09/10/2024
יצאתי להפלגה, על קטמרן ענקית בלב ים על רקע הים הכחול והאיים הירוקים פגשתי אותו,
גבר. גדול וקשוח
יושב מולי בכסא גלגלים
מביט בי בעיניים בצבע טורקיז וחיוך חם ומספר לי שיש לו פוסט טראומה:
"אני לא ישן בלילות, כל פעם שאני עוצם את העיניים מגיעות התמונות, הקולות, הריחות, אני חווה את עזה ואת לבנון כל יום מחדש, עשרות מקרים, אנשים ואירועים, כשאני ער אני חושב על זה וכשאני כבר מצליח לישון, אני חולם את זה, "האורחים" האלה מגיעים לבקר אותי כל לילה"
נפגשנו במקרה, לא במסגרת טיפולים, מהחיבורים המהממים האלה שהיקום עושה, ואני אומרת מהממים כי אני הייתי המומה לשמוע את הסיפור שלו, ולהבין שלא באמת נפגשנו במקרה.
"יש לי כלי שיכול עזור לך" אמרתי לו
סיפרתי לו על הטיפול EMP
אני יכולה לעזור לך, לעבד את התמונות שרודפות אותך, טיפול אחד לכל מקרה, אבל לפעמים זה קורה כמו דומינו, טיפול במקרה אחד, מרגיע עוד מקרים שבאו אחריו"
"אני מוכן לנסות" אמר בספקנות
הלכנו לחדר שלו ועשינו טיפול ראשון
"כל פעם שאני עוצם את העיניים, אפילו בשביל למצמץ, התמונה הזאת שם" אמר לי
סיימנו את הטיפול והוא הסתכל עלי בהלם
"אני צריך כמה דקות עם עצמי לחשוב על מה שהיה כאן עכשיו, בואי לקחת אותי עוד רבע שעה"
אחרי רבע שעה נכנסתי לחדר ומצאתי אותו שוכב על המיטה עם עיניים עצומות
"על מה אתה חושב?" שאלתי
הוא פקח את העיניים בחיוך ענק וענה לי "על כלום!!! שכבתי פה עכשיו רבע שעה עם עיניים עצומות ולא חשבתי על כלום!!!!" אמר בהלם
חזרנו לשבת על הסיפון עם כל החבר'ה
"למה אתה מחייך ככה?" שאל אותו אחד החבר'ה
"היא מכשפה!" הוא אמר וצחק צחוק גדול
יום אחרי זה עשינו שוב, נכנסנו לחדר וסגרנו את הדלת והוא סיפר לי על מקרה שקרה כשהיה בצבא שגרם לו להסתכל לצדדים כל הזמן, "מאז אותו מקרה אני תמיד יושב עם הגב לקיר שאף אחד לא יפתיע אותי מאחור, אני תמיד מסתכל לראות מי מגיע, מי יכול לתקוף, אני בכוננות תמידית, אני רדוף" אמר לי.
עשינו עוד טיפול
"פתאום הצביטה הזאת שיש לי בבטן כבר לא שם, כאילו הכל היה מלא בזפת ועכשיו זה נקי" הוא אמר
יום אחרי זה עשינו עוד טיפול, אחד אחרון
"יש לי אורח, שמגיע כל לילה, הוא איתי מאז הצבא, ראיתי את האור נכבה לו בעיניים והתמונה הזאת לא עוזבת אותי, ה-אורח, אני קורא לו"
למחרת בבוקר שאלתי אותו "איך ישנת?"
"ישנתי" הוא אמר בהלם והוסיף, "פשוט ישנתי, כל הלילה, בלי חלומות ובלי אורחים. אני לא זוכר מתי זה קרה לי בחיים האלה"
"ואיך אתה מרגיש?"
"רגוע. אני בהלם. אני לא יודע מה עשית אבל שינית בי משהו משמעותי."
חזרנו לארץ וכל אחד חזר לחיים שלו
שבועיים אחרי דיברנו שוב
"מה שלומך? איך אתה ישן?"
"לא נעים לי להודות אבל אני ישן כמו מת, בלי חלומות ובלי אורחים, חשבתי שזה זמני וזה יחלוף אבל נראה שזה נשאר" ושלח לי תמונה של עצמו עם חיוך ענק
אני לא מצליחה להתאושש מהמחשבה שהבחור הזה ועוד רבים וטובים כמותו מאז שהוא השתחרר מהצבא לפני 35 שנה הוא עדיין חי את התמונות והאירועים שחווה בשירות בצבאי והחיים שלו אינם חיים והלילות שלו לא רגועים.
35 שנה.
ורק עכשיו הוא חזר לישון.
הבטחתי לשמור עליך אנונימי אז אני לא אגיד את השם, אבל אתה יודע מי אתה,
אני מצדיעה לך🫡
בזכותך ובזכות אנשים כמוך יש לנו מדינה ואנחנו בחיים,
כואב לי שאתם צריכים לעבור את מה שאתם עוברים.
אתם הגיבורים שלנו.
בהזדמנות זאת רוצה גם להגיד (בפעם המיליון) תודה ל Orya Beck
שהמציאה את שיטת הEMP ולימדה אותי אותה
אמן ונצליח לעזור לכמה שיותר אנשים
תודה שקראתם עד לפה🙏
