04/03/2024
רובנו מכירים את הביטוי " החשוד המיידי", הנטייה לייחס למי או למה שנראה הכי חשוד את האשם כשמשהו קורה.
גם בעולם הרפואה הוא קיים והוא גורם לרופאים ומטפלים לייחס לבעיה קיימת וברורה את המקור לכאבים ולסבל של מטופלים (לעיתים עד כדי סירוב להפנות לבדיקות נוספות).
אבל, האם תמיד זה נכון?
לפני שנה פנתה אליי מטופלת עם עקמת שסבלה מכאבים ומחולשה. באופן טבעי היה הגיון לייחס את מקור הסבל לבעיה, ואף עלתה המלצה להתערבות כירורגית.
שיטת השיקום המנואלית (MTRSM) המוכרת לחלקכם מפרידה בשלב הראשון בין האבחון לבעיה ידועה.
תחילה מבצעים אבחון יציבה לאחר מכן, בדיקה נוירולוגית גפה עליונה וגפה תחתונה, ואז בדיקת שרירים.
במידה ובאבחנה נמצא שריר שלא מתפקד באופן תקין, מטפלים תחילה בשריר שלא תפקד ואז בשריר שמגבה אותו.
לעיתים, זה נראה למטופל שלא מטפלים בבעיה שלו, אבל המטרה היא להביא את הגוף לאיזון ותוך כדי כך לטפל בבעיה שגרמה למטופל להגיע לטיפול.
אם נחזור למטופלת שפנתה אליי, באבחון מקיף עלה, כי הבדיקות הנוירולוגיות תקינות ומכאן ניתן היה להסיק שהבעיה לא נובעת מעיצבוב של החוליות.
בבדיקות שריר עלה כי חלק גדול מהשרירים שלה לא תפקדו באופן תקין, ולכן היא סבלה מכאבים בגוף ועייפות כרונית, מאחר ולא הייתה זרימה תקינה.
עדיין, היה חשוב להגיע למקור הבעיה. ולכן החלטתי להשתמש בבדיקת צעד.
בדיקת צעד נותנת לנו הכוונה למקור הבעיה. האם המקור לבעיה מגיע מאיברים פנימיים? מבעיה מטבולית? בעיה של חיבורים? בעיה קרניאלית? בעיה רגשית? או בעיה במערכת העצבים האוטונומית? בבדיקה שבצעתי אצל המטופלת הזו, היה נראה כי הכל היה חלש, גם מחוץ לבדיקת צעד. ולכן, ניתן היה להסיק שקיימת בעיה קרניאלית או רגשית. וזו הסיבה לחולשה הכללית.
המטופלת טופלה בבעיה הקרניאלית, קיבלה שמנים לטיפול רגשי, ומצבה השתפר באופן משמעותי. לאחרונה, כשנה אחרי הטיפול היא התקשרה לשתף שהיא עדיין מרגישה טוב.
סיפוק גדול, שמזכיר תמיד את החשיבות של אבחון מעמיק ומקיף.
בהצלחה לכולם.