30/10/2024
סשה ארגוב האהוב
הוא התחיל לנגן בפסנתר מתוך שמיעה בגיל שלוש, אבל לא התקבל לקונסרבטוריון במוסקבה, כי הרקע שלו היה בורגני מדי ו"לא היה פועל במשפחה".
אמו של סשה ארגוב, שהייתה פסנתרנית בעצמה, זיהתה מיד את הכישרון הטבעי של הילד,
אך מכיוון שסשה הקטן לא אהב לקרוא תווים, שיעורי הנגינה שלו התנהלו באופן לא שגרתי: המורה ניגנה וסשה חזר על היצירה משמיעה בלבד. את השירים שחיבר הילד רשמה אמו בשתי מחברות תווים, אך אלה אבדו. הוא אף פעם לא למד לנגן בפסנתר בצורה מסודרת, כי לדבריו "לא היה לי ישבן להתמיד בתרגילים."
בגיל 18 הוא עלה ארצה ועברת את שם משפחתו לארגוב.
במהלך שנות חייו הארוכות הוא הלחין יותר מ 1,200 שירים ועבד עם מיטב האמנים.
אבל, סשה ארגוב, אחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, וחתן פרס ישראל, מעולם לא התפרנס ממוסיקה.
"המוסיקה היא הקצפת, משהו טהור שלא למען כסף" הוא נהג לומר
"לא רציתי להתפרנס ממוסיקה ולעמוד מול הצורך הזה לקחת כל שיר שנותנים לי. השארתי לי את הפריבילגיה לבחור את הטובים בעיני באמת... זה פרינציפ אצלי – לא רוצה לחיות מן המוסיקה.
אי-התלות הכלכלית בעשייה מוסיקלית הקנתה לארגוב חופש אמנותי מוחלט.
לפרנסתו הוא עבד כקופאי בבנק לתעשייה, והתמיד בעבודה שתיעב, במשך 22 שנה
"הוא שנא את העבודה בבנק שנאת נפש. פעם אמר שהיה מעדיף לעבוד בביוב." סיפרו ילדיו.
ספרות הייתה אחת מאהבותיו הגדולות, ובסוף שנות ה-50 הוא עזב את הבנק והחל לעבוד כמוכר ואחר כך כשותף וכבעלים, בחנות הספרים הרוסיים "בולסלבסקי" ברחוב אלנבי.
"אנשים היו מתפלאים לראות את המלחין הגדול יושב לו בחנות, מאחורי הקופה. הם היו יוצאים החוצה ואומרים שהמוכר 'מאוד מזכיר את סשה ארגוב'".
בין המדפים באותה החנות שיחקה הילדה נילי, נכדתו של השותף יהודה בולסלבסקי, מי שלימים תגדל להיות המתרגמת נילי מירסקי.
בשנת 1988 זכה סשה ארגוב בפרס ישראל, ולחניו, אותם חיבר למילותיהם של מיטב בכותבים, בהם; "הרעות", "שיר השכונה", "דינה ברזילי", "הוא לא ידע את שמה", "אליפלט", "שיר ערש", "יוסי ילד שלי מוצלח", "כשאור דולק בחלונך", "החולמים אחר השמש", "פנס בודד", טבועים ב DNA של הישראליות.
היום מציינים 110 שנים להולדתו של המלחין החשוב, הצנוע והמורכב הזה,
אלו משיריו אהובים עליכם במיוחד?
בהכנת הטקסט נזרנו וציטטנו מהמקורות הבאים:
האיש שמאחורי הגאון/ יעקב לויתם, ישראל היום, 27/6/2014
סשה ארגוב באתר זמרשת/ טלילה אלירם
על אודות אלכסנדר (סשה) ארגוב/ הספרייה הלאומית.
