הילה ארי בוסתן - פסיכותרפיה יצירתית ותוכן דיגיטלי

17/03/2025

מה אני רוצה בשביל האנשים שאני מלווה?

1.שיהיה להם נגיש להתחבר לחוויה הסומאטית (חושית-גופנית) שלהם.
2.שיהיה להם נגיש לדבר עם היקום/הבריאה/אלוהים/החלק העליון שלהם.
3.שיגלו מה הם סדרי העדיפויות האמיתיים והעמוקים שלהם.
4. שיקבלו אומץ וכלים לתקשר את הרצון האמיתי שלהם ולתת לו לגיטימציה.
5.שידעו להיות בחוויה האנרגטית הנכונה והדרושה להם כדי להרגיש את הרצון שלהם כבר קורה. הגשמה. משחקיות. לתפוס הזמנויות. להסכים להתנסות. להיות במצב פתוח לקליטה.
6.שיפעלו בעולם את הפעולות הנכונות להם.
7.שישתמשו בכלים שמשפרים התייעלות, סדר, ארגון, חשיבה, הפקה, שיווק, אריזת תוכן כדי שיתפנה עוד מקום לחיבור לעצמם ואיזון בחייהם.
8.שידעו להיות זורמים עם הזמן תוך כדי הקמת תוכניות ופירוקן עד לנקודת איזון חדשה.
9.שיוכלו להיות עמידים וחזקים בדרך- כשההגשמה עוד לא התממשה ונוצר תסכול. העמידות הזאת, בתוספת נחישות לא לוותר - מעניקה המון מתנות.
10. שישפרו את מערכות היחסים שלהם תוך כדי שמירה על גדילה אישית ועסקית שחשובה להם.
11. שתהיה בהם מוטיבציה.
12.שירגישו את שמחת החיים שלהם.
13.שיחוו השלמה, נחת וסיפוק ממי שהם.
14. שישמרו על שיוויון נפש בזמנים שיש או אין פרנסה מספיקה.
15.שירחיבו את מקורות הפרנסה שלהם.
16. שיהנו מקבלה ומנתינה.
17. שיתקיימו בתוך תודעה יצירתית.
18. שיכירו את החוויה של ליצור❣️

כל אחד מהאיחולים האלה, כשהוא מתקיים בתהליכים שאני מלווה, מגביר לי את הרצון לתת ואת חווית האהבה לחיים.

03/03/2025

יצירה
זה לא רק ציור...או שיר.
זה ספר
זה שרבוט
זה רעיון
זו אפליקציה
זו שיטה
זה קורס
זו סדנא.
יצירה זה שכלול של משהו שעשיתם מספיק פעמים ובזכות הדרך שעברתם גם השתפרתם, וגם המצאתם דרכים חדשות לעשיה שלכם.
לכן היצירה שלכם היא ייחודית - היא אתם.
ואני פה ללוות אתכם גם בהיכרות ובהכרה שלכם עם הניצוץ המיוחד שלכם, גם להחזיק לכם את היד לשלבים שבדרך וגם לעזור לכם לגדל את הפירות ולהפיץ אותם לעולם.
בואו נעשה ביחד דרך.

🍷 דברו איתי: 052-8042727
הילה

13/02/2025

הייתי תלמידה מצטיינת.
למדתי בתוכנית שנתית אצל מורה לשיווק ידוע. ואחריה – בעוד תוכנית שנתית.
השתתפתי בסמינרים חודשיים, סיכמתי הכל יפה במחברת, סימנתי עם מרקר, נשמתי עמוק.
אבל משהו לא עבד.

כל שיטה שהציגו בפניי הרגישה כאילו היא שייכת לעולם אחר.
לא הצלחתי לראות איך היא מתחברת לעולם הפנימי שלי.
לא הצלחתי למצוא את התרגום שלה למה שיש לי לתת.
לא הצלחתי לענות להם על השאלה “מי הלקוח האידיאלי שלך?” כי הייתה לי רק אחת כזאת לפני 18 שנים.
לא הצלחתי להבין איך הערך שאני מציעה פוגש את מה שהעולם רוצה ממני.

אז התייאשתי.
או יותר נכון – בחרתי בדרך היחידה שנראתה לי אפשרית.
לקחתי עבודות טכניות שאנשים ביקשו ממני – בניית אתרים, שיווק, מיתוג – כי בזה כן הצלחתי לעזור.
אבל אז… ויתרתי על עצמי המטפלת. על עצמי הרוחנית.
והרגשתי מתחזה.

