ד"ר יפית קסלר - דיאטנית השמנה ובריאטריה

  • Home
  • Israel
  • Tel Aviv
  • ד"ר יפית קסלר - דיאטנית השמנה ובריאטריה

ד"ר יפית קסלר - דיאטנית השמנה ובריאטריה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from ד"ר יפית קסלר - דיאטנית השמנה ובריאטריה, Nutritionist, Tel Aviv.

מי אני: דיאטנית קלינית, ד"ר למדעי התזונה, חיה נושמת וחוקרת את תחום ההשמנה והבריאטריה (ניתוחי קיצור קיבה). בעלת קליניקה פרטית בתל אביב, בהוד השרון ובזום. משלבת בין ידע מקצועי עדכני מחזית עולם המחקר והתאמה אישית לחיי המטופל. כדיאטנית בריאטרית שמלווה אנשים לפני ואחרי ניתוח קיצור קיבה, אני מאמינה שהטיפול בהשמנה הוא מסע משותף המשלב גוף ונפש, והמפתח להצלחה טמון בשילוב בין שניהם. יחד ניתן ליצור שינוי אמי

תי בהרגלי האכילה והחשיבה, שיהיה חזק מספיק כדי להישאר גם אחרי שמסתיימת תקופת "ירח הדבש" של הניתוח.
בעיניי, המטופלים שעוברים ניתוח קיצור קיבה עברו בחייהם דיאטות רבות והם מומחים במה צריך לאכול. לכן, המטרה היא לא לעשות עוד דיאטה אחרי הניתוח, אלא להפוך את האכילה לדרך חיים. כדיאטנית אני עוזרת למטופלים למצוא את הדרך הנכונה עבורם להיפרד מהמשקל העודף מבלי להיפרד מההנאה מאוכל.
תהליך הליווי מתייחס לכל הנקודות הקריטיות אחרי הניתוח, ביניהם רכישת הרגלי אכילה נכונים, שילוב מאכלים טעימים, מזינים ומשביעים שאינם מאכלי דיאטה, התמודדות עם חזרת תחושת הרעב והחשקים ועם הפחד מעליה חזרה במשקל.
החברה שלנו נוהגת לייחס להשמנה סטיגמות כגון עצלנות, היעדר כוח רצון או חולשה. אולי חלקכם אף מאמינים בכך בעצמכם, אך מדובר בטעות. השמנה נובעת משימוש באכילה כמנגנון התמודדות מאוד אנושי אך לא יעיל, ולכן חלק מהסובלים ממנה איבדו את היכולת להקשיב לסימני הרעב והשובע של הגוף. הניתוח מאפשר נקודת ריסטרט –התחלה מחדש, ובה נלמד להקשיב לגוף, להבין מה הוא מבקש ולסמוך עליו. המטרה היא להחזיר לאוכל את תפקידו המקורי בחיים – צורך פיזיולוגי והנאה לגיטימית, ולהשיב את האכילה והמחשבות סביבה להיות רק עוד חלק בחיים ולא עיקר החיים.
אני מאמינה באיזון ובקבלה עצמית כתנאי לשינוי אמיתי.

רקע אקדמי: אני בעלת תואר ראשון במדעי התזונה בהצטיינות ותואר שני במדעי הרפואה בחוג לאפידימיולוגיה ורפואה מונעת אונ' ת''א. כיום אני דוקטורנטית למדעי הבריאות ועוסקת במחקר בתחום הבריאטריה. מחקר הדוקטורט שלי עוסק בעליה חוזרת במשקל לאחר ניתוח בריאטרי.
אני ממנהלות פורום דיאטניות בריאטריה הארצי, בעבר מרכזת הקורס הארצי להכשרת דיאטנים ודיאטניות בתחום בבריאטריה ומרצה בקורסים, בכנסים בארץ ובכנסים בינלאומיים המובילים.

מוזמנים לעקוב אחרי גם באתר, בערוץ היוטיוב ובבלוג:
אתר: www.yafitdiet.com
בלוג: http://www.yafitdiet.com/ #!bariatricblog/qiqbx

שלכם,
יפית.

אתמול בכנס הבריאטריה במלאגה שמעתי הרצאה חזקה במיוחד של Dr. Ronald Liem על סטיגמה בהשמנה ובניתוחים בריאטריים.ד''ר ליאם די...
08/05/2026

אתמול בכנס הבריאטריה במלאגה שמעתי הרצאה חזקה במיוחד של Dr. Ronald Liem על סטיגמה בהשמנה ובניתוחים בריאטריים.

ד''ר ליאם דיבר על הפער בין זה שניתוח בריאטרי הוא טיפול רפואי מקובל ומבוסס מדע, אך הוא עדיין נשפט חברתית ונתפס כ“קיצור דרך” או “הבחירה הקלה”.

