
01/05/2025
"מדוע לא מתייחסים ברצינות רבה יותר לבריונות כלפי אנשים, ובמיוחד ילדים שזקוקים למשקפיים?"
זו שאלה שמישהו שואל ב-Quora. הנה התשובה שלי.
אני מניח ששואל השאלה מתכוון לילדים שלא רק זקוקים למשקפיים, אלא גם מרכיבים אותם בפועל. הנחה נוספת היא שאילו היו מתייחסים לבריונות כלפי ילדים אלו ברצינות רבה יותר – הם היו סובלים פחות מבריונות. והנחה נוספת היא שהאחריות להתייחס לבריונות ברצינות רבה יותר נופלת על בית הספר.
בתי ספר נדרשים להתייחס ברצינות לבריונות כבר כעשרים שנה. לכל מדינה (בארה״ב) יש חוק נגד בריונות, המטיל על בתי הספר אחריות לעצור את התופעה. לכן כמעט כל בית ספר מצהיר שיש לו מדיניות של אפס סובלנות לבריונות.
האם זה אומר שהבריונות הפכה לבעיה פחות חמורה? לא. עדיין מכנים אותה מגפה, ילדים קורבנות בריונות עדיין מתאבדים – ולפעמים אף פוגעים באחרים – בשכיחות הולכת וגוברת, ותביעות משפטיות של הורים נגד בתי ספר בגין כישלונם לעצור את הבריונות הולכות ומתרבות.
למה? משום שלקחת את הבריונות ברצינות לא פותר את הבעיה – זה נוטה להחמיר אותה.
״לקחת בריונות ברצינות״ משמעותו שבית הספר חייב לחקור כל תלונה, לקבוע מיהו הבריון ולהפסיק את התנהגותו. עליהם גם לערב את ההורים של כל ילד.
ברגע שבית הספר מתחיל לחקור, המצב מחמיר. אף אחד לא אוהב להסתבך, ולכן ה״בריון״ לכאורה מכחיש את האשמה, ולעיתים אף מאשים את הקורבן בכך שהוא משקר או התחיל ראשון. הבריון עלול לכעוס על הילד שהתלונן עליו, ולהתנקם בו בהתנהגות גרועה עוד יותר. גם הורי הבריון עלולים לכעוס – הן על הילד שהתלונן והן על בית הספר. הבריון אף עלול לספר לחבריו שהילד שהתלונן הוא "מלשין" ויש להחרים אותו.
כדי לפתור את הבעיה, לא צריך לרדוף אחרי הבריונים – צריך ללמד את הקורבן איך לגרום לבריונות להיפסק.
הסיבה שילדים סובלים מבריונות, כולל כאלה שלועגים להם בגלל משקפיים, היא שהם מראים סימני מצוקה כשהם נלעגים. זה נותן לבריונים תחושת ניצחון ומהנה אותם – ולכן הם ממשיכים לעשות זאת שוב ושוב.
במקום להיפגע, הילדים צריכים להישאר רגועים ולהתייחס למעליבים כמו שמתייחסים לחברים. אז, כשמישהו קורא להם ״משקפופר״, כל מה שצריך לומר זה משהו כמו: ״כן, אני צריך משקפיים. איזה מזל שיש לך ראייה טובה! הלוואי שלא הייתי צריך אותם!״ ודברים ברוח דומה. זה לא יהיה מהנה עבור המעליב – ולכן הוא יפסיק. בנוסף, הוא גם יכבד את הקורבן יותר בזכות תגובתו הבוגרת והחברית.