טליה בראל רפואה טבעית

Home
טליה בראל רפואה טבעית

נטורופתית הוליסטית ומטפלת גוף נפש.
מומחית בטיפול בבעיו

15/10/2024

גיל המעבר : שיתוף אישי
בגיל 47 היא פתאום הפסיקה להגיע 🩸
לא הבנתי מה קורה, חשבתי שאני עדיין צעירה מדי לזה... הרגשתי צעירה, עם כוחות וחיוניות, ולא הבנתי איך זה יכול להיות שהיא החליטה שאני כבר לא...
אחרי חצי שנה, היא הגיעה לשני ביקורים סוערים מאד, ביקורי פרידה עם הרבה דרמה,
ואז הגיעו חברים חדשים – גלי חום שמלווים בתחושת אי שקט חדשה 🔥 התעוררויות באמצע הלילה 😴 וקימה סופית עם הזריחה והתרנגולים 🐔
פתאום שמתי לב גם למין דכדוך כללי, לא דיכאון, לא משהו דרמטי, יותר חוסר חשק, נטייה להתכנסות פנימה, פחות רצון לצאת, לבלות, לדבר עם אנשים, פחות סקרנות, פחות התלהבות...
התסמינים במקרה שלי לא היו מאד סוערים, ולקח לי זמן להודות בהם ולהבין את ההקשר שלהם לשער הזה שאני נכנסת בו – הריהו גיל המעבר 🤍

אז התחלתי לטפל בעצמי עם צמחים מאזנים הורמונלית, עם צמחים משפרי ומאזני מצב רוח, עם צמחים שתומכים בשינה טובה. עם תזונה שתומכת באיזון הורמונלי ובמצב הרוח. ולאט לאט הבנתי כמה מתנות השלב הזה יכול להביא לחיי – מבחינה נפשית, מבחינת הגשמה, מבחינת התעוררות רוחנית, מבחינת חיבור לעצמי, קבלה עצמית ואהבה עצמית.

כיום אחת האהבות הגדולות שלי בקליניקה היא ללוות נשים לקראת או תוך כדי גיל המעבר, בתהליך שכולל טיפול בסימפטומים הפיזיים באמצעות תזונה וצמחי מרפא, וטיפול רגשי-תודעתי במטרה לקבל את המתנות הנהדרות שיש לשלב הזה להציע (ויש לו! 🎁)

אם את בשער הזה בדיוק ורוצה למצוא פיתרון לסימפטומים שמגיעים איתו, ללמוד עוד עליו ועלייך ולגלות את המתנות שהוא יכול להביא לחייך - מוזמנת ללינק בתגובה הראשנה לקרוא עוד ♥️

23/09/2024

הכמיהה לטבע🌳
בתור ילדה, לא הבנתי על מה כל ההתלהבות מנוף, מפרחים, מעצים
הייתי עסוקה בלימודים וברצון להוכיח לעצמי ולאחרים שאני מצטיינת, כלומר שווה ומספיק טובה...
כל המשאבים שלי הופנו להישרדות (כן, לא היה פשוט בבית) ולהצטיינות. הייתי ילדה מאד בוגרת ורצינית, שכתבה שירים על כך שהיא רוצה להיות סתם ילדה...
אמא שלי האהובה כל כך אהבה פרחים, ואני לא הבנתי בשביל מה לקנות משהו שנובל אחרי כמה ימים
היא אהבה טיולים בטבע, שאותי הם שעממו ונראו לי כמו בזבוז זמן
היא התגעגעה לבית הקטן בו חיה כילדה, עם הגינה, הפרחים, עצי הפרי עם הטעם האגדי של פרי טרי, התרנגולות בחצר. לא פעם התרפקה על כך בסיפורים שסיפרה לי ולאחי, והיא המשיכה לחיות בבית הזה בחלומות שחלמה בלילות...
לפני כחמש שנים התחלתי להרגיש געגוע בלתי מוסבר לטבע.
התחילו לעלות לי תמונות של עצמי מכניסה ידיים לאדמה רטובה ורעננה, שותלת פרחים ושתילים
הרגליים שלי ביקשו אדמה להתהלך עליה
במהלך דמיון מודרך שעשיתי, ראיתי את עצמי מגלגול קודם, לבושה כאיכרה עבת בשר, עובדת בשדה, שרה עם חברותי, מלטפת גבעולי חיטה, מאושרת כל כך. ראיתי את זה ובכיתי מתוך כמיהה וערגה למשהו שלא חוויתי בגלגול הזה...
החלום לגור קרוב לקרקע התעצם ולא הניח מאז...
בעיקר השנה, עם כל העצב, הכעס והכאוס שאנחנו חווים, הקירבה לאדמה, לצמחים, לבעלי החיים היא מרפא גדול לנפש ולגוף. בין אם יש לכם בית על האדמה או אפשרות לצאת לטבע עם אדמה – פשוט תעשו את זה. תורידו נעליים, תרגישו שיש לכם קרקע מתחת לרגליים, שאתם לא לבד, שיש לכם תמיכה. תלטפו צמחים, תריחו פרחים, תתבוננו בהשתהות על העצים החזקים, תסתכלו על השמש, על הירח, על הכוכבים.
תתבוננו ותאפשרו ללב שלכם להתרחב מעצם ההרגשה שאתם חלק ממשהו גדול יותר ופלאי. תנשמו ותאפשרו לעצמכם להרגיש תקווה, אמונה, אהבה, ותגדילו את הרגשות האלו לכל מרחבי הלב שלכם.
תגדילו אותם עוד ועוד לכל תא ותא בגוף שלכם.
ומעבר לגוף שלכם, לכל המרחב, לכל העיר, לכל המדינה, לכל העולם, לכל מי שזקוק לכך בדיוק עכשיו🙏

