03/11/2023
למה יוגה עוזרת לנו לחוסן?
1. הפחתת ההצפה של המציאות / פסק זמן.
היוגה מכריחה אותי לקחת פסק זמן מהמציאות החיצונית ולהסית את הקשב אל התודעה שלי ואל הגוף שלי, אל מה שקורה כרגע.
2. חיזוק מעגל חיובי של שליטה על ידי הסכמה לעזור לעצמי.
התרגול מתבצע מתוך החלטה. אני מתלבשת, יוצאת מהבית אל השיעור / פורסת מזרון בבית ומכינה את המרחב, מפנה את הזמן ומבצעת פעולה אקטיבית שבסופה אני מרגישה טוב יותר. כך בעצם אני מחזירה לעצמי שליטה ונזכרת שיש לי יכולת לעזור לעצמי להרגיש יותר טוב. זה מוציא אותי מלופ של חוסר אונים, שמתחיל במציאות החיצונית שקרתה לי אבל מקבל תפנית על ידי השליטה שלי במציאות הפנימית וזו משפיעה בזמנה גם על המציאות החיצונית.
3. הגדלת "חלון הנוכחות".
ככל שיותר פעמים ביום אהיה במצב רגיעה אחזק את המערכת הפרא סימפטטית וככה גם כשלא אתרגל, מצב הרגיעה יהיה נגיש יותר עבורי. במילים אחרות, אנחנו מגדילות את חלון הנוכחות שלנו (חלון הנוכחות: ה"מיכל" הנפשי - רגשי - פיזי שלנו לתפקוד יעיל, המאפשר לנו להגיב למצבים ולחוות רגשות שונים מבלי להתפרק מהם ולצאת מאיזון נפשי - רגשי - פיזי) כל זה מתאפשר על ידי תהליכי ה Bottom up - מניפולציות גופניות מעבירות מסר למוח ואומרות לו: הכל בסדר, כרגע. המוח משתכנע והנפש נרגעת.
4. כלים זמינים.
אני מקבלת כלים מרגיעים - נשימות, מתיחות, כלים להתמקדות והתבוננות (מדיטציה / מיינדפולנס) וטקסטים שעוזרים לתת פשר למציאות.
5. שכלול דפוסים ותגובות.
היוגה מפגישה אותנו עם סיטואציות פיזיות שבהן קשה לנו ולפני שאנחנו פועלים באופן אוטומטי אנחנו רגע עוצרים לנשום ולהתבונן בקושי. באקט ההתבוננות לפעמים אנחנו נוכחים להבין שמשהו אחר מתאפשר מתוך הקושי, שהוא לאו דווקא הדפוס הרגיל שלנו. דוגמא פשוטה: הידיים מתעייפות בהרמתן מעלה בתנוחת הלוחם, ובמקום להוריד אותן אקח נשימה ופתאום אשים לב שאם ארווח קצת בין השכמות ואגדיל את המרחק בין הידיים יהיה לי פחות לחץ על חגורת הכתפיים ואוכל להישאר במנח למשך זמן גדול יותר.
הדבר הזה מתרגם גם מחוץ לתרגול.
6. הפעלת הקורטקס הפרה פרונטלי.
במצבי דחק וסטרס, המוח הזוחלי והמערכת הלימבית שאחראים על פחד ורגשות מקבלים יותר שליטה על המוח. אני רוצה להחזיר את המושכות לאזור המתקדם יותר של המוח שאחראי לחשיבה בהירה וצלולה, יכולות ארגון, חשיבה עתידית, דחיית סיפוקים. על ידי טקסטים ותרגילי התמקדות למשל, אנחנו עוברים לאזורים התפקודיים יותר של המוח. כל אלה חשובים להתנהלות נורמטיבית בשגרת מלחמה. היכולת לתכנן את השבוע שלי קדימה היא קריטית גם עבורי ועבור סובבי וגם לצורך ההירתמות שלי לעזור לאחרים. ככל שאחזק את האזורים האלה אצליח יותר לדחות את הדחפים החזקים (ומאוד טבעיים) הקשורים במנגנוני הרס עצמי, כמו צפייה ממושכת של שעות בחדשות, אכילה רגשית, עישון וכן הלאה.
7. תנועה.
תנועה היא חיים. מוות הוא עצירת תנועה. בזמנים חשוכים שהשכול וחרדת המוות אופפת אותנו עלינו להגביר את האור על פני החושך ולהיות בתנועה עד כמה שאפשר. נזכור, שהתנועה היא גם נשימה ולא חייבת להיות אינטנסיבית ומלווה בהזעה / עצימות גבוהה של שרירים והעלאה מאסיבית של סיבולת לב ריאה.
