופסה עד שתיים ביום. האמת הפלירט התחיל כבר בחטיבה. בצבא הסיגריה נשאפה לריאות. בגיל 30 כמדומני, הפסקתי ל- 4 שנים. בקלות. את הקלות זקפתי ליכולות "על" שלי ולכן יום אחד במסיבה, הציעו לי סיגרייה עם הויסקי ואמרתי לעצמי - מה הבעיה, אני לא מכורה, הפסקתי בקלות אז קדימה סיגריה..
למחרת בבוקר קניתי קופסה.
ומאז עוד 20 שנה של עישון. עישון כבד.
אין מעשן שחושב שעישון זה כמו לאכול ירקות ירוקים, לעשות יוגה, לשאוף אוויר הרים. כל מעשן יודע שזה רעל אחושלוק... אבל מדחיק. כמובן שיש מלא היגדים כמו: לא רוצה להשמין, אנשים מתים מכל מיני סיבות, חוטפים סרטן ריאות גם בלי לעשן, אני מכירה מעשנים שחיו עד גיל 100... ועוד כאלה. נירמול לעישון. אינני שונה. אלו בדיוק הדברים שאמרתי לעצמי וכולנו אמרנו לעצמנו מיד אחרי התקפת שיעול מחניקה.
אלו מאיתנו שחושבים לעשות את הצעד הנכון ולהפסיק לעשן, הראש יתחיל עם היגדים עמוקים יותר, פחות מפורשים, בלחישות באוזן:
את לא תצליחי, איך תחיי בלי סיגריה, מה שווים החיים בלי הסיגריה, אין דרך להפרד מהתענוג הזה - רמ"ח איברייך מתנגדים ומוחים.
זו הסיגריה מדברת אליך.
אמת שיש להכיר בה - סיגריה מעצימה כל רגע! הקפה בבוקר, הדרינק על הבר, את האטרף במסיבה, הישיבה במרפסת אחרי האוכל, את העבודה היצירתית והמרוכזת מול המחשב, את הלעצור ולחשוב על משהו, ההתנתקות מהעבודה ל-5 דקות, השיחה העמוקה עם החברה שלך, הצחוקים והקשקשת עם החברים... וגם, הרגע שבו קיבלת תוצאה שלילית לבדיקת הממוגרפיה ואחרי שנשבעת שלא תעשני יותר, רצת להדליק 3 סיגריות ברצף. אני יכולה להמשיך את רשימת המכולת הזו, אבל הבנתם.
הנה ה- HACK - גזלייט.
סיגריה היא כמו החברה הכי קוליסטית בעולם, הבסטי, זו שאיתך בכל חוויה. מרימה את הרגע לריגוש, מגבירה אותו לרמה של "פאק אני חייה את החיים!" אבל לא רק בריגושים. היא מלווה צמודה ומנחמת כאת מכונסת, רגועה, מתאספת. היא זו שיושבת איתך עם דרינק בבר כדי שלא תהיי לבד, היא זו שמראה לעולם כמה את מיוחדת וסקסית. היא זו שאומרת לך - אני כאן כדי לעזור לך לחשוב, להבין, להתבטא, להרגע. אני איתך כשאת רותחת, כשאת צריכה להירגע, כשאת רוצה להישאר רגועה וכשאת בכיף שלך. אני צובעת לך את החיים בפלטה הכי רווייה ומסנוורת שיש. הי, אני אוהבת אותך, אני חולה עליך, אני שלך - את יודעת את זה, נכון???
אבל, היא טובה ונאמנה לך כמו החברה הדו פרצופית שהיתה לך פעם. זו שכשנדלקת על איזה בחור, היא קלטה ועטה עליו לפניך. זו שעושה עיניים לבת/בן הזוג שלך, היא זו שמשכה אותך לליל בילויים סוער ואז בכניסה למועדון מעירה לך על הלבוש שלך. היא זו שבאמצע שיחת עידוד תזרוק לך עקיצה על מבנה האישיות הרעוע שלך. כזאת חברה. גלזייט! לבת שלי היו חברות כאלה כבר מכיתה א'. מומחיות בגזלייט, ידע מולד.
אז את מתה עליה כי היא החיים הטובים, היא הממשק שלך לכל מה שאת אוהבת ורוצה. בחברות שלכן, היא מקפלת את כל רגעי העונג שלך וכל רגעי התמיכה. את לא תוכלי לחשוב על חיים בלעדיה. פיתחת תלות בה והיא בך - דרכך היא חיה ונושמת את עצמה. היא לא תוותר עליך. היא תגיד לך כל מיני משפטים כמו "לא תצליחי בלעדי" ויתר המשפטים שכתבתי בתחילת הטקסט.
זו הסיגריה: חברה של רכבת הרים רגשית. הכי למעלה והכי למטה ואז ממתינות יחד בתור 4 שעות לעוד סיבוב
אם החלטת להיפרד ממנה, כי אין לך עניין לקבל יותר חרא של אחרים, לא משנה באיזו עטיפה נוצצת החרא שלהם מגיע - הנה מה שתגידי לה ולעצמך:
תודה על 30 שנה של חברות, היית שם בשבילי האש ומים. תודה תודה תודה. היה מדהים. היה גם רעל אבל היה לי שווה.
לעצמך - את לא מחמיצה כלום. היו לכן 30 שנה יחד. אין רגע שלא חלקתן יחד. אין חוויה שהחמצת בלעדיה. אתן כבר ממחזרות ומעלות גירה של חוויות משותפות שוב ושוב. כבר לא קורה שום דבר שהיא מעניקה לו ערך מוסף. הגלאם שלה נשחק ולא מה שהיה פעם. מה שנוצר ממנה היום זה משקעים יותר מחוויות.
תגידי לעצמך - מעניין איך זה יהיה לחיות בלי החברה הדו פרצופית שלי? אני סקרנית לגלות מי אני בלעדיה? מהם החיים בלעדיה? אילו צבעים נוספים יש שם בחוץ?
גסיסה איטית של החברות או מוות מהיר?
אם להחזיר לגוף - כל הקטע של התמכרות פיסית - בולשיט. עישנתי מיליוני סיגריות לאורך רוב חיי. הכל סיפורי סבתא. אין התמכרות לניקוטין, זו אשליה וסיפור של מכורים או של תעשיית הניקוטין.
הפסקתי ברגע אחד - פעמיים בחיי. מעולם לא היו תחושות קשות. מניחה שמי שמחפש תחושה קשה, ימצא אחת. יאשים את ההפסקה בשני קילו שהצטרפו וכל מיני.
זה לא פשוט להיפרד ממנה. כי הקולות, הו הקולות... אבל זה גם לא קשה כשנופל האסימון שעושים עליכם גזלייט. יש גזלייט בחייכם ועם כל שאכטה, אתם מנרמלים את זה.
הסיבה שאני משתפת היא, כי השיחה הזו עם ידידה מעשנת, הביאה אותה להפסיק. היא כבר חודשיים בלי סיגריות. אם הצליח איתה, נראה לי שווה להעביר הלאה