22/09/2024

הכמיהה לטבע🌳
בתור ילדה, לא הבנתי על מה כל ההתלהבות מנוף, מפרחים, מעצים
הייתי עסוקה בלימודים וברצון להוכיח לעצמי ולאחרים שאני מצטיינת, כלומר שווה ומספיק טובה...
כל המשאבים שלי הופנו להישרדות (כן, לא היה פשוט בבית) ולהצטיינות. הייתי ילדה מאד בוגרת ורצינית, שכתבה שירים על כך שהיא רוצה להיות סתם ילדה...
אמא שלי האהובה כל כך אהבה פרחים, ואני לא הבנתי בשביל מה לקנות משהו שנובל אחרי כמה ימים..
היא אהבה טיולים בטבע, שאותי הם שעממו ונראו לי כמו בזבוז זמן
היא התגעגעה לבית הקטן בו חיה כילדה, עם הגינה, הפרחים, עצי הפרי עם הטעם האגדי של פרי טרי, התרנגולות בחצר. לא פעם התרפקה על כך בסיפורים שסיפרה לי ולאחי, והיא המשיכה לחיות בבית הזה בחלומות שחלמה בלילות...
לפני כחמש שנים התחלתי להרגיש געגוע בלתי מוסבר לטבע.
התחילו לעלות לי תמונות של עצמי מכניסה ידיים לאדמה רטובה ורעננה, שותלת פרחים ושתילים
הרגליים שלי ביקשו אדמה להתהלך עליה
במהלך דמיון מודרך שעשיתי, ראיתי את עצמי מגלגול קודם, לבושה כאיכרה עבת בשר, עובדת בשדה, שרה עם חברותי, מלטפת גבעולי חיטה, מאושרת כל כך. ראיתי את זה ובכיתי מתוך כמיהה וערגה למשהו שלא חוויתי בגלגול הזה...
החלום לגור קרוב לקרקע התעצם ולא הניח מאז...
בעיקר השנה, עם כל העצב, הכעס והכאוס שאנחנו חווים, הקירבה לאדמה, לצמחים, לבעלי החיים היא מרפא גדול לנפש ולגוף. בין אם יש לכם בית על האדמה או אפשרות לצאת לטבע עם אדמה – פשוט תעשו את זה. תורידו נעליים, תרגישו שיש לכם קרקע מתחת לרגליים, שאתם לא לבד, שיש לכם תמיכה. תלטפו צמחים, תריחו פרחים, תתבוננו בהשתהות על העצים החזקים, תסתכלו על השמש, על הירח, על הכוכבים. תתבוננו ותאפשרו ללב שלכם להתרחב מעצם ההרגשה שאתם חלק ממשהו גדול יותר ופלאי. תנשמו ותאפשרו לעצמכם להרגיש תקווה, אמונה, אהבה, ותגדילו את הרגשות האלו לכל מרחבי הלב שלכם. תגדילו אותם עוד ועוד לכל תא ותא בגוף שלכם. ומעבר לגוף שלכם, לכל המרחב, לכל העיר, לכל המדינה, לכל העולם, לכל מי שזקוק לכך בדיוק עכשיו🙏

