04/01/2025
אז איך הפכתי למומחה בגנאלוגיה?
לפני 18 שנים הייתי בחור ישראלי רגיל, שהנוכחות של השואה בחיים שלו הצטמצמה ליום אחד בשנה. למעשה, חייתי באשליה הנעימה שהמשפחה שלי היא המשפחה האשכנזית הכי ברת מזל בעולם, כי כל ארבעת הסבים והסבתות שלי היו כבר בישראל ב-1939 והשואה ״דילגה״ עלינו.
במהלך ביקור נימוסים אצל סבי יהודה פרנק ז״ל, אי-שם ב-2007, נחשפתי לתמונה שמצורפת לפוסט הזה. בגחמה רגעית, ללא הרבה מחשבה מאחוריה, החלטתי שזה יהיה בזבוז לא לנצל את עבודתי (דאז) כדייל אוויר ולנסות לחפש בעולם את בנות דודותיו של סבא שלי, שעלה לישראל ב-1939 לבדו בגיל 17. היה נראה לי מסקרן לגלות מי האנשים שקשורים אלינו גנטית, כי אם לא אעשה את זה כשיש לי טיסות חינם – כנראה שזה לא יקרה לעולם...
לרגע לא ציפיתי לסיפורים שנחשפו בפניי במשך השנתיים שהשקעתי בלאתר ולבקר אותן. לא דמיינתי שהרעיון הזה יישנה את מסלול החיים שלי. אבל הסתבר שכמו בסרט פורסט גאמפּ, כל אחת ואחד מבני משפחת פרנק המורחבת מפּלריקוֹבוֹ, סלובקיה, התגלגלו להמון התרחשויות משמעותיות - לא רק למשפחה שלנו, אלא אירועים מהותיים בהיסטוריה של המאה ה-20.
במהלך הדרך, התחילו להיחשף בפניי סיפורים. וכמו ספר הילדים האהוב עליי, ״הטיגריס שאהב לאכול מילים״, שמחתי להאזין להם ולשמור אותם ליום שבו אוכל לעשות איתם משהו - לאסוף אותם לספר, ליצור מהם סרט, משהו.
תוכלו לקרוא כמה סיפורים שגיליתי תוך כדי המחקר בפוסטים שפרסמתי בעבר בדף הפייסבוק Genealogy Jungle, ובטח אספר עוד גם בפוסטים עתידיים, אבל כרגע אני רוצה להתמקד בתהליך...
ראשונה פגשתי את בת הדודה קלארי פגשתי בברטיסלבה ואת אחותה מנצי פגשתי למחרת בווינה, במהלך הביקור הראשון שלי בעיר שבה התאהבתי ובה אני גר כיום. שתיהן סיפרו לי סיפורים על המשפחה שלא נחשפתי אליהם מעולם ושגירו את הסקרנות שלי. ישבתי ורשמתי נקודות ופרטים שנורו לכיווני בקצב מסחרר, תוך כדי שהן מתעקשות שנשתה עוד כוסית של שרי, ועוד אחת, ועוד. מהשיחות איתן גיליתי על בנות דוד שבכלל לא ידעתי על קיומן, בלונדון ובניו ג׳רזי, וקיבלתי את פרטי הקשר שלהן.
למרבה הצער, חודש לאחר שנפגשנו קלארי החלה לאבד במהירות את הזיכרון שלה, עקב דמנציה. ההבנה שאם לא היינו נפגשים במועד הספציפי בו נפגשנו כל הסיפורים שסיפרה לי היו מתפוגגים ולא היתה לי שום דרך לגלות אותם הותירה בי חותם עמוק.
לפתע הבנתי שרוב בני האדם לא מתעניינים בהיסטוריה המשפחתית עד שזה נהיה מאוחר מדי. החיים, העבודה, הפרנסה, הילדים, הבעיות של היום-יום מעסיקים אותנו ולא משאירים פנאי לחשוב על דברים כאלה עד שיום אחד שני ההורים כבר אינם ופתאום נוחתת ההבנה שנגמר הזמן ואין את מי לשאול. פתאום יש אלבומי תמונות מלאים בפרצופים שאנחנו לא יודעים מי הם ולמה הם כל כך דומים לנו. וככה הבנתי כמה מזל יש לי, שרוב בנות ובני הדודים עדיין בחיים ויכולים לספר לי את הסיפור של הענף שלהם. הבנתי שאני בעצם בר מזל שמשהו גרם לי לסטות מדרכו של עולם ולהתעניין בגיל יחסית צעיר בסיפורים המשפחתיים, מספיק כדי לפנות זמן ולהתאמץ לגלות אותם.