הסטיגמה הזו גורמת למטופלים להסתיר את הניתוח ממשפחה, מחברים ולפעמים אפילו מעצמם, ופשוט לוותר. והיא שוב מעבירה את המיקוד ממחלה רפואית ל"שאלה של אופי".

מסתבר שהבעיה לא נגמרת אחרי הניתוח.
מטופלים שיתמודדו עם קשיים בשינוי הרגלי אכילה והחזקתם בטוח הארוך ויחוו עלייה חוזרת במשקל לא יפנו לעזרה מקצועית, לא בגלל שאין טיפול אלא בגלל הבושה.
אתם קולטים? אנחנו מאבדים מטופלים לבושה. למרות שעליה חוזרת כחלק מהתייצבות משקלית היא תהליך נורמלי וצפוי בקו החיים של ניתוח בריאטרי, אנשים שופטים את זה וחווים את זה ככשלון, ולכן נמנעים מלבקש ליווי ותמיכה.

הניתוח אמנם משנה ביולוגיה, אבל הסטיגמה משנה תחושת ערך ומשמעות. וכשכ 50% מהמועמדים לניתוח מרגישים שהם נשפטים אפילו על ידי הצוות המטפל, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות.

אחד המשפטים שהכי דיבר אלי בהרצאה היה זה:
“Success is health, functionality and quality of life - not the number on the scale.”

הצלחה היא בריאות.
תפקוד.
איכות חיים.
לא רק המספר על המשקל.

וחשוב לזכור שמה שלא בודקים או מודדים אי אפשר לשנות.
אז אנחנו חייבים להתחיל לשאול את המטופלים שלנו לא רק כמה הם ירדו במשקל, אלא גם איך הם מרגישים, האם הם מרשים לעצמם לבקש עזרה?
האם הם פגשו בדרך שאחרי הניתוח עידוד ותמיכה,
או דווקא שיפוטיות, אשמה ובושה?
כי אם זו האופציה השניה, אז הם חזרו לאותו המקום של סטיגמה ואפליה, אפילו ולמרות שהם עושים כל מה שהם יכולים כדי להתמודד בהצלחה עם מחלת ההשמנה.

הגעתי לכנס הפדרציה האירופאית לניתוחים בריאטרים ומטאבולים במלאגה.בינתיים הספקתי:לפגוש כמה מאנשי המקצוע המובילים בתחום.לשמ...
07/05/2026

הגעתי לכנס הפדרציה האירופאית לניתוחים בריאטרים ומטאבולים במלאגה.
בינתיים הספקתי:
לפגוש כמה מאנשי המקצוע המובילים בתחום.
לשמוע הרצאה מרתקת על סטיגמה בהשמנה - מבטיחה לשתף סיכום בהמשך.
להתנסות במכשיר מדידת הרכב גוף חדשני בגודל שאפשר להחזיק ביד! 💪🏻
לנשנש ויטמינים ומינרלים למנותחים בריאטרים בכל סוג, מרקם וטעם אפשרי 😋
להכיר מוצרי מולטיויטמין חדשים ייעודיים לנוטלי זריקות לטיפול בהשמנה 💉
לשתות שוט מי חלבון בטעם אבטיח/תפוז 🍉🍊
והיום רק התחיל...

בעוד 3 שעות מציגה כאן על הבמה את מחקר הדוקטורט שלי 👩🏻‍🎓

מוזמנים לעקוב, אשתף עוד בימים הקרובים.
יש למה לחכות... 😃

בשבוע שעבר סיימתי רשמית את תפקידי בשנים האחרונות כמנהלת פורום דיאטניות בריאטריה והשמנת מבוגרים של עמותת עתיד - עמותת הדי...
03/05/2026