או שהלכתי לכיוון השני – שמתי את עצמי המטפלת בפרונט, אבל הרגשתי שאני מסתירה מהמטופלים שלי פתרונות מעשיים לגדילה שלהם ומתעלמת מהחלקים האחרים שבי – מהעיצוב, מהחיבור לטכנולוגיה.

כך או כך, הרגשתי שאני לא באמת אני.
שאני לא פה, ולא פה.
לא מטפלת מספיק טובה, לא מלווה לשיווק מספיק טובה.

וניסיתי לפתור את זה כמו שידעתי –
למדתי עוד. ועוד. ועוד.
פסיכותרפיה גופנית, שמאניזם עברי, טכניקות שונות של ריפוי רגשי, כלים יצירתיים.
ואז גם עוד שיטות שיווק.
ועוד כלים טכנולוגיים.
כי אולי, רק אולי, אם אני אלמד הכל – אני אצליח לגשר על הפער.

ואז יום אחד, בשיעור שיווק, שאלתי את המורה שלי:
“מה אני עושה אם אני קמה בבוקר בלי מוטיבציה? אם אין לי אנרגיה או ריכוז לכתוב פוסט שיווקי?”
ציפיתי לתשובה עמוקה. לכלים שיעזרו לי לצאת מהשיתוק, להרגיע הצפה רגשית, להתמודד עם הספקות והפחדים.
אבל הוא רק הסתכל עליי ואמר:
“אם היית שכירה, היית קמה והולכת לעבודה בכל זאת. אז פשוט תחשבי שאת שכירה בעסק של עצמך.”

זהו.
ככה הוא פתר את זה.

וברגע הזה, הרגשתי כל כך לבד.
שכל שיטות השיווק האלו לא נבנו עבורי – לא עבור נפש רכה, רגשית, עמוקה.
הבנתי שאין לי ברירה אלא למצוא בעצמי דרך אחרת.
אז התחלתי לבנות לעצמי שיטה חדשה.

למדתי איך לעבוד עם הרגישות שלי, ולא נגדה.
איך לווסת עומס רגשי, ואיך לשלב ביטוי אותנטי בעשייה מקצועית.
איך לחבר בין המטפלת לבין האמנית, בין הרוח לבין הטכנולוגיה, בין ההכלה לבין הביצוע.
איך להפוך תהליכים פנימיים עמוקים לכלים פרקטיים.

וזה בדיוק מה שאני עושה היום עם הלקוחות שלי.
אני לא מפרידה בין העולם הפנימי לעולם החיצוני.
אצלי אפשר לעבור מעבודה על הילד הפנימי – לפתיחת מחשב, לעיצוב פלייר, לחזרה לוויסות רגשי.
כי ככה אני עובדת. כי ככה אנחנו עובדים.

אז אם גם אתם מרגישים תקועים בין עולמות, אם אתם רוצים לשווק את עצמכם בלי להרגיש שאתם מאבדים את עצמכם, או רק רוצים לאסוף את הדרך שלכם לקורס, ספר, חוברת עבודה, תערוכה – בואו נדבר.

אפשר לכתוב לי כאן או בפרטי.
מחכה לפגוש אתכם.

17/12/2024

לפעמים יש בנו חכמה עמוקה, חוויות שהעמקנו בהן, מסרים שצברנו בדרך רוחנית או טיפולית.
יש בנו רצון עז להעביר אותם הלאה, להפוך אותם לנגישים, לשתף אותם כדי שגם אחרים יהנו ויצמחו.
אבל אז מגיע הרגע הזה שבו המילים פשוט לא מספיקות. אנחנו מרגישים כמו ילד שמציץ מאחורי וילון ואז מכסה את עצמו שוב—מהבהלה, מהחשש להיחשף, מחוסר הידיעה איך בכלל מתחילים להפוך את כל זה למשהו שאחרים יוכלו לתפוס.

וזה מעלה דילמה: איך משתפים חכמה פנימית כשהיא עדיין "קטנה"? התשובה היא בסבלנות. כמו בכל תהליך של יצירה, גם החומרים האלה—העדינים, הלא מוגדרים עדיין—צריכים זמן. הם צריכים עיבוד. הם צריכים שיספרו אותם שוב ושוב, מול עיניים טובות ואוזניים קשובות ולב שפתוח לראות את הפוטנציאל שבהם, גם כשהם עדיין לא מוגמרים. יש שלבים לכל דבר.