12/09/2024

שנים שאומרים לי שאני עדינה
מטפלים במגע אומרים לי את זה (הייתי רוצה ללחוץ קצת יותר על הגב, אבל אני פוחד שתישברי...)
מוכרים בחנות (למשל, לגבי תכשיטים שמתאימים לי. הקטנים והעדינים יותר כמובן😊)
אתמול מטופלת שלי אמרה לי את זה בחיוך רחב (הבת שלי רוצה להיות נטורופתית כמוך. היא גם עדינה כמוך...)
פעם חוויתי את זה כמשהו לא חיובי. עדינה=קטנה=שברירית=לא אסרטיבית=מרצה=חלשה וכו' וכו'
כשעבדתי בהייטק, בסביבה פוליטית, תחרותית, מאד גברית, לרוב הרגשתי שזו חולשה נשית שכזו והתאמצתי לא פעם להילחם על דברים בקול, בכעס, בהתלהבות יתר שלא תמיד הרגשתי מבפנים.
בסתר ליבי בזתי לעצמי על כך שאני שונאת עימותים ומנסה להימנע מהם, שאני רוצה לדבר על הדברים בנועם ובלי להתעקש לשכנע, שקשה לי עם צעקות ואני בורחת מאנשים ומקומות בהם הטונים עולים, שאני הרבה פעמים אוהבת יותר להקשיב מאשר לדבר.
בשנים האחרונות, אני יותר ויותר מחבקת את התכונה הזו של העדינות.
כן, אני עדינה. זה מתבטא במראה, זה מתבטא בטון הדיבור, זה מתבטא בשיח, זה מתבטא בהמון רכות שאני מרגישה כלפי כל היצורים החיים. עדינה זה לא אומר שאני לא יודעת להציב גבולות כשצריך, עדינה גם לא אומר שאני מבטלת את עצמי או לא דואגת לעצמי. ממש לא. זה פשוט תדר שנעים לי להיות בו (רוב הזמן) והוא מרגיש לי טבעי.
יש בזה מעלות, יש בזה לפעמים חסרונות, וזה בסדר.
לאהוב ולקבל חלקים בתוכינו – זה המפתח לחיבור לעצמינו, ליצירת שלום בתוכינו, לקבלה ולאהבה עצמית.
ואני מאמינה שיצירת שלום בתוכינו היא גם המפתח לקבל את מי ששונה מאיתנו, לאחדות הניגודים ולשלום בינינו🙏