בשבוע שעבר סיימתי רשמית את תפקידי בשנים האחרונות כמנהלת פורום דיאטניות בריאטריה והשמנת מבוגרים של עמותת עתיד - עמותת הדיאטנים.ות והתזונאים.ות בישראל.
לאורך השנים יצרנו והרמנו מפגשים מקצועיים עם המרצים הטובים ביותר וכמות המשתתפים המרשימה ביותר, הייתי שותפה לכתיבת ניירות עמדה וקווים מנחים בתחום הבריאטריה בישראל, שהתפרסמו גם בכתבי עת בעולם, ויזמתי והרמתי יחד עם ד"ר ענבל גלובוס את הקורס הארצי להכשרת דיאטניות בתחום הבריאטריה בישראל.
זו הזדמנות להודות על הלמידה, שיתופי הפעולה, הפרגון התמידי, הסקרנות המחקרית והשאיפה למצויינות שליוותה את כל מי שלקח איתי חלק בניהול הפורום לאורך השנים - ד"ר שירי שרף-דגן, ד"ר תאיר בן פורת, ד"ר אריאלה גולדנשלוגר, ד"ר ענבל גלובוס וחיה שווייגר. זכיתי ללמוד מהטובות ביותר!
תודה מיוחדת למנכ"לית העמותה עמית גנור הנפלאה על האמון והתמיכה בפורום שלנו לאורך כל הדרך.
ובהצלחה למנהלות הפורום הממשיכות - ענבר ויטנברג Orly Shalit ולובה אקרמן.
אני גאה להיות חלק מסקטור הדיאטנים והדיאטניות ולהיות שותפה להובלת התחום הבריאטרי בארץ ובעולם!
בעוד יומיים אני טסה לכנס הפדרציה האירופאית לניתוחים בריאטרים במלאגה, בו אציג בהרצאה פרונטלית את מחקר הדוקטורט שלי.
תאחלו לי בהצלחה, מבטיחה לעדכן מהשטח ❤

זה בטבע שלנו לרצות להרגיש הכל, לגעת בהכל, לטעום מהכל. מאז שאנחנו קטנים אנחנו שולחים ידיים - למים, לאוכל, לטעמים ומרקמים ...
27/04/2026

זה בטבע שלנו לרצות להרגיש הכל, לגעת בהכל, לטעום מהכל. מאז שאנחנו קטנים אנחנו שולחים ידיים - למים, לאוכל, לטעמים ומרקמים חדשים.
נאיה, הקטנה שלי, שולחת ידיים למים של האמבטיה ומתגלגלת מצחוק. היא רוצה להחזיק לבד את הכפית ולטבול אותה ביוגורט, ועל הדרך מורחת אותו על השיער והאוזניים עד שמגיעה עם הכפית לפה. ככה היא לומדת, והיא נהנית מכל רגע (ולפעמים אמא קצת פחות 🙃). זה

אז מתי זה קרה שהתחלנו לפחד מאוכל?

אולי כשהתחילו להגיד לנו שזה אסור,
אולי כשראינו אחרים אוכלים ולנו אמרו שזה ממש לא בריא לנו.
אולי ככל שהרחיקו אותנו מהרצונות שלנו להתנסות התחלנו לפתח פומו, הפחד לפספס.
ואז אנחנו רוצים יותר.
וככל שזה אסור יותר, לא בריא יותר,
כך רוצים יותר,
ונוצר הסדק הראשון במערכת היחסים הסבוכה עם האוכל.

אז נכון, אי אפשר לאכול מה שרוצים ולגעת במה שרוצים, במיוחד כשאנחנו ילדים. יש חוקים וכללים שנועדו להגן עלינו.
אבל עוגה מסוכנת כמו חשמל?
למה לי אסור לגעת ולאחרים מותר?

מערכת יחסים בריאה עם האוכל היא כזו שמאפשרת להתנסות בהכל, לגעת בהכל, לטעום ולהחליט מה נעים לי.
לפעמים צריך מבוגר אחראי שישים לנו גבולות ובתוכם יתן לנו את החופש לבחור.
ולפעמים פשוט הולכים לאיבוד בתוך כל המבחר והחוקים שבראש שלנו, עד שאין ברירה אלא לחזור לשחור לבן, אסור ומותר, הכל או כלום.
אבל זה לא הטבע שלנו וזה לא יכול להחזיק לאורך זמן.

רוצים לבדוק אם יש לכם מערכת יחסים בריאה עם האוכל? תשאלו את עצמכם:
מתי בפעם האחרונה אכלתם משהו סתם כי הוא טעים, לא כי הייתם רעבים, סיימתם במלאות נעימה ולא הרגשתם תחושות אשמה?

אתמול העברתי הרצאה במסגרת וובינר לצוות רפואי - דיאטניות, רופאים, רוקחים ואחיות, בנושא שמירה על הרצף הטיפולי והמענה התזונ...
20/04/2026

אתמול העברתי הרצאה במסגרת וובינר לצוות רפואי - דיאטניות, רופאים, רוקחים ואחיות, בנושא שמירה על הרצף הטיפולי והמענה התזונתי למטופלים עם השמנה בשעת חירום.
בהרצאה דיברתי על זה שהרבה פעמים קיימת התנגדות לשימוש בזריקות לטיפול בהשמנה מתוך המחשבה השגויה שזה "או-או" – או טיפול תזונתי או תרופתי, או דיאטנית או רופא.
היה לי חשוב להגיד שזה אף פעם לא ככה. בכל המחקרים שנעשו תמיד ניתן ליווי תזונתי התנהגותי במקביל לטיפול התרופתי, ובחיים האמיתיים בקליניקה תמיד ממשיכים בליווי עם התרופה.