יציאה לאור היא תהליך הדרגתי. זה בסדר לתת לדברים לגדול בקצב שלהם, להתרגל לבטא אותם שוב ושוב, להתאמן מול אנשים שמכילים, מבינים ומקשיבים. עד שמשהו מתגבש, מתנסח ומבשיל. ואז, ברגע הנכון, החכמה מתגבשת ויוצאת לאור—בשלביה, באופנים המדורגים שלה. אם אתם שם—במקום הזה של בין חכמה שנולדה לבין הצורך להביא אותה החוצה—תדעו שאתם לא לבד. זה חלק מהדרך.

אני מסוקרנת האם אתם מכירים את התחושה הזו... והאם יש לכם חכמה שרוצה להישמע אבל גם מרגישה עוד לא מספיק בשלה?
האם העזתם פעם לספר על משהו שעוד לא התגבש עד הסוף? איך הרגיש לכם לעשות את זה?

19/11/2024

יש רגעים בחיים שבהם היא מרגישה שהיא נעה בין שני עולמות – בין מי שהייתה למי שהיא יכולה להיות.

זה כמו לעמוד על קצה גשר שנבנה תוך כדי צעידה עליו. לפעמים היא מרגישה את השינוי כמשהו מוחשי, כמעט ניתן למגע, כמו ניצן קטן שכבר החל לבצבץ ומזכיר לה את כל החלומות הישנים שהיא רוצה להחיות ולראות מתגשמים.

אבל יש גם רגעים אחרים – כאלה שבהם העבר מושך אותה בחזרה, עם מחשבות שכבר הכירה מזמן, עם שיחות שנשמעות בדיוק כמו פעם, ותחושת כובד שאומרת לה “עוד לא”. זה כאילו חלק ישן בתוכה לא מוכן לשחרר, כמו גוף שלבשה הרבה שנים ועכשיו מנסה להחזיר אותה אליו.

התחושה הזו, להיות “בין לבין” – לא כאן ולא שם – לעיתים מציפה אותה בדמעות, בכאב חשוף. היא יודעת שהשינוי קורה, שהוא מתקדם, ושניצנים קטנים מתעקשים לפרוח, אבל לא תמיד קל להישאר בתוך הביניים הזה, בלי לדעת כמה זמן עוד יידרש, וכמה צעדים עוד תצטרך לקחת עד שתמצא קרקע יציבה תחת רגליה.

ובתוך כל זה, היא משתדלת להתייחס לעצמה בעדינות. לפעמים זה אומר להעניק לעצמה רגעים קטנים של נחמה, גם אם הם לא משנים הכל מיד. להניח יד על הלב, לנשום עמוק ולהזכיר לעצמה שכל מה שהיא מרגישה הוא חלק מהדרך.

ואתם – איך אתם מרגישים בתוך הרגעים האלה, שבהם השינוי קורה לאט מדי או מהר מדי, אבל עדיין לא ברור לאן הוא מוביל?
מוזמנים לשתף.

רוצים לשמוע עוד על מה קורה בתהליך ליווי אישי להגשמה וריפוי?
לינק בתגובה הראשונה.

17/11/2024

מסע רך של התהוות
כשהוא הגיע אליי לראשונה, הוא בקושי הצליח להיכנס לקליניקה. משהו בי ידע לאפשר לו את הקצב שלו, לשבת איתו בחצר ולהיות שם, בנוכחות שקטה. התיישבנו, והשקט בינינו היה הדבר היחיד שמילא את המרחב. הוא לא הסתכל לי בעיניים, כמעט ולא דיבר, אבל בתוך הנשימות האיטיות האלה, יכולתי להרגיש את הכובד והיופי שבו. היה שם משהו יקר, שאולי אפילו הוא עצמו שכח שקיים.

לאט לאט, בפגישות שהגיעו בקצב שלו, ועם הפסקה ארוכה של כמה חודשים בתחילת הדרך, בלי שום לחץ מבחוץ, הוא התחיל להיפתח קצת יותר. השיחות עדיין היו רכות ומלאות השתהות, אבל בכל פעם נוסף גוון חדש – אולי מילה, אולי מבט, אולי רגע של הקשבה פנימית. היכולת פשוט להיות שם יחד, בלי למהר, נתנה לאותו גרעין פנימי בו להראות את עצמו, טיפה אחר טיפה.