תוך חודש כבר ביקרתי בלונדון את בת הדודה גרטי, ואת בנותיה זוזה וקרוליין. ושוב – גיליתי סיפורים שלא שמעתי בבית והותירו אותי בפה פעור. מסתבר שבעלה לשעבר של גרטי היה רודולף ורבה, אחד מהיהודים הבודדים שהצליחו להימלט בחיים מאושוויץ ולדווח לעולם כולו מה קורה במחנה הארור הזה. והסיפורים על חייהם אחרי המלחמה היו לא פחות מעניינים, עצובים ומרגשים.
בהמשך פגשתי גם את סוּ מניו ג׳רזי, שאמהּ היתה גם היא בת דודה. שמעתי ממנה זכרונות ילדות מסלובקיה, וסיפורים מדהימים על הישרדותה במלחמה במחבוא, כילדה קטנה ללא הוריה, עמם התאחדה לאחר ששרדו גם הם, וביחד היגרו לארה״ב.
בני דודים אחרים לא זכיתי לפגוש. את מרתה מניו יורק ואת רודי מפניקס הכרתי רק טלפונית, בטרם נפטרו. אבל השיחות עמם היו כה חשובות גם הן וסיפקו לי רמזים שלקח שנים לפענח, אבל בסופו של דבר רק בזכותם גיליתי ענפים שלמים של המשפחה שנשכחו מבין כל מי שעוד היו בחיים ואני הצלחתי לתעד. ככל שגיליתי יותר – כך נשאבתי יותר לעומקן של תעלומות חדשות שנחשפו בפניי והעניין שלי התרחב לעוד ועוד משפחות ושושלות, מקומות ושיטות מחקר.
באופן מקרי, אבל מהסוג שמרגיש כמו גורל או ייעוד, גיליתי שגם בנות הדודה אליזבט וגבריאלה, שנפטרו לפני שיצאתי למסע – השאירו לי הפתעות. אליזבט, לפני מותה, ישבה בקליפורניה עם אותה תמונה בדיוק ביחד עם בנה יוליוס וסיפרה לו את זיכרונותיה מכל אחת ואחד מבני המשפחה. יוליוס שלח לי את ההקלטה כשמצאתי אותו. אחותה הצעירה גבריאלה, שחיה באוסטרליה, ישבה גם היא עם נכדתה ליסה, שוב עם אותה תמונה בדיוק, והכתיבה לה את הזיכרונות שלה. כשמצאתי את ליסה קיבלתי גם אותם ופתאום היו לי המון זוויות לסיפור המשפחתי שלנו. פתאום גיליתי שאם בכל ענף מכירים רק את הסיפור שלהם – אני היחיד שחולש על הסיפור הרחב של כלל ענפי המשפחה.
כל הסיפורים שאספתי נתנו לי פרטים רבים. חלקם מדויקים, אבל מרביתם היו כבר עמומים ממרחק של 70 שנים. בשלב הזה לקחתי על עצמי את האתגר להמשיך הלאה ולצלול לעומקם של הסיפורים ולחפש איך אוכל לפענח אותם ואיפה. זה מה שהוביל אותי ללמוד כיצד לעבוד עם מאגרי מידע, ארכיונים, כיצד לאתר איפה מסתתרים מסמכים של כל אזור, ואיפה יש בתי קברות יהודיים או מה אוכל ללמוד מהמצבות שמסתתרות בהם, לפעמים קבורות מתחת לצמחייה פרועה ולפעמים כשהן כבר בלויות או הרוסות באופן חלקי או מוחלט, בין אם בגלל פגעי הזמן ובין אם בגלל השחתה אנטישמית.