הטיפול התרופתי והליווי התזונתי-התנהגותי נותנים יחד אפקט סינרגיסטי, האחד מעצים את השני.
וזה בדיוק מה שקורה אצלי בקליניקה.

למה זה עובד פחות טוב לבד?
המטופלים לפעמים מגיעים לדיאטנית עם המון רעשי רקע בראש, עם מלחמה פיזיולוגית אמיתית של הגוף בירידה במשקל, עם רעב מוגבר וחשקים שמרגישים כמעט בלתי נשלטים. אז, התרופה יכולה לאפשר להם שקט שנותן את התשתית והתנאים האופטימליים לשינוי תזונתי לירידה במשקל.

התרופה בלי הליווי יכולה להיות יעילה, אבל יש למטופלים סיכוי גבוה יותר לסבול מתופעות לוואי, לרדת ירידה לא איכותית במשקל (לפרק יותר שריר), לפתח חסרים תזונתיים, ולבסוף לפרוש מהטיפול.

אז אם אתם מתלבטים בין עוד דיאטה לבין זריקות לטיפול בהשמנה, תדעו שלא צריך לבחור. מה שחשוב זה לאפיין את האכילה לפני, לזהות את הנקודות הבעייתיות כדי לבדוק אם זה משהו שהתרופה יכולה לתת לו מענה מתאים, ואם כן להתחיל את הטיפול במקביל לליווי דיאטנית ולא במקום.

יש לכם שאלות על זריקות לטיפול בהשמנה?
מוזמנים לכתוב כאן ואשמח לענות.

מה הקשר בין מלחמה לארון החטיפים? הנה התשובה בגרסת המדע:במצבי סטרס הגוף מפעיל את ציר ה-HPA. בפשטות, מדובר בשרשרת תגובה בת...
30/03/2026

מה הקשר בין מלחמה לארון החטיפים?
הנה התשובה בגרסת המדע:

במצבי סטרס הגוף מפעיל את ציר ה-HPA. בפשטות, מדובר בשרשרת תגובה בת 3 שלבים:
1. האיזור בהמוח שנקרא היפותלמוס קולט שיש איום או לחץ.
2. ההיפותלמוס מעביר מסר לבלוטת יותרת המוח.
3. בלוטת יותר המוח שולחת מסר לבלוטת יותרת הכליה, והיא בתגובה מפרישה קורטיזול.
ומה הקשר לאכילה?

הקורטיזול, הורמון הסטרס, עוזר לגוף לעבור למצב של דריכות, בדיוק כמו שקורה לנו כשאנחנו מקבלים התרעה לפני אזעקה.
בעוד שאצל חלק מהאנשים זה יגרום לדיכוי תאבון, אצל הרבה מאיתנו, בעיקר כאלו שהם "אכלנים רגשיים", התגובה לעליה בקורטיזול תהיה עליה בחשקים וברצון לאכול.
לצערינו, לא מדובר בסלט עם חביתה. כשאנחנו אוכלים בתגובה לסטרס יש לנו משיכה גבוהה יותר למאכלים עשירים בקלוריות, בעיקר אוכל מהיר ושומני, חטיפים ודברי מתיקה, ופחות משיכה לאוכל בריא.

אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור הזה, תדעו שהתגובה שלכם היא נורמלית וטבעית. אכילה רגשית נוצרת כשאוכל משמש לא רק למענה על רעב פיזי, אלא גם ככלי לוויסות רגשי. במצבים של מתח, עייפות, עצב, חוסר שקט, תסכול או עומס, האכילה יכולה לתת הקלה זמנית. ומי לא חווה את כל המצבים האלו כרגע וזקוק לקצת הקלה?

הבעיה היא שאכילה כנחמה עלולה להפוך להרגל חוזר. ההקלה הקצרה לא באמת פותרת את מקור הסטרס, וכך נוצר מעגל:
סטרס --> אכילה --> הקלה קצרה --> תחושת חוסר שליטה או אשמה --> עוד סטרס שיוביל לעוד אכילה...

אז מה עושים עם זה?
המטרה היא לא לשפוט את האכילה, אלא להבין את התפקיד שלה.
כשמבינים מתי האוכל משמש להרגעה, אפשר להתחיל לבנות חלופות: ארוחות מסודרות, זיהוי טריגרים, כלים לוויסות רגשי, ושיפור הקשר בין רעב פיזי לבין אכילה.
הנה כמה טיפים פרקטיים שיעזרו לכם להתמודד עם אכילה רגשית במצבי סטרס:

1. זיהוי מוקדם של טריגרים: שימו לב לרגעים שבהם אתם נמשכים לאוכל למרות שאינכם רעבים. שאלו את עצמכם: "מה אני מרגיש עכשיו?" ו"האם זה רעב אמיתי?" רישום קצר ביומן יכול לעזור לזהות דפוסים.