ואז, באחת הפגישות, הוא שיתף במשהו עדין ובלתי צפוי – בתשוקה להתמסר ליכולות שלו לצייר, לנגן, ליצור. היו לו כישרונות שקבר עמוק בתוכו, שלא נגע בהם שנים, ופתאום הם מבקשים לצאת החוצה ולא להיות אי שם ברקע. לא עשינו שום תוכנית מפורטת, כי זה היה סוגר אותו, לא דיברנו על “איך” או “מתי”. פשוט נתנו לדברים לנוח, כמו גרעין שמתחיל לפעום בחמימות האדמה, בלי לנסות למהר אותו לפרוח.

המסע הזה היה מלא רגעים קטנים של רוך וסבלנות. לעיתים, הכאב שלו היה כה נוכח, עד שכל מה שיכולתי לעשות הוא להיות שם איתו, לנשום יחד איתו את הכבדות. לעיתים, ראינו ניצוצות של אור, של משהו חדש שמתחיל להופיע בחיים שלו. לא היו כאן מהפכים דרמטיים, אלא תנועה פנימית, עדינה ושקטה, שמתחילה לעורר את החיות מבפנים.

לאורך הדרך, עברנו יחד שלב אחרי שלב, כל פעם בצעד קטן. הוא התחיל להחזיק יותר את עצמו, לראות את עצמו בצורה קצת יותר רכה ואוהבת, ועם הזמן גם העז לתת לעצמו מקום בעולם – בתשוקה ובכישרונות שלו.

עם הזמן, אותו ניצוץ פנימי התחיל להאיר גם בעולם המעשה. התהליך לא נשאר רק תנועה פנימית שמתחזקת ומתגלה, אלא גם הפך לגשר שמחבר בין תחושות העומק שלו לבין עשייה יומיומית. בעדינות ובצעדים קטנים, הוא החל לבנות לעצמו מערכת יחסים חדשה עם המושג של כסף ופרנסה – לא עוד מתוך הצל של ניסיון העבר, אלא מתוך מקום של בחירה אישית וסיפור חדש ומיטיב שהוא כותב בעצמו.
בהדרגה, כשנבנתה בינינו ההיכרות וכשהאמון העצמי בו התחזק, התחלנו לתת שם למה שיש לו להציע. התחלנו לקרוא לדברים בשמם – סוגי פגישות, שירותים שהוא נותן. בהתחלה, הוא הציע את העשייה שלו לחברים, רק כדי לצבור ביטחון, ובהמשך – גם לזרים. כל צעד כזה היה עוד חיזוק לנוכחות שלו בעולם, לעשייה שלו, לתשוקה שהולכת ומתחדשת בתוכו.

עם כל פגישה נוספת, נבנה בו לא רק מקום של ביטחון, אלא גם של התרגשות, של חיים. הכוחות האלו, שהתעוררו מתוכו כמו שכבות של אדמה פורייה, מאפשרים לו היום לעשות את דרכו בעולם ממקום יציב ומלא.

אם המסע הזה נוגע בך ומעורר רצון לתהליך אישי שלך או של מישהו.י שאת.ה מכיר.ה, תוכל.י לקרוא עוד על הדרך שאנחנו יוצרים יחד בלינק הבא:
https://goodwitchisrael.ravpage.co.il/oneonone

14/11/2024

ניהול זמן בגישה קשובה.
יש גישות לניהול זמן שמתחילות ביעדים: קובעים מה רוצים להשיג, מחלקים לתתי-משימות, מקצים לכל דבר זמן ביומן… ואז, בבוקר, מתעוררים, מסתכלים ביומן ומבינים בדיוק מה “צריך” לעשות היום.

אבל מה קורה כשאנחנו פוגשים את עצמנו עייפים, ריקים, או כשאנחנו מרגישים שהגוף שלנו זקוק למשהו אחר? לפעמים השיטה הזאת מתנגשת עם המציאות הפנימית שלנו.

יש אפשרות אחרת – ״ניהול״ זמן שמתחיל בחיבור לעצמנו, לאנרגיה שלנו כרגע. במקום לאחוז חזק ביומן ובשעון, אפשר לקום כל בוקר ולשאול: מה מידת האנרגיה שלי עכשיו? יש ימים שבהם אנחנו מרגישים חזקים ותקשורתיים, ויש ימים שאנחנו זקוקים להתכנסות ולרגיעה.

