26/05/2025
בחרתי לכתוב על הליקריסום דווקא עכשיו, כי נדמה שכולנו – כל אחד בדרכו – בתוך טראומה קולקטיבית.
גם אם הגוף ממשיך, גם אם היומיום כאילו חוזר,
משהו בפנים עדיין מנסה להבין, לעכל, להחלים.
יש שמנים שמזמינים אותנו לפגוש את מה שכואב.
הליקריסום הוא אחד כזה.
לא בעדינות של פרח –
אלא בנוכחות של מי שיודע מה זה כאב.
יש בו משהו עוטף, מפקס.
הוא מושך את התודעה פנימה.
הוא לא בא להסתיר –
הוא בא להראות.
ברפואת הצמחים המסורתית
השתמשו בו למצבים של טראומה –
פיזית, רגשית ואנרגטית.
והיום – אנחנו גם יודעים למה.
הריח שלו ייחודי.
הוא עוזר לנו להיות נוכחים.
לראות את עצמנו ברגע הזה.
ומשם – להתחיל לרפא.
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים ברגעים כאלה:
לא לברוח.
להתקרב.
ולהתמסר לריפוי שמבקש שנישאר.
אם זה מדבר אליך – כתבתי מאמר מעמיק על שמן הליקריסום,
על התכונות הפיזיות והרגשיות שלו,
על זיכרון, טראומה וריפוי- מוזמן להכנס לקישור: https://bit.ly/3H9Pa8W