08/05/2024
אם אתם עומדים בפני צמתים ומרגישים תקועים, יודעים לאן אתם רוצים להתקדם ולא מתקדמים.
יכול להיות שיש שם סיבוך? כמו איזה פלונטר של דברים שצריכים להתקיים שהופכים את הכל למסורבל ופקוק?
אם כן, נסו להקשיב לעצמכם איפה בסיפור ובמילים הדברים מתחילים להסתבך.
כשאני מקשיב אני מדמיין שכל צורך /רצון בחיים שלנו הוא חוט ומנסה לשים לב מתי מתחיל להיכנס לסיפור עוד חוט ומתחיל להיקשר אליו ולייצר את הסבך.
איך זה יכול להישמע? כל מיני התניות: "כשתהיה לי יותר פניות אתחיל לעשות ספורט", "כשאמצא זוגיות אעבור למקום שבו אני רוצה לגור"... "רק כשאסיים ללמוד אעבוד בעבודה שאני אוהב"
זה יכול גם להישמע כמו אמונות: "אי אפשר רק לאכול בריא בלי לעשות ספורט", "קשה למצוא זוגיות מחוץ לעיר", "בלתי אפשרי לעבוד בעבודה נעימה בזמן הלימודים"
ויש דרך להתיר את הסיבוך.
מה שאני עושה בדרך כלל זה:
1. לזהות את החוטים - את הצרכים והרצונות. (להבין על מה אנחנו מדברים בעצם)
2. לדבר את כל אחד מהצרכים/רצונות בנפרד מבלי להכניס עוד אחד. (ללכת עם כל אחד מהדברים מתוך מקום שהכל אפשרי ולא מוגבל)
3. להבין מה הרצון/צורך הפשוט - לפני שנתנו לו צורה ספציפית דרכה אנחנו רוצים לממש אותו. (לחזור לבסיס, לזקק ולפתוח - לחזור לחוויה שאותה אנחנו רוצים לחוות ופחות לצורה המסוימת של החוויה שהחלטנו שהיא הדבר)
4. לחבר את הרצונות והצרכים יחד מחדש בתמונה רחבה יותר. (מתוך הבנה שאפשר גם וגם )
אני חושב שהדבר הראשון זה לזהות שבכלל יש סיבוך ולראות כמה אנחנו מזוהים איתו - כמה אנחנו מאמינים לסיפור שלו.
וכמו בהתניות או באמונות לא מצליחים להאמין שיכול להיות משהו אחר.
מוזמנים לכתוב לי על הסיבוך שלכם :)