כשאנחנו חווים הצפה או עומס, אפשר לקחת רגע לשחרר – פשוט לעצור, לנשום עמוק, ולשחרר את כל המטען עם נשיפה ארוכה. לפעמים זה אומר לשחרר את הגוף בתנועות רכות – לכופף את הגוף, לנער את הידיים או הכתפיים, לתת לעצמנו רגע של “ריסט”.

אפשר גם להקשיב לשיר, או לתת לרגע של שקט לחלחל, בלי לנסות לשלוט במחשבות, פשוט להניח להן לרוץ.

אחרי שהקלה מגיעה, אנחנו יכולים להסתכל על רשימה מוכנה מראש, משהו כמו “בנק של רעיונות” או משימות, ולבחור את מה שהכי נכון עבורנו כרגע – בהתאם למצב הגופני והנפשי שבו אנחנו נמצאים.

ניהול זמן קשוב – זו לא שיטה לקבלת תוצאות בלבד, אלא הזמנה להתחבר לעצמנו בכל רגע, ולבחור פעולה שמתאימה ל”גל” הפנימי הנוכחי שלנו. זה עוזר לנו לפעול מתוך חיבור ולא מתוך דחיפה.

איך אתם מנהלים את הזמן שלכם כשאתם מרגישים מוצפים או עייפים? האם יש לכם דרכים להתחבר לעצמכם ולבחור פעולה שמתאימה למצב שלכם?

13/11/2024

ציור תמונת הנפש – חיבור בין עומס ובהירות
התחושה של עומס מחשבתי היא משהו שמגיע לא פעם לתהליכים האישיים שאני מלווה. במיוחד אצל אנשים יצירתיים, אמנים ומטפלים, שבראשם פועלים בו-זמנית כל כך הרבה רעיונות, רצונות ומשימות, נוצר לעיתים קרובות סוג של “רעש פנימי”. השאיפה היא למצוא דרך שמאפשרת להוציא את כל התחושות והמשימות בצורה שתוביל לבהירות ולאיזון פנימי.
אחת הנשים שליוויתי הגיעה עם תחושת הצפה ושיתוק, ועם חוויה שהמחשבות שלה “גולשות” ללא סדר פנימי. כמובן, אפשר תמיד לשבת ולכתוב רשימה, לסדר את הדברים בצורה ליניארית – אבל לפעמים מה שבאמת נחוץ הוא לשים לרגע את החשיבה הלוגית בצד, ולתת לצבעים לדבר.
פרסתי בפניה שולחן עם צבעי מים בכל הגוונים– והצעתי לה להתחיל להניח כתמי צבע על הדף.
הזמנה ליצור מפת נפש ראשונית, משחקית. היא הניחה לצבעים להתפשט, להתחבר, להתרחק, ליצור כתמים וצורות, ממש כפי שהמחשבות זורמות באופן ראשוני. התהליך הזה איפשר לה לשחרר ולהרגיש קצת יותר שלווה, כאילו כל הצבעים והשכבות שמילאו את מוחה מצאו מקום חדש לשכון בו.

כשסיימה, הזמנתי אותה להתבונן על הדף – וכך, באמצעות עט פרמננטי שחור, להוסיף לכל צבע או כתם שם שמתאר תחום או חלק בחיים שלה. היה משהו מרגיע בלהכניס כל תחום לשם וצורה. כתמים גדולים קיבלו שם ברור, כתמים קטנים יותר התמזגו ויצרו תחומים חדשים, וכל צבע על הדף הפך לתמונה של נפשה, תיעוד חזותי שממחיש את מה שהיא מחזיקה ומרגישה.

בפגישה הבאה, כשחזרנו אל הדף הזה, הוא כבר הפך לכלי עבודה אישי עבורי ועבורה – כמו מפת דרכים שממנה אפשר להעמיק ולהבין כל תחום, לזהות משימות, שאיפות, וחסמים שדורשים עוד מקום ותשומת לב. מפת הנפש הזו נתנה לה דרך להתבונן על הדברים בעיניים חדשות, כשהיא כבר פחות מוצפת, והתחושה הייתה שהכול נאסף, מרוכז.
הדף האחד החזיק בתוכו את הריבוי.
החיבור בין עולם היצירה לעולם הפנימי הוא תמיד עוצמתי. הוא מאפשר לנו לאסוף את כל החלקים שמרגישים לפעמים רחוקים ומפוזרים, ולהניח אותם במקום אחד שבו אפשר להתחיל לראות את הדברים יותר בבהירות.