8. ביטחון.
החזרתיות שמאפיינת את היוגה משרה תחושת ביטחון – אני צופה את התנועה הבאה, אני מתרגלת בתוך תבנית מוכרת, על מזרון מלבני שמהווה את גבולות המרחב שלי.
9. איזון.
קונטרה לפייט / פלייט / פריז / פיינט: תרגילים שונים והפעלת אזורים שונים בגוף נותנים קונטרה לכל אחד מהמצבים - ההרפיה עוזרת לשחרר את הנוקשות של הפייט. עבודת השרירים עוזרת לנו לצאת ממצב הפיינט (שחרור מוחלט שמתרגם לחולשה שמוציא אותנו מתפקוד) הדינאמיות נותנת קונטרה לקיפאון - פריז, והקרקוע עוזר לנו לשהות ולצאת מהתגובה האוטומטית של הפלייט – בריחה. כל אלה מאפשרים מעברים בין המערכת הסימפטטית שאצל חלק מהאנשים עובדת חזק מידי אל הפרא סימפטטית ולהיפך, כשהפרא סימפטטית עובדת חזק מידי אל הסימפטטית. המעברים בין התנועות: דינאמיות, כוח, שחרור והרפיה חשובים לאיזון כדי לא להיתקע על מצב אחד בלבד. נזכור שכל האיכויות חשובות לבני האדם ומה שקובע את האיזון הנפשי - רגשי - גופני הוא המעברים והתנועה בין התגובות האלה ולא עצם התקיימותה של תגובה כזו או אחרת.
איזון = תנועה ומעברים ולא עצירה במקום.
10. השפעה חברתית והפחתת בדידות.
היכולת להרגיע את הגוף - נפש משפיעה על ההתנהגות שלנו בחוץ, שמשפיעה על מי שפוגש/ת אותנו, שמשפיע בחזרה עלינו. כשאנחנו רגועים אנחנו "מעבירים" / מדביקים את הרוגע לאדם שמולנו והוא מחזיר לנו באותו מטבע. מערכת העצבים שלנו היא דבר חברתי והיא מווסתת את עצמה בהתאם למערכות העצבים שניצבות מולה מבלי שבכלל נשים לזה לב. המערכת קולטת ניואנסים קטנטנים בהבעות הפנים של אלה שסביבנו, ברעד הקל של קולם, בנדנוד הבלתי נראה של הזרת שלהם בזווית העין שלנו מבלי שאנחנו יודעים שראינו משהו. המידע הלא מודע הזה נכנס למערכת העצבים שלנו ומפעיל אותה וזו הסיבה שלעיתים אנחנו מרגישים לא בנוח עם אנשים ואין לנו מושג למה. אז יש לזה סיבה, פשוט עוד לא הבנו אותה. הגוף מבין אותה ראשון. אם נהיה מווסתים יותר נייצר יותר אינטראקציות בין אישיות שהן מווסתות, נפיק מהן יותר נחמה וחיבור, ונהיה פחות בודדים.
*דגש וטיפ.
שיעורים קבוצתיים פרונטאליים עדיפים על תרגול לבד כי הסנכרון של מערכות העצבים בחדר יוצר אפקט חזק. אבל, תבחרו את המורה ואת השיעור. לא לכולנו יהיה נכון אותו התרגול. וגם, לא תמיד התרגול שהיה נכון לנו בשגרה יהיה בהכרח נכון לנו עכשיו. אם התגובה שלי לסטרס היא עוררות חסר (רפיון, חולשה, בלבול, סחרחורות וכדומה) והמורה שלי מתחילה את השיעור ברבע שעה של מדיטציה והרפיה סביר שזה לא יתמוך בי. ולהיפך, אם אני בימים אלה בעוררות יתר, שרירים מכווצים ותזזיתיות בלתי פוסקת והשיעור יתחיל ב15 ברכות לשמש זה יכול רק להגביר את העוררות שלי ולא בהכרח ארגע. שימו לב מה הגוף - נפש שלכם מבקש/ת בזמנים אלה והשתדלו לבחור את השיעורים שמהם אתןם יוצאות רגועות.
מקווה שהפוסט הזה יעזור לחלק מכםן, ומזמינה את מי שרוצה להתייעץ לפנות אלי בשמחה ❤️
בתקווה לימים שקטים 🙏