09/09/2024

היא כותבת לי הודעה שלצערה היא לא יכולה להיפגש בשבוע הבא. אני יודעת שהיא בתקופה מאד עמוסה בעבודה. אני בודקת איתה מה שלומה והאם היא רוצה לדלג שבוע וניפגש כרגיל בשבוע שלאחר מכן. היא משאירה לי הודעה מוקלטת שהיא רוצה שאשמע את קוצר הנשימה שהיא נמצאת בו. שאין לה אוויר, שהיא נחנקת, שהיא גמורה. שהיא יודעת כמה חשוב דווקא בתקופה כזו לטפל בעצמה (בסטרס הגבוה שהיא חווה, בבעיות השינה, בחיידק ההליקובקטר, ברמות הסוכר הגבוהות, בגלי החום שתוקפים אותה לאחרונה, בחוסר האנרגיה, בתת פעילות של בלוטת התריס), אבל היא לא מצליחה להתפנות לכך.
ביקשתי שתיתן לעצמה כמה דקות של נשימות עמוקות. לקיחת אוויר דרך האף, והוצאת אוויר לאט לאט לאט. לקיחת אוויר דרך האף, לעצור קצת, ולהוציא לאט לאט לאט.
קודם כל שיחזור לה האוויר לריאות.
כשניפגשנו, דיברנו על כך שלה ולבעלה יש עסק דומה, ושאלתי אם גם הוא מאד בעומס ולחץ והיא אמרה שהרבה פחות. שהוא עובד לא מעט שעות אבל עדיין, יש לו תמיד זמן לספורט ולחברים ולעצמו. שאלתי איך זה שיש כזה הבדל, שהיא לא מצליחה לפנות זמן לספורט, חברות זה משהו ששמור לימי הולדת, ועל זמן לעצמה בכלל אין מה לדבר.
והיא ענתה שכל מיני דברים שהיא עושה בעצמה בעבודה, אצלו בעסק אנשים אחרים עושים את זה. שהיא לא כל כך סומכת שמישהו אחר יעשה את זה טוב כמוה...וחוץ מזה, רוב האחריות לבית ולילדים מוטלת עליה. היא חוזרת יותר מוקדם הבייתה כדי להסיע לחוגים, לבשל, לכבס וכו' וכו'. וכשהכל נגמר, ולפני שהעיניים נעצמות, היא יושבת על המחשב להשלים את מה שהחסירה כדי שלא יהיה יותר מדי עומס למחרת.
וחשבתי עלינו הנשים, כמה אנחנו לפעמים לוקחות על עצמינו כל כך הרבה כאילו זה הטבע שלנו, או הכרח שאין עליו עוררין, כאילו כך זה אמור להיות. אני שומעת נשים שאומרות לי: אבל ככה זה אצל כולן, ככה זה בחברה המערבית, ככה זה בארץ, פשוט אין ברירה, כולנו במירוץ העכברים הזה, ככה זה יישאר לפחות עד ש... (הילדים יגדלו קצת, אחליף עבודה, אצא לפנסיה וכו'...)
ואז, לפעמים, בגיל 40-50 ככה, משהו נסדק, לפעמים נשבר. משהו משתנה או מבקש שינוי. לפעמים בעקבות מחלה, לפעמים בעקבות פרידה, לפעמים בעקבות משבר, לפעמים בעקבות עייפות גדולה. משהו מבפנים מתבונן ומתחיל לשאול שאלות חדשות: מי אמר שככה אני צריכה לחיות? מי אמר שזו האופציה היחידה? מי אמר שזה נכון לי? אני בחרתי בחיים האלו בכלל? מה עוד אפשרי עבורי? מה הגוף שלי מאותת לי עם הסימפטומים האלו? מה הנשמה שלי מבקשת ממני ועבורי? מה השיעור שאני עוברת עכשיו?
ואלו שאלות נהדרות שמאפשרות תנועה ושינוי. במקום לשחזר את החיים שלנו, את יום האתמול ואת זה שלפניו, זה מאפשר התבוננות מחודשת ובחירה מחודשת שיש בה יותר חופש, רווחה וחיבור לעצמינו.
אני התחלתי לשאול את השאלות האלו בגיל 35. והן לא עזבו אותי עד שנכנסתי לתהליך מואץ של התפתחות, של התבוננות מחודשת על חיי ועל סדרי העדיפויות שלי, על הצרכים שלי, על האמא שאני רוצה להיות ושהילדים שלי צריכים.
אם את מרגישה צורך לעצור, להאט את הקצב, לשאול שאלות חדשות, להתבונן על עצמך ועל חייך מפרספקטיבה חדשה, ואת דואגת מה יהיה עם אהובייך עם כל השינויים שאת עוברת, אני רוצה להזכיר לך שכשטוב לך, טוב לאחרים סביבך. שגם אם לא לכולם קל עם השינויים שאת עוברת, בסופו של דבר הם ירוויחו אישה רגועה ושמחה יותר, שהיא אפילו מקור להשראה עבורם😊