11/11/2024

מכונת הזמן לעתיד הרצוי.

אחת הנשים שפגשתי לפני הרבה שנים בליווי אישי, העלתה בפני תחושות של רצון עמוק להחיות את החכמה הפנימית שבה – חכמה שמחכה לפרוץ החוצה והוזנחה שנים בפינה בנפש, לצד חוויה של חוסר פניות בחיים שלה בהווה לפתוח פתח לאותה חכמה.
חזון שמרגיש קרוב ורחוק באותה נשימה.

במהלך אחת הפגישות שלנו, הצעתי לה לנסות כלי של מסע קדימה בזמן והיא הסכימה.
עברנו לתודעה מזוככת יותר בהדרגה. יצרנו סביבה חדשה שבה אותה אישה חשה את עצמה ממש במקום החדש הזה. ובתוך הסביבה הזו, כשהיא מרגישה את עצמה ״שם״, שאלתי אותה העתידית כל מיני שאלות והיא ענתה בהתחלה בקול חרישי, עד שהמסרים והקול הפנימי בקע ממנה בחופשיות ואני פשוט עברתי למצב של לכתוב עבורה את הכל.

כשהיא חזרה מהמסע הזה אל הכאן והעכשיו, הקראתי לה את המילים שלה, ״העתידית״, את המסר שעלה מתוך אותו מקום עמוק ומוכר. היא הרגישה כמו פגישה מחודשת עם קול שאבד לה במרוץ החיים, והמילים שנשמעו שוב הציפו אותה בבכי של געגוע.

הייתה שם תחושה ברורה – חיבור עמוק שמבקש להתממש, קול שמבקש לצאת החוצה, להישמע.
וכמו שקורה לפעמים בתהליכים כאלה, היא נסגרה לרגע למסר הזה. הפער בין מה שהיא שואפת אליו לבין המציאות הנוכחית היה כל כך כואב, כמו מראה שמביטה בחזרה ומכווצת.

ובכל זאת, במהלך השבועות הבאים, משהו התחיל להשתנות בהדרגה: מסרים קטנים, מפגשים עם אנשים שמעוררים בה השראה, ותחושות שחוזרות ומזכירות לה את אותו קול פנימי. בכל פעם היא קיבלה חיזוק נוסף, והקול הזה – שהיה פעם כל כך רחוק – התחיל להרגיש בטוח ומחובר יותר, מוכן להישמע.

מאז אותו תהליך, נוגע בי שוב ושוב איך חיבורים עדינים כאלה – לרגעים שבהם אנחנו באמת מזהים את הקול הפנימי שלנו – יכולים להיות כל כך עוצמתיים וטרנספורמטיביים. לפעמים זה קורה מתוך תרגיל לפעמים מתוך שיחה, ולעיתים זה פשוט מופיע מתוך אמון בתהליך שבונה שקט פנימי.

עבורי, גם בתור זו שמחזיקה ומלווה את התהליך, וגם בתור מי שעוברת בעצמה את הדרך, רגעים כאלה הם תזכורת מחזקת לקיום של חיבור פנימי עמוק, שעושה את דרכו מנבט קטן לעץ גדול ומניב פירות. מרגישה שמחה ומודה על כל המפגשים האישיים שאני זוכה ללוות, משלב הנבט ועד לשלב הפירות.

את הסרטון המצורף בתגובה הראשונה חלקכם מכירים וזוכרים - דוגמא משעשעת למעבר בין "כאן" ו"שם", אל העתיד הרצוי... רק שאצלי ההנחיה למסע עתידי בזמן, קורית קצת אחרת 😄.

הילה ארי בוסתן

06/11/2024

12/10/2024

פגשתי אתמול אנשים שהבית שלהם מלא בטוב טעם וביופי שגורם להתרגש.
אהבתי גם אותם על ליבם הטוב והסקרן.
אני זוכרת שלראות יופי ולחפש אותו, ואף לנצור אותו זה ערך שמתקשר לפעמים כמותרות, אבל בעיני הוא ערך שנגיש ויכול לעשות טוב לכולם ללא הבדל דת, גזע, מין או עושר חומרי (אני אוהבת את המילה לנצור, באנגלית, to cherish).