08/13/2025
מסופר על אחד האנשים האומללים ביותר שחיו פה, שום דבר לא הלך לו, כל דלת שדפק עליה נסגרה לו בפנים.
יום אחד, כשסיים את מסעו בעולם הזה, עלה לשמיים. שם חכתה לו הפתעה.
כל מה שחשב עליו, התגשם מיד.
חשב על ארוחה - הופיעה.
חשב על כסף - קיבל. ערימות..
חשב על עיסוי, הופיעו 3 מעסות תאילנדיות.
הכל הופיע עוד לפני שסיים את המחשבה.
בהתחלה זה היה מדהים, אבל לאט לאט זה התחיל להימאס. הוא הפסיק להרגיש, לא שמחה, לא התרגשות. רק ריקנות.
יום אחד הוא הרים טלפון לממונה ואמר: "תקשיב, דיי, נמאס, מיציתי, זה לא בשבילי. קח אותי לגיהנום."
האיש בצד השני של הקו שתק לרגע ואמר לו.. "איפה אתה חושב שאתה נמצא?״
יש לנו אשליה שזה מה שאנחנו רוצים, אבל היעדר חיכוך ומאמץ הם לא מתכון לגן עדן, זה המתכון הבטוח לדיכאון וריקנות.
למעשה, כאב מסוים נחוץ כדי ליהנות מהחיים.
אנחנו כמעט אף פעם לא חווים דברים במונחים מוחלטים, אלא בהשוואה למה שהיה לפני כן או למה שציפינו.
האוכל החריף ש"שורף" קצת, הופך את הבירה הקרה למענגת פי כמה. ריצה מאומצת, הופכת את החלק של אחרי האימון למהפנט ומים חמימים כשקפוא בחוץ זו הנאה צרופה.
הכאב גורם להנאה הבאה להיות חזקה יותר.
אבל יש כאן משהו עמוק יותר, כשאנחנו חווים עונג חזק, המוח מפעיל אוטומטית תהליך נגדי כדי לחזור לאיזון.
זה מסביר למה אחרי שיא של הנאה יש לפעמים "נפילה" אבל זה גם מסביר למה אחרי מאמץ משמעותי - ההנאה הרבה יותר גדולה.
בני אדם הם היחידים ביקום שנהנים מחוויות שהן בו זמנית לא נעימות ומהנות - אוכל חריף, סרטי אימה, רכבות הרים, משחקי שליטה.
זה קורה כי המוח "יודע" שזה בטוח, אז הוא יכול להמיר את האי-נוחות להנאה.
אנחנו גם מעריכים יותר דברים שעלו לנו מאמץ ליצור. הארון שהרכבנו בעצמנו נראה לנו יפה יותר מהארון הזהה שקנינו מוכן. אנחנו "מתמחרים" דברים לפי המאמץ שהשקענו בהם.
הטרגדיה של האנושות היא שככל שנקבל יותר מאירוע נעים, אנחנו נתרגל אליו והוא יפסיק לרגש אותנו. זה מנגנון הישרדותי - אם היינו נשארים מוצפים מאותה הנאה, לא היינו יכולים להתפקד.
הכנסת "חוויה" לא נעימה (כאב, קושי, הפסקה) מחדשת את הרגישות שלנו לעונג כשהוא חוזר.
זו הסיבה ששוקולד הרבה יותר טעים כשרעבים, אנחנו הרבה יותר אוהבים את בן הזוג אחרי שלא ראינו אותו תקופה ונהנים הרבה יותר ממסעדה אחרי תקופה של אוכל בית פשוט.
לכן אי-נוחות מתונה, היא חיונית לשמירה על יכולת ההנאה. המוח צריך "הפסקות" מהעונג כדי לשמור על הרגישות אליו.
ההנאות הגדולות בחיים מגיעות לא למרות הכאב, אלא בזכותו.