טליה בראל - נטורופתית הוליסטית ומטפלת רגשית

26/08/2024

שלוש שעות לפני מועד הפגישה היא כותבת לי הודעה שהיא נאלצת לבטל כי משהו צץ. אחרי שהתבאסתי עבורה ועבור עצמי על הביטול ברגל האחרון, לקחתי נשימה, וקלטתי שזה קרה כבר כמה פעמים בעבר. כל פעם צץ משהו בחיים, בדרך כלל עם מישהו מהמשפחה שלה, והיא ביקשה להזיז או לבטל לגמרי את הפגישה. היא בן אדם סופר מחוייב ואחראי, מאד מכבדת, והבנתי שזה קשור לכך שפגישה עבורה, למען הבריאות הפיזית והנפשית שלה, לא נמצאת בראש סדרי העדיפויות שלה. עזרה ותמיכה בבני המשפחה שלה תמיד יהיו חשובים וקריטיים יותר.
השנה היא בתהליך שינוי מאד גדול. אחרי הרבה שנים של עבודה במשרה תובענית, גידול ילדים וטיפוח המשפחה, היא החליטה לפני שנה לעזוב את העבודה ולהתמקד יותר ברווחה האישית שלה. התוכנית הייתה מנוחה, טיפולים לגוף ולנפש, חזרה לפעילות גופנית, להקשיב לצרכי הגוף, לאכול בריא יותר, להיות יותר נוכחת בבית בניחותא ולאט לאט להיפתח לכיוונים חדשים של הגשמה. היא עושה המון עבודה פנימית, עוברת תהליך התפתחות מטורף, ועדיין ברגע שמישהו מהקרובים אליה מבקש ממנה משהו, היא מייד עוזבת הכל, מפנה הכל, שוכחת את כל מה שרצתה לעצמה באותו יום, שבוע או חודש. וכך עובר הזמן, והיא עדיין מרגישה בעומס, לעתים קרובות עייפה ולא בסנטר שלה.
החלטתי לכתוב לה שתשים לב שזה קרה כבר כמה פעמים ושיש כאן אולי איזשהו דפוס שכדאי לעשות עליו התבוננות עם עצמה, שאולי היא שמה את עצמה בסדר עדיפות לא כל כך גבוה. שכמובן יש אירועים בלתי צפויים בחיים, אבל אם זה חוזר על עצמו, שווה לבדוק את זה.
תוך שתי דקות קיבלתי הודעה שהיא מצאה פתרון ושהיא מבקשת לקיים את הפגישה במועד שנקבע. הייתה לנו פגישה סופר משמעותית עם התבוננות אותנטית על החיים שלה, על המטרות שלה, על סדרי העדיפויות שהיא רוצה לפעול על פיהם.
אה, והיא קיבלה גם כמוסות של צמחים לאיזון גלי החום שהחלו לאחרונה, שגורמים לה לאי שקט ומפריעים לה לישון שינה רציפה😊
אולי זו גם תזכורת עבורך: לשים את עצמך במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלך, להקדיש זמן ואהבה בטיפול ובדאגה לעצמך בכל דרך שנכונה עבורך ותיטיב עימך:)

14/08/2024

הטבע הוא המורה הגדול לחיים
****************************
מה למדתי היום מהתבוננות בטבע?
ראיתי שאחד השיחים ממש מיובש. ואז שמתי לב שצינור הטפטפת רחוק ממנו מדי ושהוא כבר חודש לא מקבל מספיק מים.
השקיתי אותו ידנית וקירבתי אליו את הטפטפת.
למחרת בדקתי מה שלומו. הוא עדיין נראה מיובש.
חתכתי קליפת בננה והטמנתי לידו כדי להעשיר את הקרקע שלו.
למחרת שוב הגעתי לבדוק מה שלומו.
כולי ציפייה שיחזיר לי על ההשקעה בעלים ירוקים חדשים, בניצנים מנצנצים.
והוא, עדיין נראה מיובש.
התחלתי להרגיש את האכזבה, את חוסר השליטה שלי בתוצאות.
הרגשתי כיווצון כזה בגוף, תחושת חמיצות קטנה. הכל בקטן, זה בכו"ז רק שיח...
כך הטבע הזכיר לי שיעור חשוב: זה מצוין לזרוע כוונות, להשקות חלומות, לדשן ולהתרגש, אבל, ופה העניין – הטבע מבקש מאיתנו להסכים, להסכים באמת...לשחרר את התוצאה. הטבע עושה את מה שנכון לו בתנאים שיש לו. אם נכון לעלים להתחדש הם יתחדשו, ואם לא, אולי הצמח ינבול ויאפשר למשהו חדש ואחר לצמוח? אולי הצמח אוגר כרגע הזנה וכוחות ועם עוד קצת סבלנות הוא יצמח בהמשך? מי קובע איזו תוצאה תהיה הטובה ביותר? מי קבע כמה זמן זה אמור לקחת?
לעתים קרובות כשאנחנו בתהליכי ריפוי, אנחנו מצפים לראות תוצאת במהירות.
אני שומעת מטופלים שחווים סימפטומים במשך שנים, שמתוסכלים אחרי זמן קצר, כי עדיין לא רואים את השינוי שקיוו לו.. שלא ירדו במשקל כמו שרצו, שיש הקלה בכאבים אבל לא הפסקה מוחלטת שלהם, שהצרבת עברה אבל כאבי הבטן עדיין לא...
לגוף יש את הקצב שלו. אם שנים נתנו לו אוכל שלא מתאים לו, חווינו המון סטרס, החזקנו באמונות לא מיטיבות איתנו, הדחקנו רגשות...
ברור שייקח גם זמן להביא לריפוי ולאיזון.
עם ההתמדה, הסבלנות והאמונה (בעצמינו, ביקום, בבורא עולם), השינויים מגיעים - בדיוק בקצב שנכון לגוף ולנפש שלנו.
והם יכולים לשנות את כל הרבדים בחיינו לטובה.
אני כאן ללוות אותך במסע הזה
לתת לגוף את מה שהוא צריך – תזונה, צמחי מרפא, תוספים, פרחי באך, טיפולי רפלקסולוגיה
וגם לנפש את הריפוי שהיא מבקשת – על ידי מתן מקום לרגש, שחרור אמונות מגבילות, מתן מענה לילדים הפנימיים וחיבור מחדש למשאבים שלנו.

