08/02/2026
אווטאר 3, האם שמאלץ אמריקאי ממוחזר או שיר געגעים לתור הזהב של האנושות בו אלוהים היה אמא, נשים היו הכוהנות וכולנו הרגשנו שייכים ושווים לכל הדברים בטבע.
אז ראיתי את אווטר 3, הלכתי לקולנוע מהחדשים שלובשים בהם משקפיים, בו הכיסאות זזים ונותנים ביטות, משפריצים מים ועושים רוח…וחוץ ממסאג ולהכין קפה נראה שהם מסוגלים לעשות הכול.
אני זוכר שבאמצע הסרט התחילה אצלי בהלה קטנה, האם כל האפקטים האלו אומרים שלא תהיה כלל עלילה, או גרוע מזה שתהיה עלילה ליברלית פמיניסטית woke'ת בה ידחיפו איך שהוא אישה שחורה, עם שיער סגול, בכפיה שתנצח את אנשי הארץ/מרינס הפולשים תוך צעקות qu**rs for palestine? ושירים של בילי אייליש…
למזלי החששות התבדו, למרות שלכאורה מדובר בסרט פעולה מוגזם, מהסוג שבני 10 נהנים ממנו, זה גם סיפור געגועים לעידן עתיק, תקופה נשכחת של האנושות, לפני שפתחנו את תיבת הפנדורה (כשם הכוכב בסרט) של טכנולוגיה מוגזמת, רציונליות יתר וניסיון לשלוט בטבע ובאחרים דרך חברה פאטרכלית, היררכית, רווית טוסטרון תאוות כוח.
זה הסיפור העתיק של בני האדם בעידן נשכח שחיו בקהילות קטנות של נוודים, ציידים לקטים, שסגדו למה שהפסיכולוג קארל יונג קרא לו "האם הגדולה", תקופה בה התעצבנו כבני אדם. תקופה שעל פי בספר בראשית א, היה לאנושות תפקיד בגן העדן של "לעובדה ולשומרה" ולא כמו לאחר הביס הגדול מידי מעץ הדעת, של "לרדות בכל חית השדה", או המעבר לחקלאות, וחברה בה יש מעמדות, עבדים, ותחושת עליונות כלפי הטבע ואחרים הנחותים בהיררכיה. לפני שדתות ה"אב הגדול" הנותן חוקים ומעניש, נוצרו.
זה עורר בי אולי מעין זיכרון קולקטיבי של ערגה לתקופה בה אנשים חיו בחיבוק הרחמים של אמא טבע, שהתגלמה כרשת אמהות, וקהילה שבה כולם שייכים, ושווים, והאנושות היא חלק מהטבע ומחוברת אליו.
גם אם אפשר לטעון בצדק שאת הפרוגרס לא ניתן לעצור, שעל פי תורת המשחקים*, תמיד יהיה משהו שיוותר על האחווה האנושית, ויבחר בניצול הטבע ובחברת עבדים היררכית, ואז כולם יאלצו לעשות כמוהו או להעלם, בכולנו יש ערגה לעולם אחר, שבו אנו חיים בקהילה מחבקת, בה העיקר הוא הקשרים האינטימיים העדנים בתוך הקבוצה, בו אנשים הם עדין פשוטים וטובים, ואמהות הן המנהיגות והכוהנות, ואנו מרגשים אהובים ושייכים באמת.
הכמיהה הזאת היא אולי הבסיס להקמת קהילות אלטרנטיביות, ואידאולגיות כמו הקומוניזם, המבטיחות חזרה לאוטפיה הקדומה, אבל מסימות בדיסטופיה.
לזכות הסרט יאמר שהסרט הוא לא לגמרי מערבון, האידיאולוגיה המוקצנת של טובים ורעים מרוככת, הגנרל הרשע. הוא אישה, יש גם "ילדים" native, רעים המשתפים פעולה עם התוקפים, והדמויות יחסית מורכבות, בשביל הז'אנר,
אחד הקטעים המיסטיים בסרט הוא מפגש עם אלוהיאמא, האלה של הטבע, את החוויה הזאת חיים גם היום בשבטים באמזונס, והיא היתה החוויה הכי בסיסית של התרבות האנושית,(אפילו יש בסרט שימוש בחומרים המזכירים פסיכואקטיביים מהאמזונס)
על פי החוקר גרוף זהו זיכרון קולקטיבי מודחק משלב ההנקה, שאולי, לפני שהלידה היתה קשורה באורות נאון. וגבר שמרביץ לתינוק בתחת, לא הייתה כל כך מודחקת,
הסרט יצר בי תקווה, שאולי הדבר הזה שנקרא שפיות, חיבור קהילתי, ואינטימיות, אינו כל כך רחוק, כמו שמערכות השליטה חברתיות רוצות שנאמין, שיש אמת פשוטה, שקרובה אלינו, ושבעיקר משהו להיזכר בו, ולא איזה דבר שצריך לגלות באיזה זמן עתידי לא ידוע, מקווה העתיד הטכנולוגי עם כל האפשרויות שלו, יאפשר גם ליצור שוב קשרים אנושיים וטבעיים, בסך הכול ממליץ, חווית fun פעולה גרנדיוזית עם ערך מוסף.
הערות:
tragedy of the common
בתורת המשחקים יש טענה מעניינת, הגורסת שבמשחק בו יש יתרון לפעולה הפוגעת ביציבות הכללית של המערכת אך מקנה יתרון קצר טווח לאחד המשתתפים, בסוף המערכת תקרוס לשיווי משקל נאש נמוך יותר, כלומר, כל המשתתפים יפגעו בטווח הארוך. דילמת האסיר היא דוגמה לזה
#ביקורתסרטים #ארכיטיפים #קרליונג