מיותר לציין שגיליתי שבמשך 28 שנים חייתי בבועה ולא היה לי מושג כמה מהותי וגורלי הוא הקשר שלי ושל משפחתי לשואה. בשלב הזה הבנתי שמי שנוסע בעולם ופותח תיבות פנדורה – יש לו אחריות לטפל בשדים שיוצאים מהן. אחרי שנחשפתי לכל הסיפורים המשפחתיים הסתבר לי שמכל משפחת פרנק הענקית - אני הצאצא היהודי האחרון בעולם שאמור היה עדיין לשאת את השם פרנק (אותו שינו הוריי), ולי אין ילדים. כך שאם לא אעשה משהו עם הסיפור של שושלת פרנק, שאיננו שמור בשום מקום מסודר, הכל ייעלם תוך שנים מעטות.
אז החלטתי לחזור אל נקודת ההתחלה, לעקוב אחרי "שביל המסמכים" ולחבר לא רק את המידע על המשפחה האישית שלי, אלא על כל המשפחות שהתערבבו איתנו על פני מאות שנים ובמדינות רבות ברחבי העולם. התחלתי לגלות מי היו כל אותם ענפים שנגדעו מעץ המשפחה שלנו ואף אחד בימינו בכלל לא יודע שאי פעם התקיימו. התחלתי לחבר פרט אל פרט, פיתחתי כישורי מחקר שמאפשרים לי להצליח לאתר מידע שכבר אבד וכמעט התפוגג, ורכשתי לאורך התהליך הזה המון חברים ושותפים למחקר בכל העולם.
במשך 17 השנים האחרונות בניתי ג'ונגל משפחתי שמכיל כיום מעל 70 אלף איש - אלפי משפחות שהצטלבו זו בזו. לפעמים בחיבור יחיד ומקרי ולפעמים בסבך גנאולוגי וגנטי צפוף. תוך כדי, עשיתי תואר ראשון בהפקת קולנוע, טלוויזיה ומדיה חדשה כדי ללמוד כיצד לספר סיפורים, ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, כדי ללמוד כיצד לשפר את יכולות המחקר שלי, ללמוד כיצד לחבר את הפרטי והספציפי שבהיסטוריה המשפחתית עם תהליכים רחבים בהיסטוריה האנושית – כיצד השפיעו השינויים בחיי היומיום על חייהם של מי שחיו לפנינו, וכיצד הם הושפעו מהתרבות של הזמן והמקום בו חיו, מהתהליכים הפוליטיים שהתחוללו סביבם והשפיעו עליהם, ממלחמות וגלי הגירה ומהחיים כמיעוט דתי בסביבה עויינת.
בסופו של יום, אני חש סיפוק בכל פעם מחדש כשאני מצליח לתעד את מי שלא היו להם צאצאים ונשכחו, או שהצאצאים שלהם לא ידעו על העבר של משפחתם, ובכל פעם שאני מצליח לקשר בין בני משפחה (לפעמים קרובים ולפעמים רחוקים מאוד), להכיר להם אחד את השני ולהזכיר להם שבעידן הדיגיטלי של היום – כל כך קל ליצור קשרים, אפילו אם נמצאים בפינות שונות לגמרי של העולם. פתאום מסתבר שיש ביקום אנשים שיש לכם איתם היסטוריה משותפת שאפילו לא ידעתם. במקרה האישי שלי – הרווחתי על הדרך כמה בנות ובני דודים רחוקים שלא הכרתי בכלל והיום הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
עצרו ותחשבו על זה רגע, ואם המשפחה שלכם לא יודעת הרבה על העבר שלה במרכז אירופה – אל תקבלו את זה בהשלמה. אולי יש לכם קרובים רחוקים שאתם אפילו לא יודעים עליהם? ואולי בכלל בזכות פרטים שאתם עדיין לא יודעים תגלו שאתם זכאים לאזרחות זרה? זה מה שקרה אצלי.
אז עכשיו, כשאני בעל השכלה רלוונטית, ניסיון מחקרי – גם ברמה האישית וגם באופן מקצועי – אני שמח להעמיד את כישוריי לשירותכם בתשלום, כדי לעזור למשפחות שאין להם את הפנאי להשקיע בתהליך 17 שנים פנויות לחקור את ההיסטוריה שלהן.
צרו איתי קשר ובואו נתחיל!