04/08/2024

רבים מאיתנו מבינים שמחשבה יוצרת מציאות. שיש השפעה מאד גדולה למחשבות שלנו על מה שקורה לנו בחיים. שהמציאות שלנו היא שיקוף של מה שקורה בתוכינו. ובכו"ז, אנחנו שוכחים את ההבנה הזאת לעתים קרובות, בחיי היום יום שלנו.
אני פותחת את הפייסבוק ובכל מקום כתוב שמחכים למלחמה, שהמדינה הגיעה לתחתית ו...אני לא רוצה להמשיך עם הקו הזה, הבנתם.
מה לדעתכם יקרה אם יותר ויותר אנשים יחשבו על, ידברו על ויחלמו על רעיונות אחרים? נכון, הם יסתכנו בכך שיקראו להם פנטזיונרים, מנותקים מהמציאות והזויים. אבל אולי הגיע הזמן שפחות נפחד מה יאמרו עלינו ונבין שאנחנו צריכים לשים לב טוב טוב למה שאנחנו חושבים, אומרים וכותבים ונתחיל לכוון את כל זה לכיוונים שייטיביו עם כולנו?
אולי הגיע הזמן שנבין שלדבוק בתקווה זה ערך קיומי, שלחלום מציאות אחרת זה חובה של כל אחד שרוצה באמת לחיות ולהגשים, שלמילים של אהבה יש כוח לרפא כל אחד ואת כולנו יחד, שאחדות זה המצב הטבעי שלנו, שממנו באנו ואליו נשוב🙏

01/08/2024

מגיל 16 התחלתי לסבול מהתקפי מיגרנה שהיו מתחילים בהתקפי אאורה – הבזקי אור בשדה הראייה.
מאז, כאבי הראש היו מופיעים לפחות אחת לחודש ולפעמים פעמיים בחודש. אם לא הייתי לוקחת משככי כאבים, כאב הראש היה נמשך שעות, הייתי צריכה להיות במקום חשוך ושקט, ויצאתי מכלל תפקוד. משככי הכאבים הרגילים לא עזרו ונהגתי לקחת משכך כאבים חזק שתוך 20 דקות "פתר" את הבעייה.
כל זה היה עד שפגשתי את הנטורופתיה. התחלתי לטפל בעצמי בתזונה וצמחים וכאבי הראש הלכו ופחתו בתדירותם והיו "מרימים ראש" אחת לכמה חודשים ובעצימות הרבה יותר נמוכה. עדיין לקחתי משכך כאבים קל אבל זה קרה אולי 4 פעמים בשנה ולא ממש הפריע לי בחיים.
לפני שבוע לא ישנתי טוב בלילה (כשגרים במושב יש בסביבה כלבים שנובחים בכל מיני שעות מוזרות) ולמחרת אחה"צ שוב הגיעו הבזקי האור. הרגשתי איך אני מגיבה באוטומט כמו שאני תמיד מגיבה כשזה קורה רק שהפעם שמתי לב לכך: התעצבנתי שאני עם כל הכלים שיש לי עדיין סובלת מדי פעם מכאבי ראש, הרגשתי תסכול, הרגשתי חוסר אונים וחוסר שליטה מול הבזקי האור שמבשרים על כאב הראש שיגיע אחריהם.
הרגשתי את הגוף שלי מכווץ ומתנגד לעצמו.
ואז שמעתי בתוכי קול קטן שביקש ממני להרפות. לשחרר את הכיווץ ואת ההתנגדות. התחלתי להגיד תודה למוח שלי שהוא עושה עכשיו ריסטרט לפעילות החשמלית שבתוכו. הודיתי לו שבזכות זה המוח שלי יחזור אח"כ לתפקוד תקין. אמרתי לו שאני מבינה שפעם בכמה זמן הוא צריך לעשות ריסט למערכת ושאני פשוט מקבלת את זה כמו שזה. לקחתי נשימות עמוקות והרגעתי את הגוף שלי. אמרתי לו שאני סומכת עליו שהוא עושה מה שהוא צריך לעשות לטובתי.
אחרי 5 דקות פתאום שמתי לב שהריצודים הסתיימו. חיפשתי את כאב הראש ומצאתי תחושה עמומה בלבד. המשכתי לבדוק מה קורה בשעה שלאחר מכן עד ששכחתי מהחיפוש... כאב הראש לא הגיע.

