11/06/2025
בדידות הורגת בשקט 💔
בכל רחוב, בכל בניין – יש קשיש או קשישה שיושבים לבד.
אף אחד לא דופק בדלת. אף אחד לא שואל מה שלומם.
הבדידות של הקשישים היא שקטה – אבל כואבת.
היא פוגעת בבריאות, במצב הנפשי, והיא מצריכה אותנו כחברה לעצור ולהתבונן.
📌 האם אתם מכירים שכן או שכנה מבוגרים שחיים לבד?
📌 האם חשבתם כמה הבדל יכול לעשות חיוך, שיחה, או אפילו ביקור קצר?
אנחנו בחברת ד.ש. דניאל פועלים כדי לתת מענה חם ואישי לקשישים שמרגישים לבד.
כל מגע אנושי משנה חיים.
🙏 שתפו את הפוסט. תייגו חברים. פתחו את הלב.
יכול להיות שמישהו ממש קרוב אליכם – פשוט מחכה שמישהו יזכור אותו.
האישה שמתה מול הטלוויזיה — ואף אחד לא שם לב להיעדרה במשך 42 שנים.
בלב זאגרב, קרואטיה, אישה נעלמה ללא זכר. שמה היה הדויגה גוליק, והפעם האחרונה שבה מישהו ראה אותה בחיים הייתה בשנת 1966.
אף אחד לא דרש בשלומה. לא הייתה לה משפחה קרובה שתדווח על היעדרותה, ולא חברים שתהו מדוע נעלמה. איש לא שם לב להיעדרה.
בשנת 2008, שלטונות זאגרב ניסו להקצות מחדש דירה ישנה שננטשה לכאורה. כל כך הרבה זמן עבר שמעטים בכלל זכרו למי היא שייכת.
כאשר פרצו פנימה, הם נתקלו במראה מצמרר ושובר לב כאחד.
יושבת בכורסתה, מול טלוויזיה וינטג’ משנות ה-60, עם ספל תה לידה, הייתה הדויגה גוליק — חנוטה על ידי הזמן.
גופתה נותרה שם במשך 42 שנים לפחות, לבדה לחלוטין, נשכחת מהעולם.
הדירה הייתה שלה, נקנתה עוד בימי יוגוסלביה לשעבר. איש לא נכנס אליה מאז אותו יום בשנת 1966. שכנים הניחו שהיא פשוט עברה דירה... אבל אף אחד מעולם לא בדק.
אף אחד לא חיפש אותה. לא משפחה. לא חברים. לא דיווח על נעדרים.
פנים הדירה נראה כמו קפסולת זמן: כלים מלוכלכים עדיין בכיור, רהיטים מכוסים באבק עבה, הטלוויזיה עדיין ממוקמת לכיוון הכיסא — כאילו ממתינה לספק את חדשות הערב לאישה שהעולם כבר שכח.
החלל היה אטום כל כך עד שהתרחשה חניטה טבעית, ששימרה את גופתה כתזכורת מצמררת לכך שהיא אכן התקיימה.
הדויגה מתה בבדידות מוחלטת.
והחלק המטריד ביותר? אף אחד לא שם לב שהיא נעלמה במשך למעלה מארבעה עשורים.
המקרה הזה מאלץ אותנו להביט סביב ולשאול: כמה אנשים חיים כך כיום? בלתי נראים. שקטים. נשכחים.
כי אין דבר נוראי יותר מלמות... ושאיש לא ישים לב שנעלמת.
Alon Magen
מה דעתכן?