2. ארוחות קטנות ומסודרות: גם אם אין תיאבון, נסו לשמור על לפחות 3 ארוחות בזמנים קבועים. שילוב חלבון (ביצה, יוגורט, גבינה, טופו, בשר), פחמימה מורכבת (לחם מלא, קטניות) ושומן בריא (אבוקדו, אגוזים, זיתים) יעזור לייצב סוכר בדם ומצב רוח.

3. חלופות לאכילה למטרת הרגעה: במקום אוכל, נסו נשימות עמוקות (4 שניות שאיפה, 4 החזקה, 6 נשיפה), הליכה קצרה (אפשר גם בתוך הבית או בחדר המדרגות), שתיית כוס תה חם או שיחה קצרה עם חבר\ה. זה נשמע בנאלי אבל יש לזה בסיס מדעי - זה מפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית ומפחית קורטיזול.

4. תכנון מראש לרגעי משבר: הכינו מראש "תפריט חירום" של אפשרויות קלות ונוחות כמו מרק, פרי עם יוגורט וחמאת בוטנים או מאפינס בריא במתיקות מעודנת. כשהרעב הרגשי תוקף, יהיה מה לבחור במקום חטיפים.

ולבסוף - חמלה עצמית: אם כבר אכלתם יותר, אל תיכנסו לאשמה. אשמה מגבירה סטרס ומחזירה למעגל. במקום זה, חזרו לשגרה מיד עם ארוחה מאוזנת ותנועה קלה.

זכרו - גם, ואולי אפילו במיוחד בזמני קושי, ידע הוא כוח 💪
יש לכם שאלות? מוזמנים לכתוב לי כאן ואשמח לענות.

*אסקפיזם מחקרי* למה רבים מהמנותחים הבריאטריים עולים חזרה במשקל, ואיך זה קשור לכבד שלנו? מחקר חדש מסביר את אחת הסיבות המפ...
24/03/2026

*אסקפיזם מחקרי*
למה רבים מהמנותחים הבריאטריים עולים חזרה במשקל, ואיך זה קשור לכבד שלנו? מחקר חדש מסביר את אחת הסיבות המפתיעות.

ניתוח בריאטרי הוא הכלי היעיל ביותר כיום לירידה במשקל (כן, גם יותר מהזריקות הקיימות, בינתיים).
הירידה הממוצעת בשנה הראשונה אחרי הניתוח היא כ 30% מסך המשקל. בתרגום לק"ג, אם אדם נכנס לניתוח במשקל 120 ק"ג, בממוצע אחרי שנה הוא ישקול 84 ק"ג.
אבל, רבים מהמנותחים חווים עליה חוזרת במשקל, והחוקרים מנסים לנתח את הסיבות - ההתנהגותיות והביולוגיות.
מוזמנים לצלול איתי לכמה דקות לעומק אחת התיאוריות הקשורות לעליה החוזרת במשקל.

הגוף שלנו מוציא אנרגיה (קלוריות) לאורך כל היממה, אפילו כשאנחנו ישנים. ניתן לחלק את ההוצאה האנרגטית הזו לשלושה מרכיבים עיקריים:
1. קצב חילוף החומרים במנוחה (RMR\BMR) - אלו הקלוריות שהגוף צורך נטו כדי לתפקד: הפעלת הלב, הריאות, המוח, הכבד והכליות ושמירה על חום הגוף. זהו המרכיב הגדול ביותר, האחראי ל 50-70% מההוצאה הקלורית היומית שלנו.
2. האפקט התרמי של מזון (TEF) - הקלוריות שהגוף צורך כדי לעכל את האוכל שאנחנו אוכלים. מרכיב זה אחראי לכ 10% מההוצאה הקלורית היומית שלנו.
3. פעילות גופנית ותנועה. מרכיב זה מתחלק לשני חלקים - פעילות גופנית יזומה (חד"כ, ריצה וכו') ופעילות לא יזומה (NEAT), שהיא כל תנועה שאנחנו עושים במהלך היום שאינה אימון, למשל עמידה, דיבור, נהיגה, ואפילו הליכה למקרר 😉