מה קרה כאן?

תקשיבו, קיבלתי חתיכת שיעור בקבלה! ההתנגדות גורמת לסבל ומאריכה אותו (תודה לבודהיזם שלימד אותנו את זה). הקבלה מאפשרת רגיעה, מאפשרת לגוף ולנפש לעשות את המהלך שלהם בצורה הטובה ביותר ומקדמת ריפוי.

וקיבלתי שיעור חשוב חשוב בהודיה! הודיה לגוף, לעצמי, לבורא עולם, ליקום – למי שאתם רוצים – היא תדר סופר גבוה שמביא אלינו רפואה.

תודה על ההתנסות הזו!!

תודה שקראתם עד כאן😊

טליה בראל
נטורופתית הוליסטית ומטפלת רגשית
050-6050997

24/07/2024

מאז אוקטובר כמעט ולא כתבתי כאן
הרגשתי שאין לי מילים להגיד, רק רגשות ותחושות. עזרתי למי שביקש או רצה, וחוץ מזה נכנסתי הרבה פנימה. זה היה חודשיים אחרי שעברנו מקום מגורים ומיקום חדש של הקליניקה. עברנו מדירה לבית, ממקום שלנו למקום בשכירות, מהעיר שבה חייתי כל חיי וחיים בה רוב קרובי משפחתינו, למושב שבו אנחנו לא מכירים אף אחד. זה היה מעבר שייחלתי לו וחלמתי עליו יותר משנתיים. כולנו היינו צריכים להסתגל לשינוי ולהשלכות שלו על חיינו. מאז המפץ של אוקטובר, השינוי הזה פתאום נראה קטן ואולי חסר ערך, כי הבית של כולנו נפרץ ברמה כזו או אחרת. והכל נשפך החוצה – הכעס, התסכול, חוסר האונים, החרדה, חוסר המשמעות, העצב העמוק. ראיתי את כל העזרה שמושטת סביבי, נפעמתי ממנה. מצד אחד, כל כך רציתי להיות חלק מזה ומצד שני ,הרגשתי שזה בעצמו מציף ומרחיק אותי מלהרגיש את מה שקורה בפנים, את המלחמה שפועמת בלב. לאט לאט שאבו אותי כוחות נסתרים פנימה, בלי שתכננתי, ומיום ליום חוויתי את המלחמה בפנים, את החושך שכאילו חיכה שאפגש איתו. העניין כשנכנסים לחושך שלא יודעים אם ומתי תמצא אור, אם ומתי תצא בצד השני ומה בעצם יש שם. ומתוך חוסר הוודאות וחוסר האונים הזה, ומתוך הכאב הנלווה, קלטתי שאני מתנגדת. כל יום ניסיתי להעלות את התדר בכל צורה שנראתה לי טובה ומועילה. להיות עבור אחרים, לעבוד בגינה, לטפל בבעלי חיים, להקשיב למוסיקה, לבשל. כולן צורות טובות ומועילות של התמודדות, אלא אם כן הן במסווה של הדחקה וחוסר רצון לפגוש את הכאב באמת.
וכשהסכמתי לפגוש אותו, כשהתמסרתי והרפייתי, ואיפשרתי לעצמי להיפגש עם הרגש שעולה בי בלי תוספת של מילים/סיפורים/הצדקות/תירוצים/שיפוטים, רק נוכחות וחיבור ללב, הגיעו גלים של בכי וכאב, צער עמוק (אישי וקולקטיבי) שנמשכו זמן מה עד שהאנרגיה הפנימית השתנתה ויצאתי בצד השני עם יותר אהבה, עם יותר חמלה, עם יותר קבלה – עבורי ועבור אחרים.
אני עשיתי את התהליך הזה עם ליווי ומאז היקום מביא אלי נשמות אהובות שצריכות עזרה בהתמודדות עם המחשכים שבלב, עם כאב פיזי ורגשי, כדי לצאת בצד השני עם חמלה, כוחות ושלום פנימי.

