26/03/2021
״משנה לשנה אני הולכת ונרגעת
כמו צידפה לבנה אני מתבקעת
משילה קליפתי הישנה
אוספת אותה בפינה ומסתכלת..״
יושבת בבוקר לכתוב לכן לכבוד החג, יקרות אהובות.
מתבוננת במרווה שפורחת בסגול יפייפה,
לוגמת מכוס שחור של בוקר,
הגשם מטפטף בטיפטוף עדין על החלון ...
חושבת כמה כל אחת מכן עברה בשנה זו,
בכמה צמתים צעדתן, העזתן, הרגשתן..
אני שומעת את יהודית רביץ שרה באוזניי:
״משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת..״
אני רוצה לברך אותנו עם בוא האביב וחג החירות
שנצליח להרים את הראש מעל המים ולצאת קצת, מעט, מתוך הסערה שהשנה האחרונה הביאה איתה.
שנקבל מרחק חדש להתבוננות, אוויר לנשימה,
אפשרות להתחדשות,
הזדמנות לעצור ולהסתכל כמה עברנו בשנה הזאת:
כמה התגייסנו, נתנו, הענקנו, עשינו.
אני מברכת שנצליח להסתכל קדימה, אל האופק.
אפילו רק לשהות עם האפשרות שקיים אופק,
שהמצב כמו שהוא לא ישאר כך.
לזכור שבכל צעד שלנו - פיזי, נפשי או רוחני
מתאפשרת תנועה חדשה,
עם אדוות רבות, שמהדהדות בדיוק לאן שצריך.
מאחלת מרחק שמאפשר ראיה נכונה-
של הצרכים שלי, של מה נותן לי עוגן, מה השער להתפתחות שפתוח עבורי עכשיו.
מה מידת המרחק הטובה שאני זקוקה לה עכשיו,
בשביל לנשום ולהצליח להתמודד עם כל שהגיע לפתחי בשנה זו.
אני מברכת אותנו בהתחדשות, בזמן של ריפוי, התרעננות ושינוי.
שנצליח להשיל את הכסות הישנה- את הדאגות, החרדות, הבהלה והצורך בשליטה,
ונתבונן - אולי זמינה לי אפשרות התבוננות חדשה. שנצליח להתחדש שם.
אני מברכת שנזכור כמה אנחנו אהובות, יכולות,
שמורות ומושגחות.
באהבה רבה וחג שמח!
חמוטל