ומה קורה לגוף במהלך הירידה במשקל?
כשיורדים במשקל, ה RMR של הגוף (תכלס כמה קלוריות אנחנו שורפים במנוחה) יורד. זה הגיוני בגלל הירידה במשקל והשינוי בהרכב הגוף:
לאחר ניתוח בריאטרי, כ 30% מהמשקל שנאבד הוא מסת גוף רזה (מסה שאינה שומן, בעיקר שריר ושלד). זה גורם לירידה בהוצאה האנרגטית של הגוף, כיוון שכל קילו שריר שורף 13 קלוריות לק"ג ביממה, בהשוואה לקילו שומן ששורף רק 4 קלוריות לק"ג ביממה.
אבל, זה לא מסביר את כל הירידה בהוצאה האנרגטית שנמדדת אחרי הירידה במשקל. הגוף הופך להיות חסכוני מדי, מעבר למה שהיינו מצפים לפי השינויים במשקל ובהרכב הגוף בלבד. מצב זה נקרא אדפטציה מטאבולית.
וכאן נמצא הגילוי המרתק:
מסתבר שכאשר אנחנו יורדים במשקל באופן מאסיבי, גם הכבד והכליות שלנו קטנים בנפחם.
הידעתם שלמרות שהכבד והכליות שלנו מהווים פחות מ-4% ממשקל הגוף, הם "זוללי אנרגיה" רציניים?
הכבד אחראי לכ-21% מההוצאה הקלורית במנוחה, והכליות לכ-8% נוספים.
קילו של כבד שורף 200 קלוריות - זה פי 15 מהשריר!
במחקר החדש נמצא שעם הירידה במשקל מתרחשת ירידה בנפח הכבד והכליות. הירידה בנפח הכבד הסבירה 32% מהאדפטציה המטאבולית, והירידה בנפח הכליות הסבירה עוד 6.2% מהאדפטציה המטאבולית, כלומר של הירידה בהוצאה הקלורית מעבר למצופה.

הממצאים מלמדים אותנו שהאיברים הפנימיים, הכבד בראשם, הם שחקני מפתח חשובים בירידה במשקל, לא פחות מהשרירים. זה הופך את השמירה על המשקל למשימה מאתגרת פיזיולוגית: אנחנו לא רק נלחמים ברעב, בחשקים או בהרגלים, אלא במנוע פנימי שבמקום להמשיך ולשרוף לנו קלוריות הפך לקטן וחסכוני הרבה יותר.
בחיים עצמם זה בא לידי ביטוי בקושי אמיתי לשמור על המשקל, ובסיכוי גדול יותר לעליה חוזרת במשקל.
המחקר הנוכחי בדק אם בשלב הירידה המהירה במשקל, פעילות גופנית מסוגים שונים תצליח להשפיע על השינויים המטאבוליים האלו, אך במדגם המחקרי (58 אנשים נבדקו, 53 סיימו) לא נמצא הבדל בין הקבוצות.

מסקנות:
כמו תמיד #1 אנחנו עדיין לא יודעים הכל על השמנה, ירידה במשקל ובמיוחד על שמירה על המשקל לאחר הירידה. אבל אנחנו לומדים, מתעדכנים ומשתפרים כל הזמן.
כמו תמיד #2 פעילות גופנית היא חשובה תמיד ומלאת תועלות, גם אם לא הראתה עליונות על קבוצת הביקורת במחקר הספציפי הזה.
כמו תמיד #3 ועכשיו במיוחד, מגיע כל הכבוד לחוקרים הישראלים שהובילו את המחקר החשוב הזה על העשייה המבורכת ועל הפרסום בכתב עת מדעי בינלאומי נחשב, במיוחד בעת הזו. המשיכו להוביל!

כותבי המאמר:
Lior Friedman, Ariela Goldenshluger, Tamir Turjeman, Asnat Raziel, David Goitein, Hassan Kais, Gal Dubnov-Raz, Ilanit Mhaler, Ilan Youngster, Tzachi Knaan, David Peled, Roee Amedi, Roi Yavetz, Andrei Keidar, Edward H. Livingston, Nasser Sakran, Edward L. Melanson, Dror Dicker, Yftach Gepner.

לקריאת המאמר המלא: https://www.clinicalnutritionjournal.com/article/S0261-5614%2826%2900050-6/fulltext

אתמול הכנתי עם אדם (בן 3.5) עוגיות לב.תוך כדי ששפך את הקמח לקערה הוא אמר לי בבטחון"אמא עוד מעט תהיה אזעקה"."אם תהיה אז נ...
22/03/2026

אתמול הכנתי עם אדם (בן 3.5) עוגיות לב.
תוך כדי ששפך את הקמח לקערה הוא אמר לי בבטחון
"אמא עוד מעט תהיה אזעקה".
"אם תהיה אז נלך למקלט" עניתי לו, והוספתי סוכר וחמאה.
אנחנו לשים את הבצק ואני אומרת לאדם שיבחר צורות לעוגיות.
יש פרפר, בית, כוכב, ארנב ולב.
אדם מגיש לי את השבלונה של הלב.
"אמא תעשי עוגיות אהבות".