טליה בראל
נטורופתית הוליסטית ומטפלת רגשית
0506050997

18/07/2024

עוד שנת לימודים הסתיימה במגמת נטורופתיה ב @מכללת מעינות- לימודים אינטגרטיביים גופ-נפש
כמה מרגש להכשיר סטודנטיות, ללוות אותן במסע של התפתחות מקצועית ואישית, ולדעת שהן הולכות להיות מטפלות מקצועיות, מסורות ואכפתיות.
אז תודה גדולה לקבוצה המופלאה שסיימה השנה, היה תענוג ללמד אתכן ולראות אתכן גדלות, צומחות והופכות למטפלות!

17/10/2023

אשמח להכין פרחי באך למי שמעוניין בעזרה טבעית בהרגעה, בהקלה על חרדה, בעזרה לשינה טובה יותר. מתאים גם לילדים, למבוגרים, לנשים בהריון או מניקות, גם לאנשים שלוקחים תרופות. אפשר לקחת ממני או שאדאג להעביר למי שקרוב לכפר סבא. ללא עלות כמובן.
אם אתם באיזור אחר בארץ, אני חברה בקבוצה של מטפלים בפרחי באך בכל הארץ ואוכל לקשר עם מטפל לפי האיזור שלכם.
אמן שנוכל לעזור לכמה שיותר אנשים להירגע קצת, לנשום יותר טוב, לישון טוב יותר בלילה🙏
הטלפון שלי: 0506050997
מוזמנים לשתף:)

Address

השדרה 37

4492500

Opening Hours

Monday	08:30 - 17:00
Tuesday	08:30 - 17:00
Wednesday	08:30 - 17:00
Thursday	08:30 - 17:00
Friday	08:30 - 15:00
Sunday	08:30 - 17:00

Telephone

+972506050997

Website

http://taliabarell.com/

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when טליה בראל רפואה טבעית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to טליה בראל רפואה טבעית:

Shortcuts

Address
Telephone
Opening Hours
Alerts
Contact The Practice
Claim ownership or report listing

Want your practice to be the top-listed Clinic?

Country:

City:

Our Story

נעים להכיר, שמי טליה בראל ואני מלווה אנשים בתהליכי ריפוי, איזון ואיכות חיים. אני נטורופתית, מטפלת באמצעות תזונה וצמחי מרפא, רפלקסולוגית ומטפלת רגשית.

מטפלת במגוון בעיות בריאות ומומחית בטיפול ב: בעיות במערכת העיכול - הליקובקטר פילורי, קנדידה, קרוהן, קוליטיס, מעי רגיז, רגישויות ואלרגיות למזון, כאבי בטן, גזים, צרבת, עצירות ועוד בריאות האישה - כאבי וסת, מחזור לא סדיר, אנדומטריוזיס, PMS, גיל המעבר, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, קנדידה ואגינלית, ליווי בהריון קשיים רגשיים - ליווי בתקופות משבר, דיכאון, חרדה, סטרס, תשישות, עבודה על אמונות מגבילות, פחדים ותקיעות ועוד

מנהלת את מגמת הנטורופתיה במכללת מעינות לרפואה משלימה, מרצה בתחום צמחי המרפא ותזונה טבעית במכללות שונות ומנחה הרצאות וסדנאות לקהל הרחב בנושאי בריאות, ניקוי רעלים ושינוי הרגלי חיים.

אני מאמינה שעל מנת להביא לריפוי, יש להתייחס לרבדים השונים של הגוף והנפש, ובהתאם לכך לבחור את שיטות הטיפול המתאימות. בתהליך הליווי נמצא ביחד מה הכלים שנכונים עבורך וניצור תוכנית טיפולית מותאמת אישית למטרות, לצרכים ולבקשות שלך.