09/01/2025
אחת הטענות החשובות והראויות לדיון, שמופנות כיום (אמנם באופן גולמי ולא רגיש בעליל) כלפי הנפגעות של אייל גולן, היא "למה הן חזרו לשם? האחריות היא עליהן".
אני אצטט פה מסרטון שנהיה ויראלי, שמדברת בו מישהי שאני לא יודעת את שמה: "טאיסיה, מה את רוצה מאייל גולן? למה נשארת? למה חזרת? למה בילית איתו כל כך הרבה לילות? את רוצה לנקום? יש לי הרבה מה להגיד לך, בואי נתחיל מהתחלה: מה היה לך לחפש עם גבר בן 40? מה היה לך לשקר לו על הגיל שלך? מה היה לך לחזור שוב ושוב ושוב ולהיפגש איתו ולשכב איתו? מה חיפשת? מה רצית? מה חשבת שיקרה?"
השאלה הזו "למה הו חזרו שוב ושוב", היא שאלה טובה, והאמת שהתשובה היא פשוטה:
יש דבר כזה שנקרא "התנהגות סיכונית". התנהגות סיכונית פירושה- להכניס את עצמך למצבים שמסוכנים לך. למצבים שבהם אתה יכול להיפגע.
התנהגות סיכונית מאפיינת למשל נערות בסיכון. נערות בסיכון לאו דווקא מגיעות מבתים הרוסים. זו יכולה להיות כל אחת, גם ילדה מבית מעולה, שעברה פגיעה מינית, או מתמודדת עם פוסט טראומה מכל סיבה אחרת.
נערות בסיכון מסוגלות להכניס את עצמן לתוך סיטואציה שמסוכנת להן, אפילו שהן יכולות לדעת שהיא מסוכנת. הן עושות זאת מתוך מחשבה ש"יהיה בסדר", או לחלופין "אני אפס, מגיע לי להיפגע", או לחלופין "הפעם, בניגוד למה שקרה לי בגיל 14, אני לא אפגע. אני אצליח להתגבר על כל גבר שינסה לנצל אותי, וזו תהיה חוויה מתקנת שתחזיר לי את הערך העצמי שלי".
נערות בסיכון שהמערכת מצליחה לאתר אותן ולסייע להן, לומדות בעזרת אנשי מקצוע, לזהות את הנטייה שלהן להעמיד את עצמן במצבי סיכון. הן מנסות להבין מאיפה זה מגיע, על איזה צורך-פגוע בנפש שלהן ההתנהגות הזו באה לענות, והן לומדות איך לנסות להימנע מזה ככל האפשר.
במובן הזה, כל נערה אחראית שלא להתנהג התנהגות סיכונית. נכון, לכל אחד ואחת יש אחריות שלא לפגוע בעצמו.
אבל אם השארת את דלת הבית לא נעולה, זה לא הופך אותך לאשם בכך שמישהו גנב לך את הארנק מהבית.
האשמה היא תמיד על הגנב, אבל זה לא אומר שאני אפסיק לחנך את הילדים שלי לנעול את הדלת.
ואם יש לך, לצורך העניין, בעיה נפשית, נניח "קלסטרופוביה", שגורמת לך להיות חייב לשאיר את דלת הבית לא נעולה, אתה עוד יותר לא אשם בכך שמישהו גנב לך את הארנק מהבית.
עכשיו דמיינו לעצמיכם שיש בשכונה שלכם גנב, שלא סתם גונב מבתים. הגנב הזה הוא מתוחכם. הוא מחפש דווקא את הבתים שבהם מתגוררים אנשים עם בעיה נפשית מסויימת, שגורמת להם "להסכים" למסור את הארנק שלהם לכל אדם חשוב שדופק להם על הדלת ודורש את זה מהם. הוא מחפש דווקא את האנשים עם המצוקה הזו, ודווקא על הדלת שלהם הוא דופק, דורש את הארנק, וכשהם לא מסוגלים לסרב, הוא פשוט לוקח אותו.
מה אנחנו אמורים לחשוב על אדם כזה?
איך אפשר "להלבין" את המעשה שלו?
איך אפשר לעבור בשתיקה על סוג כזה של ניצול מצוקה של אחרים?
כמו שיש "התנהגות סיכונית" שגורמת לאנשים להכניס את עצמם למצבי סיכון, כך יש "אנשים מסוכנים".
ה"אנשים המסוכנים" הם אלו שהופכים את הסיטואציה שהם נמצאים בה, ל"מסוכנת". לכזו שאם נערה נכנסת אליה מתוך בחירה, אז ההתנהגות שלה מוגדרת "התנהגות סיכונית".
אנשים מסוכנים הם אנשים שכשהם רואים מצוקה של אחרים, הם מסוגלים לנצל אותה.
לא תמיד. לפעמים הם יהיו מקסימים, ולפעמים הם יתרמו הרבה צדקה, ולפעמים הם יעלו לבמה אנשים עם מוגבלות חברתית וישירו איתם ויתמכו בהם.
אבל לפעמים, מדי פעם, הם יחליטו שעכשיו בא להם, ומתאים להם, ומתאפשר להם, לנצל מצוקה של מישהי. ולרמוס אותה.
כשמדובר בנערות מפרשת אייל גולן, לא צריך להיות עם תואר בעבודה סוציאלית כדי לזהות שהן נערות בסיכון. מספיק לראות איך הן קופאות ומשתפות פעולה גם כשממש נראה שלא נעים להן, כדי להבין שזו התנהגות סיכונית.
אייל גולן ניצל נערות בסיכון. וזה ממש לא משנה אם הן היו בנות 17 או 18.
אייל גולן הוא ה"אנשים המסוכנים", שעליהם מדברים בסדנאות למניעת התנהגות סיכונית.
אייל גולן לא עשה תשובה, לא לקח אחריות, לא פיצה את הנפגעות, וזה מראה רק דבר אחד:
לא מדובר בגבר רגיל. מדובר באדם מסוכן.
ואם האדם המסוכן הזה, הוא האדם הנערץ והמתוגמל ביותר בישראל, אז כולנו נערים ונערות בסיכון.
[אני מזכירה לכם שכל מי שרוצים לכתוב תגובות מחזקות לטאיסיה ו-נ', שיודפסו בספר שאנחנו נשלח להן, מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי, שם אני אשלח את הטופס למילוי התגובות. בואו באהבה, קישור בתגובה הראשונה]