אתמול הכנו ביחד עוגיות.
אין בהן חלבון ואין תחליף סוכר,
הן מלאות חמאה וקמח ומתוקות.
ככה זה במלחמות,
מחפשים נחמות קטנות,
אם אפשר כאלו שגם יתנו תעסוקה וגם יהיו טעימות.

בשבועות האחרונים, במקום לספור חלבונים,
אנחנו סופרים התרעות. גם התראות.
אבשלום קור אמר שזה דומה אבל לא אותו הדבר.
בכל מקרה יש לעוגיות טעם נהדר.

אתמול התחיל גשם, והרעמים התערבבו עם היירוטים.
הם התמזגו לאחד כמו עוגייה שיש בה גם חמאה וגם סוכר,
שני דברים שהיו פעם מפחידים והפכו למרגיעים -
שומן וסוכרים.
וככה נולדה לה התניה חדשה -
בכל פעם אחרי שהרעמים\יירוטים\פיצוצים הסתיימו, אוכלים.

האוכל אמור לשמור עלינו - חזקים, בריאים, עירניים.
גם ההתרעה אמורה לשמור עלינו - דרוכים, מוגנים.
אבל במלחמות החיים מתהפכים,
אז אנחנו מנמיכים את צלילי ההתראות,
ומגבירים את קצב הלעיסות,
מנסים להתמגן מבחוץ ומבפנים.

בטוח יש לי פאנץ' לפוסט אבל בדיוק קיבלתי התרעה.
תכף תהיה אזעקה.
נתראה בעוגייה הבאה 🍪❤️‍🩹

אם השמנה היא מחלה, זה אומר שהתרופה היא הטיפול שעושה את כל העבודה?  שוב המחקרים מראים לנו את מה שהניסיון הקליני יודע כבר ...
04/03/2026

אם השמנה היא מחלה, זה אומר שהתרופה היא הטיפול שעושה את כל העבודה?

שוב המחקרים מראים לנו את מה שהניסיון הקליני יודע כבר שנים:
גישה המשלבת תרופות וליווי אישי מנצחת את הסטטיסטיקה של התרופה לבד!

מחקר חדש (Duncan et al., 2025) בקרב מטופלים הנוטלים סמגלוטייד (וויגובי) בדק את היעילות של מודל טיפול עם נגישות וירטואלית למעקב רפואי-תזונתי מותאם אישית, בהשוואה לנטילת התרופה עם המעקב הסטנדרטי - הגעה לרופא אחת לכמה חודשים והמלצה לאכול פחות ולעשות ספורט.

אז מה היה במחקר?🧐
השתתפו בו 1,131 מטופלים עם BMI של 30 ומעלה, שקיבלו טיפול בוויגובי יחד עם מעטפת טיפולית: ליווי צמוד שכלל תמיכה מתמשכת והדרכה.

התוצאות של המטופלים תחת מודל הליווי האישי היו מרשימות במיוחד:
כעבור שנה הירידה הממוצעת במשקל עמדה על 19.5% ממשקל הגוף, וכעבור שנה ו 3.5 חודשים (68 שבועות) זה עלה ל 21.8%!
זה בהשוואה ל 14.9% ירידה במשקל במחקר ה STEP1 שבדק את אותה התרופה באותו מינון למשך 68 שבועות אך ללא המעקב הצמוד.

והנה המספרים הבאמת מרשימים כעבור שנה של טיפול וליווי מקצועי צמוד:
99.2% מהמטופלים הצליחו להוריד לפחות 5% ממשקלם.
93.9% מהמטופלים הצליחו להוריד לפחות 10% ממשקלם.
73.5% מהמטופלים הצליחו להוריד לפחות 15% ממשקלם.
47.8% מהמטופלים הצליחו להוריד לפחות 20% ממשקלם.

התוצאות צועקות את מה שהמטופלים שלי כבר יודעים - התרופה היא רק חלק מהמשוואה, אך השילוב עם הליווי הקליני הוא המפתח להצלחה 💪

למה זה לא מפתיע? כי אם השמנה היא מצב מורכב, הטיפול בה לא יכול להצטמצם לכדור יומי או זריקה שבועית, כי אז שוב *מטפלים במחלה ולא באדם*.
תכנית הליווי של המחקר הדגישה את הנושאים של התאמה אישית, ניהול אורח חיים תוך שימת דגש על מנגנוני השליטה בתיאבון והבנת ההיבטים המטבוליים של המחלה, ותמיכה מתמשכת שמאפשרת למטופלים להתמיד בתהליך לאורך זמן, גם מול אתגרים שעולים.

המסקנה: כדי להגיע לתוצאות ולשמור עליהן, צריך לשלב את הטיפול התרופתי עם ליווי מקצועי ומעקב צמוד.

יש לכם שאלות? מוזמנים לכתוב לי בתגובות.

גאה ומתרגשת לשתף שזכיתי במלגת השתתפות לכנס של ה IFSO-EC (הפדרציה הבינלאומית לניתוחים בריאטרים)!המלגה הזו מוענקת בכל שנה ...
26/02/2026

גאה ומתרגשת לשתף שזכיתי במלגת השתתפות לכנס של ה IFSO-EC (הפדרציה הבינלאומית לניתוחים בריאטרים)!

המלגה הזו מוענקת בכל שנה ל-5 חוקרים צעירים בלבד מכל אירופה (איזה כיף שאני עדיין נחשבת צעירה☺️) שהצליחו להראות הישגים אקדמים בולטים ופוטנציאל מבטיח להתפתחות והובלה מקצועית בתחום הבריאטריה וההשמנה.
המלגה תאפשר לי לקחת חלק בכנס האירופי השנתי שיתקיים במלאגה, להחליף ידע עם המומחים המובילים בתחום ולבנות שיתופי פעולה חדשים.
בסופו של דבר, כל פיסת ידע וכל מחקר חדש מתרגמים לליווי רפואי ומקצועי טוב יותר עבור המטופלים שלנו, וזה מה שהכי חשוב לי.

אני מרגישה בת מזל להיות חלק מקהילה בינלאומית מומחית בתחום הבריאטריה וההשמנה, ומחכה כבר ללמוד, להתעדכן ולחזור עם תובנות חדשות לקליניקה עבורכם

ביום שישי היא קנתה מכנס חדש במידה שתמיד חלמה עליה.זו היתה מידה 38. היא היתה סה"כ בשתי חנויות אבל גילתה 3 הפתעות:מכנס במי...
22/02/2026

ביום שישי היא קנתה מכנס חדש
במידה שתמיד חלמה עליה.
זו היתה מידה 38.
היא היתה סה"כ בשתי חנויות אבל גילתה 3 הפתעות:
מכנס במידה 38 שהיה קטן עליה
מכנס במידה 38 שהיה גדול עליה
ומכנס במידה 38 שישב עליה בול.
מבולבלים? הרי היא לא עלתה במשקל בין תא מדידה לתא מדידה..

בכל אופן, היא קנתה את המכנס וחזרה הביתה שמחה.
היא שמה אותו בארון וכבר החלה לתכנן לאיזה אירוע תלבש אותו, אולי לכנס או למפגש משפחתי. בטח כולם יחמיאו לה על כמה רזתה ואיזה טוב היא נראית.

זה היה יום שישי יפה,
ופתאום
זה שוב קרה.

היא התיישבה לאכול
ופתאום קפצה לה מחשבה - אולי אוותר על הפחמימה?
הרי אם אגזים המכנס ילחץ, היא יושב עלי בול.
אח"כ היא רצתה קינוח.
היתה במקרר עוגה טעימה שהיא הכינה,
כזו בלי הרבה סוכר אבל שבאה בול עם הנס קפה.
היא נהגה לשלב מתוקים מדי פעם בתהליך הירידה במשקל וזה עבד לה מצוין. אבל אז קפצה לה מחשבה - אולי לא כדאי לאכול עוגה?
אם אגזים המכנס לא יעלה עלי.

ושוב זה קורה לה
בחוץ יום יפה
ואצלה בראש מתחילה הסערה.

אסור לך
זה משמין
את תעלי במשקל
המכנס לא יעלה עליך
ושוב תרגישי כשלון נורא
כולם מסביב אוכלים
אבל את חייבת להימנע
אין לך ברירה
את עומדת על קצה צוק
מתחתיך תהום
של שנאה עצמית
ואם תיפלי שוב
אין דרך חזרה.

היא לא מבינה
איך כל זה קרה
היה יום כל כך שמח
מה בסך הכל קרה?
היא קנתה מכנס במידת החלומות
והתעוררה לחלום בלהות.

לפוסטים נוספים על אכילה רגשית מוזמנים לבלוג
https://www.yafitdiet.com/bariatricblog

Address

Tel Aviv

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ד"ר יפית קסלר - דיאטנית השמנה ובריאטריה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ד"ר יפית קסלר - דיאטנית השמנה ובריאטריה:

Share

Category